יקיצת הלוחם
יקיצת הלוחם
|
“אבא, רק התעוררת וכבר חזרת להיות ימני?
“זה לא אני השתניתי, זו המציאות שהשתנתה. דברים שרואים מכאן לא רואים משם”.
18 באוגוסט 2006, קצת אחרי השקיעה, חוות השקמים.
שקט, שלווה, מקהלת צרצרים. מפעם לפעם נשמעת געיית סולו של פרה מדוכדכת. פועל בית ותיק ממוצא תאילנדי נכנס בלאט לחדרו של ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון, כדי ליישר מצעים ולנקות אבק. מר שרון שוכב שם כבר ארבעה חודשים וחצי מאז עזב את ‘הדסה עין כרם’ במצב צמחוני. עמרי וגלעד העדיפו את החווה על בית לוינשטיין. כשאתה ראש ממשלה לשעבר אפשר לארגן לך בית לוינשטיין פרטי בבית.
התאילנדי מכבה את האור ומתכונן לצאת. ופתאום, בום אדיר. טיל קסאם משופר מתפוצץ בלב החווה. הרס, חורבן, זגוגיות מנופצות, המון עשן. התאילנדי מבועת, קופא על מקומו, ממלמל תפילה לבודהה. “מה קרה?”, הוא שומע לתדהמתו קול מוכר, קול אדוניו משכבר הימים.
התאילנדי רץ החוצה וצועק: “אדון אריק קם, אדון אריק קם”.
גלעד מגיע בתוך עשר שניות, כולו אבק ופיח. “מה קרה?”, שואל גם אותו ראש הממשלה לשעבר. גלעד המום. יקיצת אביו מרעישה אותו יותר מנפילת הטיל. “קסאמים”, הוא ממלמל בתשובה.
“צריך לשים לזה סוף”, מזדקף אבא שרון במיטתו, “תתחילו לעבוד, תתחילו לעבוד. איפה צה”ל? איפה מופז?”
גלעד שרון נושם עמוקות, ואומר: “מופז כבר לא שר ביטחון, אבא, זה ציפי לבני”.
“גלעד, אתה בסדר? ציפי שרת ביטחון? רגע, רגע, יש לי צנתור היום, צריך לנסוע ל’הדסה'”.
הצנתור נדחה, אבא. אתה עברת עוד אירוע מוחי, ואחר כך לא התעוררת.
“כמה זמן ישנתי?”
שמונה חודשים, אבא.
“שמונה חודשים? גלעד, תמיד אהבתי את חוש ההומור שלך. למדת משהו ממני”.
זה רציני, אבא. היית בלי הכרה שמונה חודשים. ניסינו להעיר אותך. לא הצלחנו.
“איפה עמרי?”
בעבודות שירות. מגיע כל יום מאוחר הביתה.
“הכניסו לו, המנוולים?”
כן, אבא, הכניסו.
“תגיד, אולמרט ממלא מקום שלי כל הזמן הזה?”
אולמרט כבר לא ממלא מקום. הוא…
“אולמרט? האווז הנפוח הזה?”
כן, אבא.
“תעדכנו אותו מיד שהתעוררתי, מחר בבוקר אני חוזר לעבודה”.
אי אפשר, אבא. היו בינתיים בחירות, הוא ראש ממשלה.
“ואני, מה אני?”
פנסיונר נערץ. כולם נורא מתגעגעים אליך.
“נו, טוב. אני לא מתכוון להמשיך לשכב פה כאבן שאין לה הופכין. תשיג לי את יואל מרקוס. נתייעץ איתו”.
מרקוס מלקק עכשיו לאולמרט, אבא.
“אתרוגן בזוי. בטח ממליץ לו ללכת על עוד התנתקות”.
נכון. בכנסת עובר השבוע חוק פינוי-פיצוי חדש.
“מה החוצפה הזאת? אני אמרתי בפירוש שלא יהיו עוד התנתקויות”.
כן, אבל בינתיים החמאס עלה לשלטון.
“החמאס או קדימה?”
גם החמאס וגם קדימה, אבא.
“אז מה אולמרט עושה?”
הוא אומר כל הזמן שילך לאורך.
“לאורי?”
כן, לאורך.
“שקרן. אני לא הייתי נותן לחמאס אפילו חצי מאחז. דרך אגב, מה שלום סיריל?”
בסדר גמור. התיק נסגר סופית לפני חודש.
“אז למה ללכת לעוד התנתקות?”
כי יש כבר מומנטום כזה של התנתקויות. בזכותך.
“טירוף מוחלט. אני מקווה שהמתנחלים לא יוותרו. איפה זמביש?”
במעצר מנהלי. אולמרט עצר את כל הנהגת הכתומים.
“בולשביק. אנטישמי”.
אבא, רק התעוררת וכבר חזרת להיות ימני?
“זה לא אני השתניתי, זו המציאות שהשתנתה. דברים שרואים מכאן לא רואים משם”.
העיקר שאתה רואה, אבא. להביא איזו שווארמה טובה?
“תביא שתיים, ובינתיים נחשוב מה אפשר לעשות. אני עוד צעיר בשביל לצאת לפנסיה. מה דעתך להשיג לי את אורי?”
אורי דן? כל כך בוער לך לדבר איתו עכשיו?
“כן, חשבתי אולי נעלה מחר להר הבית”.