שמחה ניר, עו”ד

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

כפר סבא, 12.12.2007

לכבוד

עו”ד מיכל טנא

מנהלת היחידה לפניות הציבור

משרד המשפטים

ירושלים

 

ח”נ,

 

הנדון: תיקכם מס’ ת/2007/1504 – מכתבה מיום 3.12.2007 של הגב’ דפנה סעד

הקדמה

אם תתקשי לעכל את מכתבי זה, אם הוא מסובך עבורך, אם את לא מוצאת בו את ידייך ואת רגלייך – אין זה אלא בגלל שגורמי משרד המשפטים לא עונים לפניות אליכם, ואם הם כבר עונים – הם לא עונים לעניין, דבר המחייב את הפונה המתוסכל לחזור אליהם, כדי להסביר להם “בכפית” את מה שהם לא רוצים להבין, או, אולי, לא יכולים להבין.

אבל כשמסבירים “בכפית”, זה מצריך מספר כפול, משולש ויותר של מלים, ואם גם זה לא עוזר – בא עוד סבב, ועוד סבב, “וחוזר חלילה, ושוב בלי הרף”, כלשונו של המשורר יהודה עמיחי ז”ל, כאשר כל סבב וסבב מנפח עוד יותר את נפחו של החומר שאתם צריכים לקרוא.

ועל כך אומר לכם את מה שאתם אומרים לנו כל שני וחמישי: אין לכם להלין אלא על עצמכם!

אבל כדי להקל עלייך, אם קשה לך, אתן לך טיפ: עברי לסופו של מכתבי זה, אל הכותרת “השורה התחתונה”, והתייחסי – עניינית!!! – אל מה שאני מבקש שם.

על “הגולגולת הדקה” שלי

אולי אני רגיש במיוחד, אבל ממי שעוסק ב”פניות הציבור” אפשר לצפות לרגישות מיוחדת לרגישותם של הפונים, ואם, למקרא תשובתה של הגב’ סעד למכתבי מיום 2.12.2007 (להלן: מכתבי) אני מרגיש את עצמי אידיוט מושלם, היא לא יכולה להתגונן בטענה שאני רגיש במיוחד, וכפיה נקיות.

זהו עקרון “הגולגולת הדקה” המוכר לך, כמשפטנית. העיקרון האומר שאם את נותנת לי מכה קלה בראש, ואני מת מזה, את לא יכולה להתגונן בטענה ש”לא ידעת שיש לו גולגולת דקה כל כך”, או שגולגולתי “דקה מהמקובל”.

על “פיסקת בוזגלו” שלכם

אתחיל כמעט מהסוף. בסע’ 4 למכתבי אמרתי:

4.             הרשי לי לסיים בהערה כללית המתייחסת למה שאני מכנה “פיסקת בוזגלו”, המופיעה בסיום כל מכתב היוצא ממשרד המשפטים – כולל אלה היוצאים מתחת ידך – והכוונה היא לפיסקה האומרת כי “למען הסר ספק, אין באמור לעיל משום הבעת עמדה או חיווי דעה לגופם של דברים”.

… כאשר עונים כך לפונה למוד-משפט, זה מעליב לא רק את הפונה, אלא גם את ציבור המשפטנים כולו, כאילו שהם לא יודעים שתשובת “מאשרים קבלת …”, וגו’ אין בה משום “הבעת עמדה או חיווי דעה לגופם של דברים”.

…

אני מבקש, איפה, להעביר אל כל יחידות המשרד את משאלתי לחשוב פעמיים למי עונים לפני שמדביקים את הפיסקה הזאת.

ומה אומרת הגב’ סעד? שורו-שורו:

“למען הסר ספק, אין באמור לעיל משום הבעת עמדה או חיווי דעה לגופם של דברים”.

ואני שואל: האם היא קראה את מכתבי? האם לא ברור מדברי, שם, הוא שיש לי “גולגולת דקה” בנושא הזה?!

