לשרת המשפטים, ציפי לבני: אל תאשרי את כללי לשכת עורכי הדין החדשים בדבר מדי המשפט
לשרת המשפטים, ציפי לבני: אל תאשרי את כללי לשכת עורכי הדין החדשים בדבר מדי המשפט
|
ציפי, אל תתני להם להשתולל!
המועצה הארצית של הלשכה אישרה כללים חדשים להסדרת מדי המשפט – הכללים האלה, כידוע, טעונים אישור של שר המשפטים, ואני מזמין אותך שלא לאשר אותם, אלא במידה שיש בהם הקלה – עסקני הלשכה סבורים שהגינונים הלוונטיניים הריקניים, סטייל “אדון ליאון”, הם היוצרים ומביעים את הכבוד לבית המשפט, בעוד שהם, למעשה, תחליף זול השם ללעג את ציבור עורכי-הדין, ומציגם כגנדרנים במקום כמקצוענים.
משעול גיל -1ג’, כפר סבא 44281
טל’ 09-7424838, נייד 050-7520000
פקס 09-7424873
כפר סבא, 2.6.05
דחוף !!!
לכבוד
הגב’ ציפי לבני
שרת המשפטים
ירושלים
נכבדתי,
הנדון: כללי לשכת עורכי הדין החדשים בדבר מדי המשפט
נתפרסם בימים אלה כי המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין אישרה כללים חדשים להסדרת מדי משפט לעורכי דין המופיעים בפני בתי המשפט.
הכללים האלה, כידוע, טעונים אישור של שר המשפטים, ואני מזמין אותך שלא לאשר את הכללים האלה, אלא במידה שיש בהם הקלה.
על-פי דברי ההסבר שליוו את המהלך הזה, ההצעה לרענן את הכללים בנושא באה בעקבות התרופפות בהקפדה על לבוש של עורכי/ות דין בעת הופעה בבית המשפט, וזה הסבר מאוד תמוה, כי אם דין מסויים מהווה גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה – יש להקל מרוע הגזירה, ולא להיפך.
עוד פורסם כי במועצה הארצית הועלו גם הצעות להקל בעניין מדי המשפט, כגון ביטולה כליל של חובת המקטורן, או אפילו להסיר כל מגבלה על לבוש כמו בארה”ב. לדברי יו”ר המועצה הארצית אישור הכללים החדשים היה “חשוב ומתבקש” לא רק על מנת לעצור את ה”התרופפות”, כאמור לעיל, אלא גם “להרחיב את הכללים ולהתאימם לימינו”.
מה זה “להתאימם לימינו”? האם איסור הסנדלים הוא “התאמה לימינו”, או נסיגה לאירופה המכופתרת של אמצע המאה שעברה?!
כנראה שעסקני הלשכה סבורים, משום-מה, שהגינונים הלוונטיניים הריקניים, סטייל “אדון ליאון”, הם היוצרים ומביעים את הכבוד לבית המשפט, בעוד שהם, למעשה, תחליף זול השם ללעג את ציבור עורכי-הדין, ומציגם כגנדרנים במקום כמקצוענים.
אני מזמינך, כאמור, לא לאשר את הכללים החדשים, אלא במידה ויש בהם הקלות.
במיוחד אני מתכוון לאיסור הסנדלים: כאשר אנחנו עומדים מול השופט, ממילא הוא לא רואה מה אנחנו נועלים, ואם הכוונה היא שנופיע לפי הכללים גם במסדרונות בית המשפט, הכללים האלה לא מתיימרים – וגם לא מוסמכים – לעשות כן.
לדעתי איסור הסנדלים הוא חקיקה אד-פרסונם פסולה, משום שבכל הארץ ישנו, ככל הנראה, רק עו”ד אחד המופיע בסנדלים, ועם כל הטענות שיש נגדו, אף אחת מהן לא קשורה, לא במישרין ולא בעקיפין, לעניין הסנדלים.
זה מאוד לא נעים, אבל התדמית של עורכי-הדין בעיני הציבור היא של אנשים אשר הולכים לישון עם חליפה, עם עניבה ועם גלימה, מסתובבים ברחובה-של-עיר עם אף גבוה-בעננים, וכל מה שיש להם בראש זה לא ערכים, אלא רק כסף-כסף-כסף.
אולי זו תדמית מוטעית ולא-נכונה, ואפילו מעוותת, אבל המדים והגינונים רק מחזקים את התדמית הזאת.
בכבוד רב,
שמחה ניר, עו”ד