מישאל חשין: אני לא מכבד גם את המפרסמים בזהותם האמיתית
|
האמת – אני יושב כל הזמן ומחכה לאיזו “יציאה” אשר תצדיק את הסולר – ואין. יבש. אבל כנראה שבלי איזו הברקה האיש הזה לא מסוגל לגמור.
מישאל חשין: אני לא מכבד גם את המפרסמים בזהותם האמיתית
ביום 12.1.2006 התקיים באוניברסיטת תל-אביב כנס ממשל ומשפט בעידן המידע. אחד הדוברים היה מיודענו מישאל (“היום עושים את זה מהמקפצה“) חשין, וזה היה סיבה טובה ללכת לשמוע (היו סיבות נוספות, אבל במקרי-גבול מיודענו אכן יכול להטות את הכף, וזה בסדר גמור.
אז הלכתי לשמוע.
האמת – אני יושב כל הזמן ומחכה לאיזו “יציאה” אשר תצדיק את הסולר – ואין. יבש. אבל כנראה שבלי איזו הברקה האיש הזה לא מסוגל לגמור.
אז הוא גמר ואמר. כאשר הוא דיבר על כך שברחבי האינטרנט ישנם המפרסמים דברים בעילום-שם, ובגלל האנונימיות אי אפשר לזהות את המפרסמים, ולתבוע אותם, גם כאשר הם מוציאים את דיבת זולתם רעה.
וכאן הוא הוסיף: ישנם גם המפרסמים באינטרנט בזהותם האמיתית. אפשר לכבד אותם, ואפשר שלא לכבד אותם, אני לא מכבד!
מדוע חשין לא מכבד את המפרסמים דברים בזהותם האמיתית?
אני יודע:
זה בגלל דברים כאלה: לימור לבנת: מה באמת עשית לצימצום הפער בחינוך?
וכאלה: מלאימים קרקעות של קורבנות שואה …
נו, באמת … זה לא ייתכן. הביקורת על הרשויות היא נשמת-אפה של הדמוקרטיה, ומי לנו מראשי הדוגלים בחופש-הביטוי, אם לא כב’ המשנה לנשיא, הד”ר מישאל חשין?
ואולי הוא לא מכבד את המפרסמים בזהותם האמיתית בגלל דברים כאלה:
לא ולא. הוא בעד ביקורת גם על עורכי-הדין, אפילו שהיא בנימה הומוריסטית J.
ומה דעתכם על ביקורת ספרים? בטח שהוא בעד, כי הביקורת צריכה לחול על כל תחומי החיים (בעיקר אם היא חיובית)!
עכשיו תגידו שזה לא חוכמה, כי זה לא ביקורת על השופטים … אז לא: גם השופטים אינם חסינים מהביקורת. קחו, למשל, את זה: קטילה אחת, או כמה קטילות? על זילות חיי-אדם, ועל זילות העונש – בוודאי שמותר למתוח ביקורת על הפסיקה (בעיקר אם יש בה דעת-רוב ודעת-מיעוט, והנואם הנכבד הרי מומחה לאומי לדיעות-מיעוט!).
אז גם זה לא.
ואולי הדבר הנורא הזה:
לא, כי יוצר הכרזה הזאת שומר על אנונימיות, ואנחנו הלא עסקינן בהצהרתו כי הוא אינו מכבד גם את המפרסמים בשמם האמיתי.
(אני מבקש להבהיר: בפרסומה של התמונה הזאת אני לא מביע הזדהות עם עצם פרסומה. אני בוודאי שלא הייתי עושה את זה, ובמיוחד בהקשר בו נתפרסמה, אבל התמונה הזאת הינה חלק מההיסטוריה התקשורתית של האיש הזה, ושל מערכת המשפט בכללותה, והעבודה העיתונאית שאני עושה כאן אינה מאפשרת לשכתב את ההיסטוריה, או לתלוש ממנה דפים).
ואולי הציטוט הזה: “אינני יושב בבית המשפט העליון כדי לדון בכל עוולות המדינה“, אשר מביאו לא שומר על אנונימיות? כן, זה כבר מתקרב, כי זה נכנס ל”קבוצת הייחוס” של חשין.
