על המצפון בשירות-הקבע

עו”ד משה מכנס קורא למשרתי-הקבע בצה”ל המתנגדים להתנתקות להשתחרר מהצבא.

כל אנשי צבא הקבע, אומר מכנס, משרתים בו מרצונם ועל-פי התנדבותם, ולכן הישארותם בשירות, לעת הזאת, היא הסכמה מראש להתנתקות ותמיכה בה. אין הדבר, כך מכנס, דומה לאיש מילואים או חייל בשירות חובה, שהשירות והמשימה הללו נכפו עליו, ומובן מאליו כי איש כזה אינו רשאי לסרב לפקודה, אבל חייל בשירות קבע יכול ורשאי תמיד לומר כי התפקיד שמועידים לו מפקדיו אינו מקובל עליו, אם מהבחינה האישית ואם מהבחינה הלאומית או הרעיונית, ולכן הוא מבקש להשתחרר מהשירות.

מכנס גם מביע פליאה מדוע משרתי-קבע (עם רמז “דק” לעבר הקצונה הבכירה) המתנגדים להתנתקות לא פרשו בהמוניהם עד כה.

אני לא בטוח שעובדתית המצב אכן כך.

ייתכן מאוד שאכן היו פרישות מהצבא על הרקע הזה, אבל אלה שפרשו מהסיבה הזאת עשו את זאת בשקט, כי ייתכן מאוד שאם הם היו עושים את זה ברעש, היה בכך משום פעילות פוליטית בתוך הצבא פנימה, דבר שעשוי להיות עבירה בפני עצמה.

אכן, יש בכך לא מעט הגיון וצדק, אבל תיתכן גם גישה אחרת. אני גם לא בטוח שטבח במטכ”ל חייב להתפטר מטעמי מצפון, כאשר טבח אחר מכין ארוחות לחיילים העוסקים במשימות הפינוי.

ובמלים אחרות: יש מצפון כושר, ויש מצפון גלאט-כושר.

וזה בנוסף למצפון גלאט-ברקוביץ.