כסדום “היינו”?

משה נגבי היקר: בלשכת עורכי-הדין, המארחת אותך היום

(10.2.2005)

“סדום” זה present continuous!

בלשכת עורכי-הדין ישנם שווים ושווים יותר.

חבר מן השורה שווה ל… וחבר מיוחס מורם-מעם.

כאשר חבר מן השורה מזמין את ראש ההוצל”פ, בהתכתבות לא-פומבית, להיווכח במחדלים אשר מתקיימים בביתו-פנימה, משעים אותו לשלום שנים.

ואילו כאשר המיוחס, באתר-אינטרנט המונה 300,000 כניסות ביום, מאשים את בית המשפט העליון ב”קומבינה” (כך!!!) פוליטית עם הפרקליטות, המשטרה, השמאל הפוליטי והעיתונות, ומי לא – זה “בסדר גמור”, ולא רק שאיש לא דורש ממנו לתת את הדין על כך, אלא שנותנים לו לשבת כאב-בית-דין בבית הדין הארצי של הלשכה.

כאשר חבר מן השורה אומר, במסמך דל-תפוצה, “מלאכת רמייה כסגנונו של כבוד נשיא בית המשפט העליון (זוסמן) ז”ל”, מתעלמים אנשי סדום מה-reference, ומאשימים את החבר ב”סגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק ובלתי מרוסן” (חבל שזוסמן כבר לא יכול להתגונן מפני איוולת מרושעת כזאת).

ואילו כאשר המיוחס, באותו אתר-אינטרנט ענק-תפוצה, כי “האורוות של פרקליטות המדינה מזוהמות בגללים מעלים צחנה לא נעימה“ – זה “סגנון” כשר-למהדרין, בעיניהם של אנשי-סדום, ועדיין נותנים לו לשבת כאב-בית-דין בבית הדין הארצי של הלשכה – המוסד העליון של הלשכה, הקובע את נורמות-ההתנהגות הראויות של עורכי-הדין, ובית המשפט העליון, למרות שזה תפקידו, התערבותו בפסיקותיו של בית הדין הארצי היא קלושה עד אפסית.

זהו עו”ד ד”ר חיים משגב, אשר פרסם ברבים למעלה מ-60 מאמרים נוטפי-ארס על בית המשפט העליון ועל גורמים אחרים אשר חושבים אחרת ממנו, אבל מוסדות האתיקה – החל מהוועד המחוזי והוועד המרכזי של הלשכה וכלה בקובל הממשלתי (היוהמ”ש ופרקליט המדינה) לא מצאו בסגנונו כל פגם.

ומחרה-מחזיק אחרי משגב גם עו”ד אברהם (“פירות באושים”) פכטר, שהוא אמנם “חתול-בית” לעומת משגב, אבל גם הוא כבר יושב כאב”ד בביה”ד הארצי של הלשכה, ושופט את החברים-מן-השורה על ה”סגנון” שלהם.

איכן הבושה?!

כאשר חיים משגב היה עו”ד קטן, הקלגסים-של-אז ביצעו בו מעשה-סדום: הוא פרסם מאמר אשר כל-כולו היה שיר-הלל-ושבח לנשיא המדינה ולמוסד החנינה, יחד עם ביקורת קטלנית על הבוחשים-פוליטית בקדירת החנינות: רק נשיא המדינה מקובל עלי, ולא שום גורם אחר! כך משגב הצעיר.

ומה עשו לו אנשי-סדום? האשימו אותו – לא פחות ולא יותר מאשר ב”ביזוי מוסד הנשיאות”.

ומה קורה כאשר הפשפש עולה למעלה? ראו למעלה.

בבג”ץ חיים שטנגר הידוע טען העותר, עו”ד חיים שטנגר, כי החוק המחייב את עורכי-הדין להיות חברים בגילדה הזאת הוא בלתי-חוקתי, ולחלופין טען הוא כי מן הראוי לאפשר לעורכי-הדין להתאגד גם בגילדות חלופיות.

הבג”ץ דחה את הטענה העיקרית, אבל גם את הטענה המשנית, באמרו כי “התכלית המונחת ביסוד ההסדר המונופוליסטי … היא ראויה, שכן היא … שומרת על אחידות הסטנדרטית של הפיקוח והבקרה” (צ”ל, כנראה, אחידות הסטנדרטים).

ונשאלת השאלה: בסדום זו, סדום של איפה-ואיפה – איפה כאן “אחידות הסטנדרטים”?!

איך הם לא מתביישים לטעון דבר כזה בבית המשפט העליון?!