הטעייה בחסות מומחיות

מאת: ד”ר אינג’ אברהם בן עזרא

מומחים מסוימים (שלצערי עליי לקבוע כי אינם מיעוט מבוטל), מנצלים את האמון שניתן להם עקב מקצועם ומומחיותם, כדי להטעות את הצדדים לדיון ואת בית המשפט. לא מדובר בפרשנות לגיטימית של חוק, תקנת בנייה או תקן ישראלי, אלא במפורש בהטעיה [מכוונת או רשלנית], הברורה לכל בעל מקצוע, וגם מי שאינו מומחה יכול להבין זאת.

צד אחד לדיון, זה הנהנה מההטעייה, לא ממהר להעמיד את המומחה על דיוק הדברים מטעמים ברורים. הצד הנפגע, לא תמיד יוזם העמדת המומחה על “טעותו”, מטעמים שונים, וביניהם:

א.     הגשת שאלות הבהרה למומחה בית המשפט – אף שיש פסיקה רחבת היקף המייתרת הליך זה מתשלום שכר טרחה, שכן מדובר בהבהרה של חוות דעתו – כרוכה במקרים רבים בתוספת שכר טרחה בחסות בית המשפט, והתשלום מתבצע בדרך כלל על ידי הצד השואל.

ב.     יש עורכי דין הממעטים להציג שאלות הבהרה נוקבות למומחה, פן יבולע להם בתגובותיו הבוטות, ולכך יש להוסיף כי בדרך כלל מומחה בית המשפט מקבל גיבוי על ידי השופט גם כשהוא טועה או מטעה.

ג.      ציפייה לפסק דין מהיר לאחר עיכובים של שנים שהם נחלת רוב ההליכים המשפטיים בישראל – והימנעות מצעדים כלשהם העלולים להאריך את תקופת ההמתנה לפסק הדין.

ד.     לעתים מתעורר ספק אם בכלל הנתבע הוא בר פירעון, ובמקרה של ספק כזה, עורך הדין לא ימהר ליזום בירורים עקרוניים על חשבון האינטרסים של לקוחו, ויוצא מזה כי המומחה מתחזק בעמדתו, כאילו היא התקבלה על ידי בית המשפט מתוך דיון בה…

במה דברים אמורים?

הדוגמאות להלן יסבירו:

הרווח שמתחת לדלת

ברור לכל אחד כי דלת בדירה צריכה לכסות את הפתח בו היא מצויה במצב של סגירה, כי לשם כך היא נועדה. ברור גם כי אי לא רצוי לבטל כליל את המרווח בין הדלת לבין המלבן והרצפה, ותפקודה של הדלת מצריך מרווחים מינימליים למניעת חיכוך ולמתן אפשרות לתזוזות בגדר הסביר. לפיכך נקבע בתקן הישראלי מס’ 23 כי המרווח בתחתית אגף הדלת לא יעלה על 6 מ”מ.

ועתה לסיפור המעשה:

מומחה ממשרדי בדק דירות מגורים וגילה כי הרווחים בין מפלס הרצפה לבין תחתית האגף הם מעל 6 מ”מ בהפרשים ניכרים, ולפיכך הפתרון הדרוש הוא החלפת אגפי הדלתות. דומה כי בפריט זה, מדובר באי התאמה ברורה לדרישות תקן מפורשות, ובליקוי מובהק וברור. אלא שהמומחה שהתמנה על ידי בית המשפט, מהנדס אזרחי ממרכז הארץ הנוהג לצרף לחוות דעתו המקצועית דרך שגרה דו”חות של מעבדה מאושרת עמה הוא קשור עסקית גם בנושאים שאין שום צורך בבדיקת מעבדה [פגם אתי חמור בפני עצמו] – מצא מוצא, וכתב בחוות דעתו כי …אין במרווח המופרז שום אי התאמה. זאת הוא קבע על סמך ההתרה שבתקן הנ”ל להגדיל את המרווח עד כדי 30 מ”מ – כאשר מדובר בדלתות המיועדות לאפשר מעברי אוויר בתכנון מיזוג אוויר מרכזי,… מיותר לציין כי לא היה ולא נברא בדירות האמורות, שאינן דירות יוקרה ואין בהן שום מערכת מיזוג מרכזית ולא הכנה לכך, וטענת המומחה בנסיבות אלו אינה אלא הונאה.

האמנם תקנות הג”א חלות רק לגבי מקלט?

מדובר בתקנות ההתגוננות האזרחית [מפרטים לבניית מקלטים] תש”ן – 1990, וביתר פירוט בתקנה 124 בכותרתה מתקני חשמל, ותוכנה הוראות להתקנת מתקני חשמל במקלט. בעניין שבנדון, מומחה ממשרדי קבע כי הממ”דים במספר דירות כוללים התקנת אביזרי חשמל בניגוד לתקנה האמורה, ומשבדק זאת מומחה מטעם בית המשפט – הנושא בתוארים: 1. משפטן 2. אדריכל 3. שמאי מקרקעין – הוא קבע בחוות דעתו כדלקמן:

          “תקנה 124 אינה חלה על ממ”דים, והיא מכוונת למקלטים”.

