שבתאי עזריאל לדורית ביניש: הזמנה לדו-קרב
שבתאי עזריאל לדורית ביניש: הזמנה לדו-קרב
|
אינני יושב
הפרופ’ יואב דותן: פסיקותיו של ביהמ”ש העליון בכל הקשור לרשויות השלטון, מעבירות מסר של זלזול בחוק, עד כדי כך, אמר דותן, שלעיתים יאפשר בית המשפט לרשות, לפעול שלא כדין. דורית ביניש, הנשיאה המיועדת של ביהמ”ש העליון: אלה דברים מופרכים, סיסמאות חסרות בסיס עובדתי ומשפטי. בית המשפט דווקא מחזק את מעמדו של האזרח מול הרשות. שבתאי עזריאל מזמין את ביניש לדו-קרב בנושא הזה
|
שבתאי עזריאל, מהנדס תעשייה וניהול — ניהול מאבקים ציבוריים — לובי פוליטי — קשרי ממשל — דוברות וקשרי עיתונות — בדיקות כלכליות – יו”ר נפגעי מס רכוש קרן היסוד 11/16, גבעת שמואל 54051, טל. 03-5328272 azriel@inter.net.il 2 נובמבר, 2005 לכבוד, גב’ דורית בייניש, בית המשפט העליון, ירושלים
הזמנה לעימות פומבי בעקבות תגובתך לפרופ’ יואב דותן סימוכין: ידיעה מאת הדס מגן, גלובס, 1.11.05
פרופ’ דותן טען: “לעיתים יאפשר בית המשפט לרשות, לפעול שלא כדין” תגובתך היתה: “אלה דברים מופרכים, סיסמאות חסרות בסיס עובדתי ומשפטי“. אני קצת תמה גברתי. הייתכן שאינך רואה את המציאות? על כל פנים, כמי ששימש כיו”ר “עמותת נפגעים”, בידי מימצאים המבוססים היטב מבחינה עובדתית ומשפטית, ותומכים באופן מוחלט בטענתו של פרופ’ דותן. להזכירך, אני שימשתי יו”ר עמותת נפגעי מס רכוש (נמ”ר), גרמתי לרפורמה במיסים, ניהלתי 12 עתירות בבג”ץ כנגד עוולות השלטון והייתי מעורב בעוד כהנה וכהנה אירועים ותחקירים הקשורים למערכת המשפט. אני מזמינך להפריך בעימות פומבי את ראיותי המוצקות והמבוססות עובדתית ומשפטית ואגב, אינך הראשונה שאני מזמין לעימות פומבי. עד היום, איש לא נענה
להלן דוגמאות 1. “אינני יושב בבית המשפט העליון בכדי לדון בכל עוולות המדינה”. כך אמר השופט חשין, ב- 7.4.98, בדיון בבג”ץ 6537/97, להורות למדינת ישראל להוציא שומות אמת כחוק למס רכוש. בפסק הדין העתירה נדחתה באותם טעמים. מס רכוש המשיך להוציא שומות פיקטיוויות ומופרזות, ביודעין, ולמעשה ניהל מערכת הונאה שיטתית בחסות פסק הדין של בית המשפט העליון. בקשתי לדיון נוסף הוגשה בתקופת חגים, ונראה שבתום לב טעיתי במניין הימים. הבקשה הוגשה באיחור של מספר ימים ולפיכך נדחתה. 2. בבג”ץ 7152/97, הובאו הוכחות שועדות הערר למס רכוש פועלות על טהרת השוחד הגלוי (כהגדרתו בסעיפים 290-295 בחוק העונשין). בקשתנו לצו-ביניים לא נענתה. הדיונים בעתירה נמשכו כשנתיים וכל אותה עת, ועדות הערר המשיכו לפעול באותה מתכונת. פסק הדין הורה למדינה לקבוע קריטריונים כך שיימנעו ניגודי העניינים. 3. לאחר שפסק הדין סורב, בהחלטה של בכירים שהתקיימה בלשכתה של טנה שפניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, הוגש בג”ץ נוסף, 6895/99. את עצמך ישבת בהרכב שהוציא צו על תנאי כנגד היועץ המשפטי לממשלה לאמור “מדוע לא יבטלו המשיבים את החלטתם שלא לקיים את פסק הדין בבג”ץ 7152/97? (להלן קישור לעתירה 6895/99, להודעת הסירוב ולצו-על-תנאי) 4. במקום לפעול בצורה נמרצת כנגד מי שהחליט לסרב לקיים את פסק הדין של בג”ץ, בית המשפט ניהל את הדיונים כאילו מדובר בהמשך של הבג”ץ הקודם שסורב. ההליכים נמשכו עוד כשנה ולבסוף, המדינה ביצעה את מה שנאמר לה בבג”ץ הראשון, שסורב. בית המשפט לא נקט בצעדים כנגד איש ואף לא כיבד את בקשתנו לקבל הוצאות משפט שנמשך כשלוש שנים. 5. פרקליטת המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, שנציגיהם קיבלו החלטה שלא לקיים פסק דין של בג”ץ, מכהנים כיום כשופטים בבית המשפט העליון. אני יודע היטב מהי השקפתם על השלטון ועל האזרח. 