האמנם אין בדבריה של הגב’ סעד “משום הבעת עמדה או חיווי דעה לגופם של דברים”?!

ובהמשך, בסע’ 5 למכתבי, הוספתי ואמרתי:

5.             במאמר מוסגר אוסיף כי במקרה הזה, למרות הפיסקה האומרת כי “למען הסר ספק, אין באמור לעיל משום הבעת עמדה או חיווי דעה לגופם של דברים”, את מחווה גם מחווה דיעה לגופם של דברים, לאמור אנחנו, משרד המשפטים, “לא בעסק”, ועליך לפנות דווקא אל נשיא המדינה.

עם כל הכבוד, זאת בדיוק המחלוקת בינינו, ואם זאת עמדתו של משרד המשפטים, היא צריכה להיות מנומקת, וחתומה ע”י השר או היועץ המשפטי לממשלה.

והנה, גם כאן הגב’ סעד ממשיכה ומביעה עמדה ומחווה דעה לגופם של דברים!

לשם מה צריך לשלוח לי שוב מכתב אחרי שאני כבר התייחסתי אליו?

וזה מביא אותנו אל שתי הפיסקאות במכתבה של הגב’ סעד, המתייחסות לעניין שחרור המחבלים. בראשונה שבהן היא אומרת:

“לעניין שחרור המחבלים הרי שפנייתך בעניין מיום 2/10/07 נענתה אף היא ותשובתנו בעניין נשלחה אליך ומצ”ב שנית לנוחותך” (הכוונה היא למכתבך בנושא, מיום 4.11.2007).

ואני שואל: לשם מה צריך לשלוח לי שוב את המכתב מיום 4.11 אחרי שאני, במכתבי, כבר התייחסתי אליו?

אבל זה לא הכל. בסע’ 3 למכתבי אמרתי:

3.             בעניין שחרור המחבלים, מי שאחראי לפיסקה הזאת במכתבך (מיום 18.11.2007 – ש’ נ’) לא קרא את ההתכתבות שלי עם לשכת השר, ואפילו באמור לעניין זה במכתבי הקודם הוא לא התעמק דיו.

עם כל הכבוד, אין לי שום משאלות מנשיא המדינה בנושא הזה, שהוא שנוי במחלוקת פוליטית, וזה כ-35 שנים שאני מתנזר מכניסה למחלוקות האלה;

עם כל הכבוד, שיפעל הנשיא לפי הבנתו, כי לשם כך עשאוהו נשיא;

עם כל הכבוד, לסוגיה העקרונית הזאת אין שום קשר למיהותו של נשיא המדינה, ולחילופי הנשיאים;

עם כל הכבוד, משפניתי אל נשיא המדינה, כמכותב ראשון-בין-שווים למכתי מיום 26.12.04, והוא לא טרח לענות לי, אין לי כל כוונה לחזור אליו שוב, אבל אם מר פרס ימצא לנכון לעבורעל כל הפניות אל נשיא המדינה מאז פרוץ המדינה (להערכתי מספרן מונה 6 או 7 ספרות), לבור מהן את אלה שקודמיו לא טרחו לענות עליהן, ולהחליט את אילו מהן הוא רואה כמונחות עדיין על שולחנו – הוא ימצא שם גם את פנייתי הנ”ל.

עם כל הכבוד, אם לנשיא המדינה אין עניין בנושא, זה רק תומך בתיזה שלי.

עם כל הכבוד, לפי התיזה שלי הממשלה צריכה לפעול לפי הבנתה, לשחרר (או לא לשחרר) מחבלים לפי שיקולי המדיניות שלה, ולא לערב בזה את נשיא המדינה (אשר, אם כך נראה לו, איש לא ימנע ממנו להוסיף למחבלים המשתחררים, חנינה סטאטוטורית בלתי-הפיכה כ”בונוס”-חינם על השחרור הפיזי).

