חלאות-אדם או סתם “טועי-דרך?” (ג)

של מי הזמן השיפוטי הזה, לעזאזל?!

זהו סיפורם של עו”ד ראובן ועו”ד שמעון, ושל סגן נשיא בית משפט השלום המקומי. על הרשויות שמעל סגן הנשיא המקומי נדבר בפעם אחרת.

בעיר שדה אחת היה שופט שלום אחד, והיו שני עורכי-דין: עו”ד ראובן ועו”ד שמעון.

עו”ד ראובן התמחה בייצוגם של גנבים קטנים, ועו”ד שמעון התמחה בייצוגם של עברייני צווארון-לבן.

לעו”ד ראובן היו מדי חודש 50 הופעות בבית המשפט, והוא היה גובה 1,000 לירות על כל הופעה – בסך הכל תקבולים של 50,000 לירות לחודש.

לעו”ד שמעון, לעומת זאת, היו מדי חודש רק 10 הופעות בבית המשפט, אבל כיוון שהוא היה גובה 5,000 לירות על כל הופעה – גם לו היו תקבולים של 50,000 לירות לחודש.

כיוון שאוכלוסייתה של העיר נשארה קבועה, גם כמות העבודה של שני עורכי-הדין תישאר קבועה לאורך התקופה בה נדון.

עוד יצויין כי כיוון שהעיר הייתה קטנה, יחסית, כמות העבודה של שני עורכי-הדין גם-יחד הייתה יכולה להתבצע על ידי כל אחד מהם לבדו, כך שכוחות השוק הושפעו רק מאיכות-העבודה, ולא מהספק העבודה של כל אחד משני עורכי הדין.

כיוון שיצא שמעו של ראובן כעורך-דין מעולה, ושמעו של שמעון יצא כעורך-דין בינוני-ומטה, התחילו גם עברייני הצווארון הלבן לזרום משמעון אל ראובן, ובחודש הראשון היו לראובן 50 הופעות בתיקי גניבות קטנות, והופעה אחת בתיק של צווארון לבן, אשר הניבו לו תקבולים בסך 55,000 לירות.

כמובן שכמות העבודה של פחתה בהתאם, והיו לו רק 9 הופעות – תקבולים בסך 45,000 לירות בלבד.

כיוון שכוחות-השוק הם הקובעים גם את המחירים, העלה ראובן את מחיריו, בהדרגה, ולשמעון לא הייתה ברירה, אלא להוריד את מחיריו, על מנת לשמור על ה”שוק” שלו, אבל זה לא עזר לו, ובחודש החמישי היו לראובן 50 הופעות בתיקי גנבים, שעל כל אחת מהן הוא גבה 2,000 לירות, ו-5 הופעות צווארון לבן, שעל כל אחת מהן הוא גבה 10,000 לירות – ותקבוליו הגיעו, איפוא, לסך של 150,000 לירות, ואילו שמעון, לעומתו, נאלץ להסתפק רק ב-5 הופעות של צווארון לבן, שעל כל אחת מהן הוא הצליח לגבות רק 1,000 לירות – וסך-כל תקבוליו היו, איפוא, רק 5,000 לירות לחודש.

המאזן עד כה: תקבוליו של עו”ד ראובן עלו מ-50,000 ל-150,000 לירות לחודש, ואילו תקבוליו של שמעון ירדו מ-50,000 ל-5,000 לירות לחודש, ובגלל הוצאות המשרד, כולל ה”תקורה” אשר היוותה את עיקר ההוצאה (שכר דירה, מיסי הרשות המקומית, משכורתה של המזכירה, ועוד), הוא הגיע לפת-לחם, ובהמשך, כאשר ההכנסות פחתו מההוצאות, הוא גם התחיל להפסיד.

אבל עד כאן שום דבר לא נעשה שלא ביושר, ורק כוחות השוק הם אשר קבעו כמה ירוויח כל אחד מעורכי-הדין.

שמעון, בצר לו, פונה אל השופט, אשר מכהן גם כסגן-נשיא של בית המשפט, ואכן, בחודש הבא קיבלו עורכי-הדין הודעה מהשופט, כהאי לישנא: כיוון שזמנו של בית המשפט הוא “משאב ציבורי”, יש לחלקו בצורה “שוויונית”, וזה אומר 30 הופעות בחודש לכל אחד מעורכי-הדין.

בכמות הופעות כזאת לא יכול היה ראובן לספק את הביקוש לשירותיו, והעבודה החלה לזרום בחזרה אל שמעון, אשר עתיד היה לא רק להחזיר לעצמו את 10 ההופעות לחודש בתיקיהם של אנשי הצווארון הלבן, אלא גם לגרוף מהקליינטורה של ראובן עוד 20 הופעות “קטנות”.

אי אפשר לסיים את הפרק הזה בלי לציין שבדיקה סטטיסטית גילתה כי מאז השינוי אחוז הזיכויים של ראובן ירד פלאים, בצורה דראסטית, ואילו אחוז הזיכויים של שמעון עלה פלאים גם הוא בצורה דראסטית, בלי שהייתה לכך כל סיבה בשטח. עובדה זו גרמה פגיעה אנושה במוניטין הטובים של ראובן, כך שגם אם היה מצליח להעביר את רוע הגזירה – הנזק למוניטין שלו היה בלתי-הפיך.

ראובן פנה בטרוניה אל סגן הנשיא, וטען כי זמנו של בית המשפט הוא משאב ציבורי, השייך לציבור, אשר משתמש בו באמצעות עורכי-הדין שהוא בוחר, והקצאת זמן שיפוטי לעורכי-הדין הינה אמצעי פסול להצלתם של עורכי-דין כושלים.

אבל סגן הנשיא לא אבה שמוע:

ועכשיו צריך לגלות כמה עובדות נוספות:

האחת – לשמעון קירבה משפחתית לסגן הנשיא;

השנייה – ראובן מרבה למתוח ביקורת על התנהלותם של בתי המשפט והשופטים, ועל אי-הצדק שבמערכת המשפט, ואף מחזיק ומנהל אתר אינטרנט למטרה הזאת;

והשלישית – לסגן-הנשיא עצמו, בתחילת דרכו המקצועית כעורך-דין, ניסו לעשות “תרגיל” כזה, ואז הוא עצמו טען שה”שוויון” בו נאחזים מבקשי-נפשו הוא שוויון מזוייף בין מין לשאינו מינו – וטענתו נתקבלה אז.

השאלה

במאמר הזה אנחנו לא דנים במשפט המינהלי ובהקצאה פסולה של משאבים ציבוריים למטרות פרטיות ולידיים פרטיות – כי במקרה הזה ברור-כשמש שנעשה כאן משהו לא כשר, ממניעים פסולים – אלא, כעולה מהכותרת, לעיל, בשאלות של סגנון ההתבטאות, סגנון הביקורת על הזולת, יהא זה אדם פרטי, יהא זה עובד-הציבור.

האם ההסדר החדש היה סתם “טעות” של סגן הנשיא?

לשיטתנו אין כאן טעות בתום-לב, אלא מעשה-נבלה, אשר התבצע על ידי חלאת-אדם.

מי מוכן לתקוף את התיזה?

המשך יבוא

חלאות-אדם או סתם “טועי-דרך”? (א): על החלוקה ה”שוויונית” של המים לחקלאים במושב

חלאות-אדם או סתם “טועי-דרך?” (ב): על ההקצאה ה”שוויונית” של מיכסות ה”טסטים” למורי-הנהיגה