פייגלין הוא לא הסיפור כאן. האיש הזה, שנשכב על הכבישים כדי למחות כנגד ההסכם ההוא שרקחו באוסלו, הוא קורבן של כללי משחק מעוותים. ובמדינת ישראל, מי שקובע את כללי המשחק, הם מעצבי דעת הקהל. שנים הם הזהירו מפניו, עכשיו הם מנסים למנוע את הרחקתו מהליכוד.

הדמוניזציה שעשו לו, לא מעידה על מסוכנותו, מפני שברור גם לרוצחי האופי, שהוא לא מסכן אף אחד, ואין לו שום סיכוי בעתיד הנראה באופק, לשבת על ההגה. בסה”כ, ניתן להגדיר את המאמץ לתקוע אותו בתודעת הציבור כ”סכנה למדינה”, כטריק בולשביקי מוכר ושגרתי, מבית היוצר של אלה החפצים בבחירתו המחודשת של שרון.

זה לא סוד, שלמרות הפילוג, רבים מחברי מרכז הליכוד (להלן ה”אינדיאנים”), הם אנשיו של “הצ’יף” עומרי. ומה שמעניין אותם זה להסב נזק למפלגת האם. בכוונתם של המזיקים האלה, להגיח מבטן הסוס הטרויאני ביום בחירת המרכז את הרשימה לכנסת, ולהציב את פייגלין במקום גבוה ככל האפשר.

ההתעקשות להציג אותו, כ”גזען מסוכן”, היא השלב הראשון. הצבתו במקום גבוה, היא השלב השני, ובשלב השלישי הם ידביקו אותו בעזרת סוכניהם בתקשורת, במצחו של ביבי. וכל פעם שנתניהו יופיע בציבור, פייגלין, “יהבהב” מהמצח שלו ויזכיר למי שמביט בו, שאסור לתמוך בימין הקיצוני. ואם לתמצת את המזימה, אז המסר הוא: “הצבעת ביבי, קיבלת פייגלין”. זה כל הסיפור.

והנה ביבי עושה קולות של אחד שמתכוון לא להיכנס למלכודת שטומנים לו. גם זה מרגיז אותם. הם רוצים להציג אותו כ”ימין קיצוני”, והוא מושך חזק למרכז. הם טומנים לו פח, והוא מתעקש לעקוף אותו. הם לא יוותרו. אם אי אפשר להציג אותו כ”ימין קיצוני”, נבאיש את ריחו בציבור, כמקארטיסט כפוי טובה.

תחת הכותרת “המקארתיזם של ביבי”, כותב הפרשן מ- y-net, אטילה שומפלבי: “פתאום פייגלין, שהיה שותפם של נתניהו והמורדים, למירור חייו של אריק שרון בשנתיים האחרונות- פתאום הוא הפך להיות האיש הרע (הוא מתעלם מהעובדה שבזכות אנשיו של פייגלין, אולמרט הצליח להיכנס לכנסת). האיש שאיתו לא רוצים להיראות בציבור”.

ושומפלבי הוא אחד מלהקה גדולה של כלבי צייד. כמובן שלא את טובתו של פייגלין הם מבקשים, הרי הם סולדים ממנו, וגם לא את טובתה של הדמוקרטיה. תכליתם בהירה: להילחם את מלחמתו של- “הפחדן, שמפחד מעימות טלביזיוני”.

במקביל למאמץ להדביק את פייגלין במצחו של ביבי, עושים כלבי הצייד, מאמץ אדיר, להפריד בין הקסאמים על אשקלון, לבין מי שהביא את זה על ראשנו. זה לא היה מזמן, שהמדינה כוסתה בשלטי חוצות עם הכיתוב: “ההינתקות תתפוצץ לנו בפרצוף”!
ועוד לא אמרנו כלום על המאמץ להפריד בין הפשעים של הבן, לאבא.

ומי שעיניו בראשו לא יכול שלא לשאול את עצמו: כלבי הצייד האלה, אין להם כבוד מקצועי? הכישלון משיווק אוסלו, לא ערער להם את הביטחון? האם שכחו שיש להם חובת נאמנות קודם כל כלפי הציבור?

לא צריך לזיין את העין, כדי לראות  שבימים של טרם בחירות, יניחו הכול בצד, כולל כבודם המקצועי, ויגייסו את עצמם בשירות האתרוג. “אנחנו נילחם לך, ואתה תחריש-  אפילו כשזה נוגד את האינטרס התקשורתי שלהם”.

בנאום שנישא בכינוס מרכז המפלגה (26.12.05), שמעו אזרחי ישראל את מנהיג הליכוד בנימין נתניהו, מזמין את המועמדים לראשות הממשלה שרון ופרץ, לסדרת עימותים טלביזיוניים. מבחינה תקשורתית, עימות כזה הוא שיא השיאים. אם יורשה לי ניחוש- שרון בעצת יועציו, יחפש, וימצא תירוצים לא להופיע.

העימות הזה חשוב, מפני שהוא מאפשר לציבור הרחב, לתהות על קנקנם של הטוענים להגה. ולמרות חשיבותו- אני מרשה לעצמי עוד ניחוש- כלבי הצייד, בשמשם כמעצבי דעת הקהל, ייתנו גיבוי מלא לשרון לחמוק ממנו. מפני שבסדרת עימותים הוא עלול לצאת רע, ומלחמתם למענו, עלולה להסתיים בתבוסה.

בחירתו של “עוקר הישובים” כל כך חשובה לכלבי השמירה, עד כי הם מוכנים לוותר על “פצצת רייטינג”. בכל מדינה דמוקרטית בעולם, מנהיג המסרב להתייצב לעימות טלביזיוני, יעורר את זעמם של כלי התקשורת בלי יוצא מהכלל, שהרי החגיגה הזו היא שלהם. הפחדן יוקע, ויאבד הרבה נקודות. לא במדינתנו.

פני הדור, כפני הכלבים.