אבל הכי מתאים הוא הציטוט זה, של מישאל (“אל תצפצפו על בני אדם”) חשין הצעיר-הזועם עצמו?
כן, זה כבר מתחיל להיות רציני, כי בינתיים הוא עצמו קיבל כורסה בבית המשפט העליון, והוא עצמו כבר מצפצף על בני אדם, ומכה שוב ושוב, וכאשר אומרים לו כי התנהלותו אינה עולה בקנה אחד עם מה שהטיף לו בצעירותו, הוא עוד מעז להתלונן, ורק הנשיא, אהרון ברק, הציל אותו מהערעור על החלטתו, במחקו את הערעור מהטעם כי לאור העובדה שהתיק בו נתבקש חשין לפסול את עצמו “עתיד להישמע ביום 12.11.2001 בפני מותב אשר השופט חשין אינו חלק ממנו, ומלכתחילה אף לא היה אמור לישב בו, הערעור מתייתר“.
ואתמהה: אם התיק “עתיד להישמע בפני מותב אשר השופט חשין אינו חלק ממנו, ומלכתחילה אף לא היה אמור לישב בו“, נשאלת רק השאלה מדוע חשין דן בבקשה – ואף דחה אותה – לפסול את עצמו מלדון בתיק שהוא אינו חלק מההרכב שדן בו, “ומלכתחילה אף לא היה אמור לישב בו”?!
אבל זה נושא לדיון אחר.
צריך לשים לב מה מעיק על שוחר חופש-הביטוי הזה: “בקשתו של עורך-דין ניר מנוסחת בלשון בוטה וגסה” …
כאשר אדם עשיר-לשון כמו מישאל חשין משתמש במילה כל כך עלובה, כל כך דלת-משמעות, וכל כך וולגארית כמו “בוטה”, זה מעיד על משהו לא תקין אצלו, אבל כשהוא מדבר על “לשון גסה”, על כרחך אתה אומר “ראו מי שמדבר!“.
ואם חשין מתלונן, סימן שהוא לא מכבד את הנילון.
אבל השאלה היא עד כמה חשין עצמו הרוויח את זה ביושר, ולעניין זה אני מציע את מדד גוגל: כמה פעמים (קרי בכמה “דפי אינטרנט”) מופיע כל שופט במנוע החיפוש GOOGLE. הנחת-העבודה היא, כמובן, שכל הפוזל אל התקשורת, ומקשקש יותר, נחשף יותר למנועי החיפוש, ונחשף יותר לביקורת – אשר מטבעה אינה מהססת לתקוע את ציפורניה בכל מקום אפשרי או בלתי אפשרי.
כמה פעמים מופיע מישאל חשין ב-גוגל? קרוב ל-14,800:
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל14,800 ל“מישאל חשין“ (0.05 שניות)
|
לשם השוואה ניקח את שלושת המשנים-לנשיא אשר קדמו לו, החל מהאחרון שבהם, שהם, למרות כל הביקורת עליהם, צנועים בהרבה.