6. מני מזוז, המכהן היום כיועץ משפטי לממשלה. היה חבר במועצה לבתי הדין המינהליים, שהיתה אחראית להחלטה לסרב לקיים את פסק הדין. 7. בידי מכתב מלשכת שר המשפטים לפיד, על דעתם של אהרון ברק ואליקים רובינשטיין, שאין מגבלת גיל למנוי שופטים לבית משפט עליון. מכתב זה נשלח אלי, כדי להכשיר את מינוייה הבלתי חוקי של גב’ טובה שטרסברג-כהן לנציבת תלונות הציבור על שופטים. על פי האמור במכתב רישמי זה, אין צורך לשנות את גיל הפרישה ל- 72. הנשיא ברק רשאי להמשיך ולכהן לנצח, וכמוהו גם כל שופטי בית המשפט העליון שפורשים ללא הצדקה מכהונתם בגיל 70 (להלן קישור לכל התכתובת). 8. הפרקליטים פטורים מהגשת תצהיר בבג”ץ ועושים בבית המשפט העליון ככל העולה על רוחם. בבית המשפט העליון מכהנים פרקליטים לשעבר, שאינם נוקטים כנגדם באמצעים. לא ייפלא שתלונותי כנגד פרקליטים לא נבדקו. יהודה שפר, שיבש הליכי משפט בבג”ץ 7634/98. לשכת עורכי הדין החליטה להעמידו לדין משמעתי (תיק בד”מ 23/02), אך אליקים רובינשטיין, הממונה עליו מקצועית, הורה ביום האחרון לכהונתו כיועמ”ש להפסיק את ההליכים נגדו על פי סמכותו בסעיף 79ב לחוק לשכת עורכי הדין. מדובר בעבירה מסוג פשע שיש עמה קלון. שפר, שלא זוכה מעולם, מכהן כיום כראש הרשות למלחמה בהלבנת הון. אם ההליכים היו מתקיימים והיו נחשפות שיטות מחלקת הבג”צים, יתכן שהמימצאים היו פוגעים בסיכוייהם של רובינשטיין וארבל להתקבל לבית משפט עליון.
ולסיכום
אין זה כמובן הכל. למדתי מנסיוני, שמצגים פיקטיוויים, הגנה על עוולות של מערכות שלטוניות ועיוותי דין, הם מעשה של שגרה בבית המשפט העליון. אני עצמי, מספר לאזרחים שונים על חוויותי, משמיע בפניהם דיעות הדומות לאלה של פרופ’ דותן, ומזהירם מפני פנייה לבג”ץ, שעלולה להסתיים בפגיעה אישית בהם, על כך שהעזו להלין כנגד מוסדות השלטון.
במקום לנהל מלחמת סיסמאות, האם את מוכנה להתמודד מולי בדיון פומבי על מימצאים של ממש?
והערה: אני מניח שקראת במוסף הארץ מיום 14.10.05, את כתבתי “העתירה נדחית ותמסור ד”ש חמה לאמא”, ובה מתוארים ניגודי עניינים ונפוטיזם במערכת המשפט. אשמח לשמוע את תגובתך האישית לנאמר, שלא באמצעות דוברת בתי המשפט. (קישור לכתבה)
בכבוד רב, שבתאי עזריאל
להלן הידיעה שהתפרסמה:
דיקן המשפטים באונ’ העברית: פסיקות העליון בנוגע לרשויות השלטון – עם מסר של זלזול בחוק דברי פרופ’ יואב דותן, שנאמרו במהלך מה שהיה אמור להיות ערב עיון תרבותי, הוגדרו “ססמאות מופרכות” על ידי שופטת עליון דורית בייניש הדס מגן, גלובס, 1.11.05 ערב עיון תרבותי, הפך אתמול להיות זירת התגוששות משפטית, בין שופטת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לבין הדיקן החדש של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, פרופ’ יואב דותן. דותן נשא הרצאה במסגרת מושב שעסק בבטלות יחסית, בערב עיון במשכנות שאננים, לרגל פירסום ספרו של שופט בית המשפט העליון לשעבר, יצחק זמיר: “על משפט, חברה ופוליטיקה”. במקום נכחו בכירי הקהילה המשפטית. במהלך הרצאתו, תקף דותן את בית המשפט העליון, באומרו כי פסיקותיו בכל הקשור לרשויות השלטון, מעבירות מסר של זלזול בחוק, עד כדי כך, אמר דותן, שלעיתים יאפשר בית המשפט לרשות, לפעול שלא כדין. לדוגמה הביא דותן, מעורכי הספר, את פסק דינו של בית המשפט העליון בעתירת הוועד נגד עינויים. פסק הדין התקבל בשלהי שנת 99′, אך למרות שחלפו מאז 6 שנים, הוא טרם נכנס לתוקף. לטענת דותן, יש בכך כדי להוכיח שבית המשפט העליון נותן הרגשה שכל עוד יש פיקוח שיפוטי על חוקרי השב”כ, ניתן להתעלם מהפרקטיקה הלא חוקית של החוקרים. הדברים הקפיצו את ביניש, הנשיאה לעתיד, וזו כינתה של דבריו של דותן, באומרה כי אלה דברים מופרכים, סיסמאות חסרות בסיס עובדתי ומשפטי. לדבריה, מרבית העניינים המתגלגלים לפתחו של בית המשפט העליון, הינם עניינים שבשיקול דעת והפרקטיקה מוכיחה כי בית המשפט דווקא מחזק את מעמדו של האזרח מול הרשות המינהלית, בניגוד גמור לטענותיו של דותן.
|