ועם כל הכבוד, לנשיא המדינה אין שום say בעניין הזה.

ולמען הסר ספק (למדתי מכם משהו, ראי סעיף 4, להלן) אבהיר כי הפעם איני שולח העתק ממכתבי זה לנשיא המדינה. אני מניח שאם שר המשפטים יאמץ את דעתי, אבל נשיא המדינה (או אלוף הפיקוד, לפי העניין) ייתן למשוחררים את בונוס-החינם עליו דיברתי שתי פיסקאות למעלה מכאן, ושר המשפטים ייתן את חתימת-הקיום לבונוס הזה, יימצאו אלפי עותרים לבג”ץ כנגד האקט הזה.

מי שכן יש לו המילה בעניין הוא הממשלה ושר המשפטים (מההיבט המדיני) והיועץ המשפטי לממשלה (מההיבט המשפטי).

אוסיף ואציין כי אחרי מכתבי מיום 18.9.2007 הוספתי ופניתי, ביום 2.10.2007, אל השר פרידמן בעניין הזה – וגם על כך לא זכיתי לכל התייחסות. כדי  להקל עליכם, הרי  מכתבי זה, בו נמצאים קישורים לכל ההיסטוריה של פניותי בנושא הזה:

https://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=1535&rc=quimka.

במיוחד אפנה אתכם אל הקישור הזה:

https://www.quimka.net/a.php?c=quimka&a=694&rc=quimka.

אז בבקשה מכם, כמה אני צריך לרדוף אחריכם עם הכבוד, ואתם בורחים מפניו?

ובפיסקה השנייה בעניין זה עונה לי הגב’ הנכבדה?

“ככל שברצונך להוסיף בעניין הרי שבאפשרותך לפנות ללשכת נשיא המדינה במישרין”.

ואני שואל: לשם מה היא מחזירה אותנו לכיתה א’, כאשר אנחנו כבר בעלייה מכיתה ב’ לכיתה ג’, או מכיתה ג’ לכיתה ד’?

ואני שואל: האם זו תשובה לטענתי שפניותי בעניין זה לא זכו להתייחסות, ולכך שמי שאחראי ל”תשובה” בעניין זה לא קרא את מה שכתבתי?

ואני שואל: האם זו תשובה לטענתי שאין לי כל עניין לפנות לנשיא המדינה, משום שאני לא מבקש ממנו דבר?

ואני שואל: האם זו תשובה לטענתי שהממשלה צריכה לפעול לפי הבנתה, בלי להיזקק לנשיא המדינה (או לאלוף הפיקוד, לפי העניין)?

ואני שואל: האם זו תשובה לטענתי שההיזקקות לחנינה הנשיאותית מאפשרת לנשיא המדינה לטרפד מהלכים מדיניים של הממשלה?

ואני שואל: האם זו תשובה לטענתי שהחנינה הנשיאותית היא בלתי-הפיכה, ואילו “הפסקת הביצוע” של המאסר, על פי החלטת הממשלה, מאפשרת להחזיר לכלא, ללא כל הליך שיפוטי, כל מחבל שחזר לסורו – ונתפס?

ומעל לכל אני שואל: האם הגב’ סעד קראה את מכתבי בעמקות הראוייה ל”מרכזת בכירה, בירור תלונות הציבור”?!

הגב’ דפנה סעד רוצה סוכריה

יש המכנים תשובה כזו של הגב’ סעד בשם “תשובה אוטיסטית”, אבל אני אמשיל אותה למשהו אחר.

תארי לעצמך מחזה כזה:

ילד (להורה): אני רוצה סוכריה.

הורה (לילד): אין לנו כסף לממתקים.

ילד: אבל אני רוצה סוכריה!

הורה: וחוץ מזה, כל החנויות עכשיו סגורות.

ילד: אבל אני רוצה סוכריה!

הורה: וזה לא בריא לשיניים שלך, בני.

