פסי האטה [במפרים]- טוב או רע?

מאת: יואל בן עזרא

לפני כשנה מעת כתיבת שורות אלו התהפכה נהגת בעוברה על פס האטה סמוך למקום מגורי, תאונה שגרמה לי להרהר על מהותו של התקן נפוץ זה. במפרים צצים בכל פינה כפטריות אחרי הגשם, אורבים לנו בכל רחוב, ממתינים לנו ליד כל בית ספר, אי אפשר להתעלם מהם. למרות זאת, אין תקן, חוק או אחידות בכל מה שקשור לפסי האטה. רבים מהם מופרכים בגובהם, תלולים, פתאומיים, מעצבנים משהו. מאז ומעולם לא חיבבתי אותם.

לדעתי, פס האטה אינו מציאה גדולה כל כך. על אף חסרונותיו הרבים, מסונוורות הרשויות מעלותו הנמוכה והן מוצאות בו פיתרון קסם לבעיית הבטיחות הדרכים עירוניות.

פס האטה, מטבעו, משפיע באופן שונה על כלי רכב שונים, אך ביחס הפוך לנזק שהם גורמים. דווקא הנהגים של כלי רכב גדולים, ג’יפים והלאה, לא ממש מתרגשים מעצם קיומם של פסי האטה, למרות שהם בעלי שדה הראיה המצומצם, מרחק הבלימה הארוך, וגורמי הנזק המשמעותי להולכי הרגל. לעומתם, הנוהגים בכלי רכב קטנים ונמוכים, נאלצים לעיתים להאט ממש כדי לא לפגוע במכלולי הרכב, למרות שהם יותר ‘ידידותיים’ להולכי רגל.

פס האטה משפיע באופן שונה על נהגים שונים, גם כאן ביחס הפוך לסכנה. זה שנוהג לאט, תוך שימת לב יתרה לסביבה, יאט עוד יותר בגלל הבמפר. לעומתו, הנהג הממהר, יעדיף לסבול את חוסר הנוחות הרגעי הנגרם מנסיעה מהירה על במפר, יאט קמעה, אך יאיץ שוב ‘עד העונג הבא’.

פסי האטה מקשים על כוחות הביטחון. אמבולנס המפסיד שנייה על כל במפר יכול להפסיד גם את חייו של הנתון במצוקה.

כל רכב העובר על פס האטה מאבד מיכולת ההיגוי והבלימה בצורה דרסטית, לרבות מקרה שאין מדובר בנהג מיומן. נסו לבלום בחזקה סמוך לבמפר וראו מה קורה… כאשר נהג מופתע מסיבה כלשהי [ילד שרץ לכביש, נניח] סמוך לפס האטה, הדרך לתאונה קצרה. למעשה, פס האטה יכול לגרום לתאונה באופן ישיר.

הבלאי הגבוה של כלל כלי הרכב בגלל פסי האטה מתורגם לבטיחות ירודה של כלי הרכב, בכל מקום, בכל תנאי ובכל זמן, במיוחד לאור העובדה שרוב בעלי הרכב לא טורחים על תקינות מלאה של בולמי הרכב.

לאור החסרונות הנ”ל, יתרונותיו של פס האטה מפוקפקים למדי. המחיר של התקנת במפר הוא מזערי ועל פניו נראה כאילו אינו דורש תחזוקה. וכי יש פתרון טוב מזה…? מעבר לכך, הוא עושה רושם טוב על התושבים עת הבחירות מגיעות.

במשרד התחבורה, למרבה הפלא, מודעים לחסרונותיו של פס האטה וההתייחסות אליו היא בגדר ‘כבדהו וחשדהו’, ומעבר לכך שהם מונים חסרונות רבים נוספים, משמעותיים לא פחות, יש אפילו קובץ מפורט המנחה כיצד לתכנן, לבצע ולתחזק פס האטה.

הנחיות אלה כוללות המלצות למיקום נכון של פס האטה על מנת להפחית את מטרד התושבים, יש הוראות לגבי סוג הפס, גובהו, אורכו, רוחבו, צורתו, ואף החומר המומלץ ליישום במקרים שונים. יש גם סעיף הדואג לפתוח את נתיב הנסיעה תוך 30 דקות, אם מדובר בפס מבטון.

ממש מפתיע. אלא מה, הנחיות אלה אינן מחייבות איש. למעשה, אין חוק או תקן בנושא, רק הנחיות. ידע לא ממומש. בפועל, פסי האטה מבוצעים בהתאם לכמות החומר במריצה ומידת היצירתיות של הקבלן.

במדינה, בה מכריזים מלחמה על תאונות הדרכים חדשות לבקרים, יוצאים במבצעי אכיפה מבטיחים, חוקים מתווספים לבלי הכר, עמותות וגופים קמים, כולם במטרה אחת- למנוע תאונות דרכים, כדאי שהרשויות ייקחו לתשומת ליבן גם את הפרטים הקטנים לכאורה. הפיכת הנחיות אלה למחייבות ויישומן על ידי הרשויות המקומיות הם מהלך הכרחי כחלק משיפור התשתית. שכן, פס האטה, ביסודו, הוא מפגע ויש אפילו תמרור שמזהיר מפניו [32].

הנהגת שהוזכרה בפתיח- מקומית. הבמפר נסלל יום קודם, באמצע סיבוב, בירידה. מיותר לציין שלא היה תמרור אזהרה או סימון כלשהו. בינינו, גם עכשיו, שנה אחרי התאונה, אין סימונים זוהרים על הבמפר, והתמרור שהוצב בכיוון נסיעה אחד בלבד- מוסתר על ידי עץ. ככל שזה נוגע לה, הייתה בליטה סמויה על הכביש, לא במפר.
לנוסעים שלום.