הריצוף כנזק מתעצם בהדרגה

מאת: אינג’ ד”ר אברהם בן עזרא

דייר נכנס לדירה חדשה, ומגלה כעבור כמה חודשים כי האריחים שבדירה בחדר המגורים ועוד יותר מכך במטבח – נשחקים, שוקעים או נשברים במקצועותיהם ובפינותיהם. אולי גם מופיעים כתמים. אלא שהתופעה לא כל כך מדאיגה, לטעמו, ובכל מקרה, למרות שבחדרי השינה הונחו אריחים מאותו סוג – שם לא ניכר שום ליקוי.

כעבור שנה, מתגלים גם חורים, אך גם אז עיקר הפגמים מופיע במטבח ובסלון. בשלב זה מחליט הדייר להזמין מומחה לבדיקת הדירה, ובאשר לריצוף, המומחה מאשר את קיום הליקויים, ועל סמך סוג הליקויים קובע כי הריצוף בדירה כולה לקוי ולפיכך יש להחליפו.

הקבלן מתכחש לליקויים, ביודעו כיצד מתנהל בית המשפט ובמיוחד שופטים מסוימים נוכח ממצאי ליקויים בדירות, ומציע פיצוי סמלי בלבד. במצב דברים זה, מוגשת תביעה ומתמנה מומחה מטעם בית המשפט.

כבר נכתב רבות על נוהגם של מומחי בית המשפט, שרובם לא מבינים את תפקידם כלל ועיקר, ורואים את עצמם כמעין מגשרים או גרוע מכך – שופטים ופוסקים. המומחה לא מנסה כלל לעמוד על טיב האריחים, אלא כהדיוט מתעד את הליקויים שקיימים בפועל בדירה תוך מזעורם ככל האפשר, שמא כדי למצוא חן בעיני הקבלן שיסכים בעתיד למינויו החוזר בתיקים אחרים [הרי לדייר כבר לא יהיו תיקים אחרים להציע…], ולפיכך כולל בחוות דעתו החלפת אריחים מזערים, היכן שהם פגומים, תוך קביעה פסבדו-מקצועית שהאריחים בחדרי השינה תקינים כי לא נתגלו בהם פגמים רבים.

מצב דברים זה יוצר אשליה כי הדייר הגיש לבית המשפט תביעה מופרזת, בעוד שלאמיתו של דבר המזעור הבלתי מקצועי של הנזק הוא אשר יוצר אשליה כי התביעה מופרזת. לא התביעה מופרזת, אלא חוות דעתו של מומחה בית המשפט היא ממוזערת בגלל שיקולים זרים.

יש ובית המשפט – לנוחיות פסקו – מאמץ “כזה ראה וקדש” את פסק הדין של המומחה שמינה, וכפועל יוצא מכך לא רק שלא מזכה את התובעים במה שמגיע להם כדי לבטל הליקויים, אלא גם מחייבם במימון הוצאות באופן חלקי ובתשלום חלקי של האגרות, ומזכם בסכומים מינימליים בגין שכר טרחה ועגמת נפש, אם בכלל.

יש והתובעים לא רק שמגישים ערעור, אלא גם שפר להם מזלם ובית המשפט שבערעור גם יורד לעומקם של דברים ומתייחס לטענות, דבר שלא תמיד קורה.

בדרך כלל בית המשפט שבערעור לא מתייחס כלל להשגות על קביעות עובדתיות וקביעות שבמומחיות. עוד פחות מכך מתייחס בית המשפט לטענות בערכאה השלישית – ברשות ערעור.

אך יש גם יוצאי-דופן.

להלן פסק דין של בית המשפט העליון, בנושא דומה, לאמור, ליקויי ריצוף במצב בו הריצוף עם פגמים רבים בחלק מן הדירות, כאשר בדירות אחרות הליקויים פחותים. בית המשפט העליון הביע דעתו כי בדירות שבהן בעת הבדיקה לא ניכרים הליקויים כבאחרות, מדובר באותו סוג של אריחים ולכן מוצדקת החלפת האריחים כמו בדירות שבהן ברור כי הריצוף פגום.