יובהר: מדובר בחוות דעת בת 103 עמ’ בה יש התייחסות לכל טענה, ולא במסמך שנערך בחיפזון. מדובר בחוות דעת שניתנה חודשים רבים לאחר המינוי.

האמנם נבצר מבינתו של המומחה, שהוא כאמור גם משפטן מוסמך, כי בתקנה 215, תיקון תשנ”ד (הרלוונטי לדירות האמורות) החלה על ממ”דים [מרחבים מוגנים דירתיים], יש הפנייה לתקנה 190? [“הדרישות למתקני החשמל והתקנתם יהיו כמפורט לגבי המרחב המוגן הקומתי בתקנה 190”]?

האמנם נבצר מבינתו של המומחה הנ”ל כי בתקנה 190 (תיקון תשנ”ד הרלוונטי לגבי הדירות הנבדקות] יש הפנייה לתקנה 124? [“הוראות תקנה 124 (א) יחולו, בשינויים המחויבים לפי העניין, על בידוד מוליכי החשמל ועל התקנתם, וכן על המפסקים והמעברים להשחלת מוליכים”].

…רק בתשס”ב, זמן רב אחרי בנייה, תכנון ומסירת הדירות, הותקנו תקנות המבטלות את הקשר בין תקנה 215 לתקנה 124. הייתכן כי המומחה, שסיים לימודי llb בהצטיינות במכללה האקדמית ברמת גן – ועוסק בתחום – לא בדק זאת ו/או לא ידע?

איך מתקינים שוחת ביוב

בהיותי עד להתרחשות בבית המשפט המחוזי בחיפה, חזיתי בחקירתו של מומחה מטעם בית המשפט על ידי בא-כוח הדיירים שבה המומחה נחקר על חוות דעתו, ובעניין האבנים המשתלבות, העיד המומחה כי השוחות הכלולות במשטחים מותקנות בהתאמה לתקן החל. מכיוון שטענתו בעדותו זו לא הייתה נכונה כלל ועיקר, הוצגו בפניו שני מסמכים: א’ – התקן ובו השרטוט כיצד דרוש להתקין את השוחה במרכזו של משטח האבנים המשתלבות [עם עטיפה מרובעת של ביטון], ב’ – תמונות מהאתר המבהירות כי השוחות הותקנו ברשלנות בניגוד לתקן.

המומחה, מטעמים שעמו, התעקש בעדותו כי בבוחנו את התקן שוב, ואם התמונות, הוא עדיין דבק בעמדתו כי ההתקנה היא בהתאמה לתקן.

מתוך סקרנות מובנת ביקש השופט לעיין בשני המסמכים, ואף שאינו מומחה, ראה כי קביעת המומחה שמינה שגויה, והביע דעתו בהתאם.

הערות כלליות

מומחה המתמנה על ידי בית המשפט אינו בעל תפקיד של מאזן, מגשר, מפשר, ולא צריך להוציא מתחת ידו מסמך שיהווה מסמך-ביניים בין שתי גישות נוגדות. עליו לבדוק כל טענה לגבי ליקוי לגופה, ולהכריע בה ללא פניות, בין אם צד א’ לדיון צודק, צד ב’ צודק או שניהם שוגים, למיטב הבנתו המקצועית; לגבי ליקוי מסוים, אם תיקונו עולה על הקביעות של שני המומחים – שומה עליו לקבוע את העלות הנכונה, ולא לאמץ את העלות היותר גבוהה בטענה ש”אם אפילו מומחה התביעה קבע כך, אז אני מאשר לו את קביעתו”. זהו נוסח שגוי המושתת על חשיבה לא ראויה שאפשר למצאו בחוות דעת רבות, וכך הדבר אם העלויות הריאליות פחותות מהמינימום של קביעות המומחים.

המומחה לא אמור להעלים מידע מקצועי מבית המשפט. עליו להציג בפני בית המשפט את המכלול האמיתי של הממצאים העובדתיים והמקצועיים בסוגייה לה הוא נדרש, ובית המשפט הוא אשר יחליט האם לאמץ את חוות הדעת המקצועית וכיצד לאמצה. מומחה המגביל את חוות דעתו למסמך שכביכול אסור לו לחרוג מחוות הדעת של הצדדים לדיון, מביא אל פתחו של בית המשפט מידע חלקי, ולפעמים חלק מהאמת כמוהו כשקר.

המומחה המתמנה על ידי בית המשפט צריך לתת לבית המשפט כלים לפסוק בהנחה שצד א’ לדיון צודק בטענותיו כמו גם בהנחה נגדית, שצד ב’ לדיון צודק בטענותיו, ולא לחסום את טענותיו של צד לדיון, כי המומחה – מומחה הוא, ולא שופט.