אליהו מצא: קרוב ל-580:
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל580 ל“אליהו מצא“ (0.12 שניות)
|
שלמה לוין: קרוב ל-675:
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל675 ל“שלמה לוין“ (0.05 שניות)
|
שניהם צנועים אפילו יותר משמחה ניר (קרוב ל-912, אם כי סביר להניח שבאלה נכללו גם שמחה ניר אחרים):
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל912 ל“שמחה ניר“ (0.15 שניות)
|
עולה עליהם, במידה מסויימת, תיאודור + תאודור אור: קרוב ל-540 + 1,150, דהינו קרוב ל-1690 (אם כי סביר שקיימת חפיפה מסויימת). מסתבר שגם הוא קשקשן לא קטן, אבל יש לזכור שהוא כבר בפנסיה, ומותר לוט לקשקש, ופועליו בכמה ועדות אור הוסיפו לא מעט לרייטינג שלו:
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל540 ל“תיאודור אור“ (0.07 שניות)
|
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל1,150 ל“תאודור אור“ (0.29 שניות)
|
ועל פער ענק קדימה מדלגת, בקלילות רבה, הבאה-בתור, דורית ביניש + בייניש: קרוב ל-489 + 12,800, דהינו קרוב ל-13,289 (אם כי סביר להניח שגם;כאן קיימת חפיפה מסויימת), וכמובן שהכל יודעין על מה עומד הרייטינג שלה:
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל489 ל“דורית ביניש“ (0.18 שניות)
|
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל12,800 ל“דורית בייניש“ (0.11 שניות)
|
ומישאל חשין, כאמור, עוקף גם אותה, עם “יתרון” של כ-1,500 דפים:
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל14,800 ל“מישאל חשין“ (0.05 שניות)
|
ורק הנשיא, אהרן + אהרון ברק: קרוב ל-34,800 + 36,200 , דהינו קרוב ל-71,000 (אם כי סביר להניח שגם;כאן קיימת חפיפה מסויימת), וכמובן שגם לגביו הכל יודעין על מה עומד הרייטינג שלו.
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל34,800 ל“אהרן ברק“ (0.15 שניות)
|
|
אתרים ברשת
|
תוצאות 1 עד 10 מ קרוב ל36,200 ל“אהרון ברק“ (0.25 שניות)
|
אז מי שמדבר כל כך הרבה, ולא נזהר בלשונו (וגם לא חושב קדימה איך האינטרסים שלו בכל רגע נתון יעלו בקנה אחד עם האינטרסים שלו בעתיד, ואיך הדברים שהוא אומר היום יתיישבו עם מה שהוא יעשה מחר.
אז כאשר מאשימים את מישאל חשין בצביעות וכו’, הוא קופץ על רגליו האחוריות. אבל, כמו שהוא וחבריו מרבים לומר, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.
הבה נסקור כאן מעט “דגימות אקראי” של פרסומים בזהות גלוייה, אליהם, מן הסתם, התכוון חשין, באמרו “אפשר לכבד, ואפשר שלא לכבד – אני לא מכבד”?
היו אתם השופטים:
איפה הבושה: השופט מישאל חשין מתנגד לחייבו בהגשת תצהיר בתביעה אזרחית נגדו
דוד הכהן על פרשת השופטת הילה כהן: חשין וריבלין – הבייתה!
את ההילה איבדתם מזמן, ומה עם חלאות-האדם אשר בקרבכם?
על אמון הציבור במערכת המשפט: סדרת מאמרים
על פרשת השופטת הילה כהן – הבטים כלליים (א): מבוא: על התנהגותו התמוהה של השופט מישאל חשין
“הביקורת ראוי לה שתהיה עניינית ולא אישית. … לגוף הפסק ולא לגוף הפוסק”: האמנם “אלמנטרי”, כבוד הנשיא?!
שבתאי עזריאל לאהרן ברק: הצהרת: “נעשה הכל להגן על השופטים”; שאלתי אליך: ומי יגן על הציבור?
הנמקת-יתר, הנמקת-חסר והנמקת ישרא-בלוף – עו”ד הרהורים על תרבות השפיטה בישראל
אגרות, פסיקת-הוצאות וערבויות – תמריץ וזרז לשחיתות
אבל בהקשר הזה נשאלת השאלה אם הוא לא מכבד גם את זה:
וסביר להניח שלא, הוא לא מכבד, כי היושב במרומים, בשערי משפט 1, לעולם לא יודה שהוא זקוק לעשיית-צדק מידיהם של בני-תמותה.
אבל שאלת ה-64,000 דולר היא מה דעתם של חבריו, שוחרי חופש-הביטוי, אהרן (“כאשר אנחנו יושבים לדין, אנחנו גם עומדים לדין“) ברק ואדמונד (“ביקורת על מערכת המשפט בכלל, הינה מעשה לגיטימי אותו יש לקבל באהבה, גם אם הוא כרוך לעתים בשיברון-לב ועוגמת נפש“) לוי: מדוע הם לא מקיאים אותו מקרבם?!