בית המשפט העליון סמך ידו על בית משפט קמא, שקבע החלפת אריחים כוללת, והוסיף נימוק משל עצמו שעשוי להסביר למומחים ולבתי המשפט את נושא אופיים של נזקי הריצוף, המתעצמים בהדרגה עם הזמן ובהתאם למידת השימוש.

יובהר: מדובר בתביעת דיירים שרכשו דירות מחב’ רסקו בע”מ ברחוב ההגנה בעכו, והגישו תביעות נגד החברה המוכרת בגין ליקויי בנייה כאשר סעיף הריצוף היווה את הליקוי העיקרי. מומחה התביעה קבע כי לאור סוג הליקויים באריחים יש צורך בהחלפה מלאה. בית משפט השלום, השופט ש’ ברלינר, מינה כמומחה בית המשפט את המהנדס ד”ר ע’ גלזמן שקבע ליקויי ריצוף שונים מבחינת היקף התיקונים בדירות התובעים בהתאם לחומרת הליקויים בכל דירה. ב”כ הדיירים, עו”ד אלי הכהן, לא הסכים עם גישה זו, ובסיור שנערך בנוכחות השופט בדירות קיבל השופט התרשמות ישירה ממצב הריצוף ופסק פיצוי אחיד בכל הדירות לגבי ליקויי הריצוף, ויובהר כי הפיצוי האחיד היה מבחינת ערכו מספיק להחלפת הריצוף בשלמות ולא לפי עלות החלפה מקומית.

על כך ערערו הנתבעים בבית המשפט המחוזי בחיפה, ומכאן הגיעו עד לביהמ”ש העליון.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

                                                                        רע”א 3541/93

בפני:                 כבוד השופט ת’ אור

המבקשת:         נמליט בע”מ

                        נגד

המשיבים:          1. רסקו חברה להתישבות חקלאית ועירונית בע”מ

                        2. יעקב סרוסי ואח’

בקשת רשות ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 30.5.92 בע”א 305/92 שניתנה על ידי סגן הנשיא מ’ סלוצקי

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה ערעור שהוגש אליו על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו.

אף כי המערערת מנסה לשוות לטענותיה אופי משפטי, אין, למעשה, בטענותיה אלא ניסיון לתקוף בבית משפט זה, כערכאת ערעור שנייה, עניינים עובדתיים שהוכרעו בערכאה הראשונה.

הטענה האחת אותה היא מעלה, נוגעת לשיעור הפיצוי שנקבע עבור הפגמים בריצוף של הדירות הנדונות, ועל כך שזה נקבע בשווה לגבי הדירות השונות, אף כי הנזק שניתן לראות בריצוף בכל אחת מהדירות שונה.

לטענה זו אין סיכוי שתתקבל. שיעור הנזק נקבע על סמך ראיות שבאו בפני הערכאה הראשונה ואין יסוד שנתערב בקביעתה; ולעניין הפיצוי השווה לגבי הדירות השונות, אף לעניין זה יש הסבר מתקבל על הדעת: המרצפות בכל הדירות נמצאו פגומות ובאלה שלפי שעה נראה נזק קטן יותר צפוי שהנזק יגדל עקב הליקויים הטבועים במרצפות שסופקו בכל הדירות.

גם לטענה על פיה הודע למערערת על הפגמים במרצפות שלא בהתאם לדרישות סעיף 16 לחוק המכר, ניתנה תשובה הולמת בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, בהתחשב בעובדות המיוחדות של המקרה.

נוכח האמור לעיל ובהתחשב בקריטריונים המנחים לעניין מתן רשות ערעור לערכאת ערעור שניה, כפי שנקבע בר”ע 103/82 חניון חיפה בע”מ נ’ מת אור (הדר חיפה) בע”מ  [פ”ד ל”ו (3) 123], אין להיעתר לבקשה.

הבקשה נדחית ללא צורך בתשובת המשיבים.

ניתנה היום, ב’ באלול התשנ”ג (19.8.93).

שופט

העתק מתאים למקור