מה הועילו, וגו’

ראשית, מהתנאים לקבילותם של מסמכים מצולמים/סרוקים לא ברור עד כמה יהיה כדאי לעשות את זה.

אבל אני צופה מצב די וודאי, בו בתיהמ”ש יקבלו את ההעתקים ויתעלמו מהתנאים שנקבעו בתקנות לקבילותם של אלה.

וזה יתחיל דווקא במשפטים פליליים.

ואז יבוא איזה חשין כזה, ויגיד גם על התנאים לקבילות שהם “אנכרוניסטיים”, ואז שר/ת המשפטים יבטלו את התנאים, ואז ימציאו הקלות נוספות, בכפוף לתנאי-קבילות, ואח”כ “ישכחו” את התנאים, וחוזר חלילה.

ראו מה קרה לסעיף 67 לחלע”ה (חוק לשכת עורכי הדין), אשר לפיו “בית דין משמעתי רשאי, מטעמים מיוחדים שיפרט בהחלטתו, לקבל ראיה אף אם לא היתה כשרה להתקבל בבית משפט”: מקבל כל מה שהם רוצים, ואיש לא מתייחס לסייג של “מטעמים מיוחדים שיפרט בהחלטתו”.

אבל אם תגיש שהם מבזים את החוק, יתריסו כנגדך: “באיזה סגנון אדוני מדבר!!!”.