תלונות אזרחים על עבירות-תנועה כמיטרד למשטרה
תלונות אזרחים על עבירות-תנועה כמיטרד למשטרה
|
עלות תועלת
למרות מחלוקת רבת-שנים עם משטרת התנועה, הן על המקצועיות של האכיפה והן על ההגינות שלה – כאשר הם צודקים, מגיע להם צדק, ומגיעה להם הגנה, אפילו אם הם לא יודעים עד כמה הם צודקים, ואפילו אם הדובר שלהם לא יודע להגן עליהם כראוי.
רשת האתרים של קימקא
משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 30.10.2005
לכבוד
רשת ב’
רשות השידור
תל אביב – יפו
שלום רב לכם,
לעניין הויכוח הרדיופוני, היום, בין מאזין בשם מאיר (אם לא טעיתי), הנתמך ע”י מגישת התכנית, לבין דובר משטרת התנועה.
כהקדמה נאמר כי לח”מ מחלוקת רבת-שנים עם משטרת התנועה, הן על המקצועיות של האכיפה והן על ההגינות שלה, אבל כאשר הם צודקים, מגיע להם צדק, ומגיעה להם הגנה, אפילו אם הם לא יודעים עד כמה הם צודקים, ואפילו אם הדובר שלהם לא יודע להגן עליהם כראוי.
תמצית הסיפור: המאזין נסע באוטובוס, ראה רכב אחר מבצע עקיפה מסוכנת, רשם את מספרו, וצלצל למשטרה להתלונן, אבל המשטרה, במקום לשלוח לביתו של האזרח הטוב והמסור חוקר משטרתי אשר יגבה ממנו עדות, התחילה לטרטר אותו (הפרטים לא חשובים לענייננו).
הא כיצד, שואל המאזין, אתם מתייחסים כך אל אזרח נאמן, אשר מוכן להקריב מזמנו (ובבוא היום גם להפסיד יום עבודה לצורך עדות בביהמ”ש)?
הא כיצד, מחרה-מחזיקה אחריו המגישה, אתם מתייחסים כך אל הנושא, כאשר הקטל-בדרכים הוא בנפשנו?
ומה עונה הדובר?
ראשית – באותו הערב היו השוטרים עסוקים באירוע (כנראה חבלני), ולא יכלו להתפנות לנושא, שנית – אנחנו כבר יצרנו קשר עם המתלונן (ה”כבר” היה, כמובן, אחרי שרשת ב’ נכנסה לתמונה …), ושלישית – אנחנו מאוד חרדים לבטיחות בדרכים, ומתייחסים בכל הרצינות לכל תלונה.
אבל את הנימוק האמיתי, הצודק, הדובר לא נתן, ולא אדע אם משום שהוא אינו מכיר את הנושא לעומק, משום שההסבר הזה אינו “פוליטיקלי קורקט” או משום שמשדר רדיו מול השעון ומול ציפורניהם השלופות של המאזין והשדרנית אינו המדיום הנוח להציג תיזה מורכבת כזאת (ואורך מכתבי זה הוא הוכחה לכך!).
לפיכך גמרתי אומר להיות למשטרה לפה, וההסבר האמיתי הוא כזה.
בניגוד לעבירות המצויות, אשר אפשר, אולי, לכנותן עבירות “תוצאתיות” (רצח, גניבה, גרימת תאונת-דרכים ועוד), בהן רשויות האכיפה משתדלות להגיע ל-100% גילוי והעמדה-לדין, הרי שבעבירות ה”לא-תוצאתיות” (עבירות התעבורה אשר לא גרמו לתאונה הן המובהקות שבהן) האכיפה היא מלכתחילה “מדגמית” בלבד.
ומדוע האכיפה בעבירות התעבורה היא מדגמית בלבד? משום שכל נהג מבצע בין 20,000 ל-60,000 עבירות תנועה בשנה (כך המומחים), ואין שום אפשרות להעמיד את כל הנהגים לדין על כל עבירות התעבורה שהם מבצעים.
