הסגידה לפנסיה – משאת נפשו של קצין בכיר בצבא
הסגידה לפנסיה – משאת נפשו של קצין בכיר בצבא
|
הפנסיה יכולה גם “להרוג”. אין חמור יותר מבטלה ואי עשייה ומי שלא חיפש לעצמו תעסוקה בימים טרום פרישה, הינו בבעיה. לדוגמה : מפקדי טייסות החווים 5 “שנות אוויר ותהיה” למרות השחרור.
הקצינים הבכירים, שהגיעו לגיל פנסיה, לפי הוויתם וחשיבתם “לוקחים” את התפקיד כתפקיד ייצוגי, מתוך חשיבה כי עם ישראל מריע לכבודם על שירות נאמן למען המולדת (גם אם שרתו בהג”א).
לפיכך הם מגיעים שבעי “מדים”, קונים 1 חליפה עד 10 חליפות ומתכננים את סדרת פגישותיהם עם עמיתיהם – ה”כאילו” עסקיים – שאינם אלא גמלאי צבא כמותם במחוזות אחרים. חלקם משקיעים בבורסה, חלקם מחפשים נדל”ן מניב וחלקם נכנסים כשותפים סמויים בעסקים, בניגוד לעצת נשותיהם.
וכך, נוצר דור של מנהלים, דור גימלאי צבא בגילאים +45, אשר אינם מנהלים בהכשרתם בכל רמות שבטי ישראל.
לעסקים (ובמיוחד לעסקים בישראל לאחר 6 שנות צבא = 3 שנים בסדיר + 3 שנות מילואים מקומטות ודחוסות לכדי כ-3 שנים) מגיע איש העסקים הישראלי למעין בשלות רק לקראת גיל 50, ואילו פורשי הצבא, במחשבתם ובמרצם הגיעו אל משאת נפשם : “הפנסיה” בגיל הנ”ל.
ובכן, לידיעתכם, הפנסיה יכולה גם “להרוג”. אין חמור יותר מבטלה ואי עשייה ומי שלא חיפש לעצמו תעסוקה בימים טרום פרישה, הינו בבעיה. לדוגמה : מפקדי טייסות החווים 5 “שנות אוויר ותהיה” למרות השחרור.
לכן אין סיכוי, לחברה/מפעל מדינה/הסתדרות לשרוד ולהרוויח בשוק העסקי התחרותי, מאחר ואנשי הצבא הינם מטבעם לא תחרותיים, לעתים גם בעלי מוסר נמוך ללא חוש עסקי ו/או חתלתוליות שוק מפותחת.
לדוגמה, תע”ש, מפעל מדינה המייצר הפסדים בכמויות אסטרונומיות, מאות מיליונים בכל חודש, ועוד מיליארדים, בגלל העדר ניצול רווח מהקרקע עליה יושב מפעל. נזק אדיר למשק שהולך ומחמיר מיום ליום.
זה גם מסביר את מידת העוני בארץ המקיף 3/4 מהאוכלוסייה, כ-5 מיליון אנשים (אם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומרת 2.5 אני אומר 5).
ומנגד, הפוליטיקאים, שאינם מקורבי החונטה הצבאית, עושים מעשים אסורים ע”מ לעקוף את מכשול ה”צבאיות” הישראלית ומחפשים קיצורי דרך, חלקם “רוקיס, ירוקים” אשר אינם מצליחים לעקוף “מוקשים”.
התקשורת, שהיללה את עצמה ומקורביה, מבינה היום באיחור מה, כי המהוללים לא יביאו לעמנו את הישועה, וטוב יעשו אם יפקחו את עיניהם ועיני הציבור, נגטיב של בת יענה (בדומה למ”ה השלילי המוצע) ויתחילו להלל את המצוינות, כי אחרת שם תהיה קבורתנו.
התקשורת, הפוליטיקאים, הצבא וגם בתי המשפט מודעים לעומס העצום של הציבור הרעב והעני, ובמיוחד המדוכא והחלש וחוששים מגודלו, נחישותו וכוחו המתגבר, במיוחד כשכסף מתחיל לזרום לציבור המופלא והמקופח שלא בצדק.
נגמרה חגיגתם של דיילות אל-על, קציני הצבא וחברי אגד שהיו עד זמן לא רב משאת נפשה של אמא “מתקדמת” יהודיה ישראלית. כי כשהחלה האימא הנ”ל ליצור יחסים עם נשים אמריקניות, היא החלה להבין את גודל הפער ובעזרת יכולת הבינה הנשית, היא מנסה לסגרו באחת.
אודות הכותב:
חנן ד’ וייס, סא”ל מיל’
איש עסקים, שופט לא משפטאי
לא קבע לשעבר