30 אלף שקל קנס על נסיעה מהירה? חלום באספמיא

תחת הכותרת “מי יסכן 30 אלף ש’ תמורת ההנאה שבנסיעה מהירה?” (דלתיים פתוחות, הארץ TheMarker, 3.7.2005 מציע עו”ד יהודה רוה, היועץ המשפטי של זכיינית כביש 6, שתי הצעות, ואתחיל מהשנייה, הפחות בעייתית, אשר לפיה כל ההכנסות מן הקנסות על עבירות-התעבורה “יופקדו בקרן ייעודית מיוחדת שתממן פעולות אכיפה ומניעה של תאונות דרכים”. זאת, כמובן, הצעה מצויינת, אשר כבר הוצעה לא-פעם, אבל יש לה חולשה אחת: משרד האוצר לעולם לא יסכים לה.

משרד האוצר לא רק שלא ישקיע במניעתן של התאונות, אלא שיש לו דווקא אינטרס בהמשכן, שהרי – וגם על כך נאמר ונכתב רבות – כל רכב אשר מוכרז כאבדן מוחלט (total loss), רכישת אחר במקומו מזכה את האוצר שוב באותם המסים, כאילו שהמסים אשר שולמו על הרכב שנהרס נהרסו גם הם.

אבל אם האוצר יסכים להצעה – אף אחד לא יתנגד לה.

ההצעה המרכזית של הכותב – גם היא לא מקורית – היא “לקבוע את הקנסות הצמודים לחומרת העבירה בשיעור של אלפי או אפילו עשרות אלפי שקלים. למשל, הנוסע במהירות מופרזת ישלם קנס … שגובהו ייגזר ממהירות הנסיעה החורגת מן המהירות המותרת, באופן שעל כל 10 עד 20 ק”מ מעל למהירות המותרת יוטל קנס בגובה של כמה אלפי שקלים, כך שמי שייתפס נוהג במהירות של 150 קמ”ש … ישלם עשרות אלפי שקלים קנס … איזה נהג יסכן 20 או 30 אלף שקל קנס אוטומטי תמורת ה’הנאה’ של נסיעה מהירה?!” (המירכאות סביב “הנאה” – במקור).

ההצעה הזאת מבוססת על אי-הבנה יסודית של הנעשה בבתי המשפט לתעבורה. ישנה ביקורת על הבנתם המקצועית של שופטי התעבורה ושל התובעים המשטרתיים, אבל דבר אחד הם מבינים יותר מכל אדם אחר: אפשר לזעוק “בנפשנו”, “מכאן ועד להודעה חדשה”, אבל כל החמרה בענישה מקטינה את אחוז הנאשמים אשר משלמים את הקנס על פי הברירה הניתנת להם, בלי לבקש להישפט, ואת אחוז הנאשמים אשר מודים באשמה מייד עם פתיחת המשפט, וממילא מגדילה את אחוז הנאשמים אשר כופרים באשמה. הגדלת הקנסות כמוצע תסתום את בתיהמ”ש לתעבורה “תוך שבוע לאלפיים שנה קדימה”.