האכיפה בעבירות האלה באה, איפוא, לא להעניש את העבריינים אלא ליצור אווירה של “יש דין”,וממילא יש להיכנס לשיקולי העלות-תועלת: כמה משאבים יש להשקיע בכל אישום על פי תלונתו של אזרח (שאינו בעל מקצוע בתחום), מול הסיכוי להרשעה, וכמה משאבים יש להשקיע בכל אישום על פי דוח של שוטר (אשר אמור להיות בעל-מקצוע בתחום הזה), מול הסיכוי להרשעה.
כאשר אזרח מתלונן, צריך שוטר לחקור אותו, צריך שוטר לחקור את הנילון, צריך מנגנון שיזמן את הנילון, צריך תובע שיחליט אם להגיש אישום ויערוך את כתב-האישום, וכאשר הדבר מגיע לבית המשפט – הסיכוי שהנאשם יודה באשמה ולא יהיה צורך לזמן את המתלונן להעיד הוא נמוך, יחסית, והסיכוי שהנאשם ייצא זכאי גבוה, יחסית, אפילו אם הוא עבר את העבירה.
מאידך, כאשר שוטר רושם דוח, אין צורך בתובע, כי הדוח עצמו מגיע לביהמ”ש ככתב-אישום, הסיכוי שהנאשם יודה באשמה ולא יהיה צורך לזמן את המתלונן להעיד הוא גבוה, יחסית, והסיכוי שהנאשם ייצא אשם גבוה, יחסית, אפילו אם הוא לא עבר את העבירה.
ובמלים אחרות: באותה כמות של משאבי-אנוש משטרתיים ושיפוטיים אפשר להשיג פי 10, 20 או 100 יותר הרשעות כאשר מדובר בדוחות משטרתיים מאשר על פי תלונות של אזרחים.
עד כמה בעייתית היא האכיפה על פי תלונות של אזרחים אפשר ללמוד מכך שאם כל אזרח בישראל יגיש תלונה מוצדקת אחת בכל ימי שני חייו הדבר יעמיס על המשטרה ועל בתי המשפט כ-100,000 תלונות בשנה (בנוסף לדוחות המשטרתיים), וכיוון שגורמי האכיפה אינם יכולים להתמודד עם הזרם הזה, אין להם ברירה אלא לדלל את זרם התלונות המוצדקות.
איך מבצעים את ה”דילול” הזה? כיוון שזה לא תרבותי, ולא פוליטיקלי-קורקט להגיד “אנחנו לא מטפלים בתלונות כאלה”, מערימים קשיים על המתלוננים, כך שחלקם “מתקרר” עד שהוא מגיע אל משטרת התנועה.
כדי להבין עד כמה המשטרה צודקת בנושא הזה, אפשר לראות מתולדותיו של מכתבי זה: אחרי חצי שעה של נסיונות טלפוניים נואשים להיכנס לשידור כדי להגיב הצלחתי ליצור קשר רק אחרי שהשידור נגמר, ואז, כשביקשתי למסור את תגובתי, נתבקשתי לשלוח פקס … הפעם עברתי את המשוכות האלה, אבל בפעמים אחרות לא, וגם אזרחים רבים כמוני, חכמים לא פחות ממני, לא תמיד מצליחים לעבור את כל המשוכות שבין התגובה הראוייה לבין הגעתה אל היעד (ואני עדיין לא בטוח שמכתבי זה יזכה ליותר מאשר אישור מנומס על קבלתו – ואולי אף זה לא).
הנה כי כן, גם אתם, רשות השידור, משאביכם מוגבלים, ולכן אין לכם מנוס מלדלל את זרם התגובות, אפילו מוצדקות וראויות.
ולכן, על אף שהדבר הוא בנפשנו, ועל אף שהיא לא “מודה” בכך, צודקת המשטרה, מבחינתה, בכך שהיא עושה הכל כדי להימנע מטיפול בתלונות של אזרחים על עבירות תעבורה.
בדיוק כשם שאתם תצדקו אם לא תעשו דבר במכתבי זה …
בברכה,
שמחה ניר, עו”ר
על דוברים הלהוטים יתר על המידה להגנה עיוורת על מדוברריהם, ובכך פוגעים לא רק בכלי-העבודה העיקרי שלהם – האמינות – אלא גם בשולחיהם:
פרשת השופט טל שחר: כבוד הדוברת