ילד: אבל אני רוצה סוכריה!

הורה: וזה גם משמין!

ילד: אבל אני רוצה סוכריה!

את מבינה את זה? הילד מנסה להציג את הדברים כאילו עצם רצונו בסוכריה הוא-הוא השנוי-במחלוקת, כאשר המחלוקת האמיתית היא במקום אחר לחלוטין.

וזה, עם כל הכבוד, גם מה שמאפיין את מכתבה של הגב’ סעד: היא חוזרת שוב-ושוב על רצונה בסוכריה, כאילו שאני לא קולט מה ה”סוכריה” שלה – אבל לא זה ה-issue!

אז תחליטו, בבקשה, למה אתם מתייחסים – ואל תתנו לי תשובות “מתחלפות” לפי נוחיות הרגע!

ומכאן לנקודה האחרונה, שהיא הראשונה במכתבה של הגב’ סעד.

אחרי פיסקת-הנימוס המקובלת אומרת הגב’ סעד: “לעניין מכתבך מיום 18/9/07 הרי שתשובתנו מיום 4/11/07 נשלחה אליך ומצורפת שוב לנוחותך”, ואני שואל גם כאן לשם מה היא חוזרת אל המכתב הזה (וגם מצרפת העתק ממנו) אחרי שאני כבר התייחסתי ל”סוכריה” הזאת.

ואני מוסיף ושואל אם גם זה לא מעיד שהיא לא קלטה (וכנראה לא רצתה לקלוט) על מה אני מדבר.

אפרט:

במכתבך מיום 4.11.2007 – זה שהגב’ סעד חוזרת אליו כעת – אשר מתייחס למכתבי מיום 18.9.2007, אמרת:

“כאמור במכתבנו הקודם הרי שמכתבך הונח על שולחנו של השר והוא מודה לך על פנייתך”.

הפיסקה הזאת, אם בוחנים אותה בקפידה, היא דו-משמעית. אפשר לפרש אותה כך:

“כאמור במכתבנו הקודם הרי ש[גם] מכתבך [הנוסף, מיום 18.9.2007,] הונח על שולחנו של השר והוא מודה לך על פנייתך”,

אבל אפשר לפרשה גם כך:

“כאמור במכתבנו הקודם הרי שמכתבך [מיום 14.8.2007, נשוא מכתבנו הקודם, אכן] הונח על שולחנו של השר והוא מודה לך על פנייתך”,

כאשר המלים המודגשות הוספו לצורך הבהרת הדו-משמעות.

כדי להבהיר את המשמעות האמיתית ביקשתיכם זאת, במכתבי מיום 14.11.2007, עליו את עונה, במכתבך מיום 18.11.2007, כהאי לישנא:

“במכתבנו מיום דנא, הרי שאנו התייחסנו למכתבך מיום 14/8.2007 …”

ובעקבות ההבהרה הזאת ביקשתי, בסעיף 2 למכתבי מיום 2.12.2007:

2.             כיוון שבמכתבכם מיום 4.11 התייחסתם למכתבי מיום 14.8, אני מבקש מכם כעת התייחסות גם למכתבי מיום 18.9.2007.

ומה עונה לי הגב’ סעד עכשיו?

“לעניין מכתבך מיום 18/9/07 הרי שתשובתנו מיום 4/11/07 נשלחה אליך ומצורפת שוב לנוחותך” …

אז תחליטו, בבקשה, אם מכתבכם מיום 4.11 מתייחס למכתבי מיום 14.8 או למכתבי מיום 18.9 – ואל תתנו לי תשובות “מתחלפות” לפי נוחיות הרגע!

ואם התשובה הנוכחית היא הנכונה, ישנה כאן בעייה, אם כל מה שיש לכם בעניין מכתבי מיום 18.9 הוא רק תודתו של השר, אשר מכתבי זה “הונח על שולחנו”.

להזכירך:

• מכתבי מיום 18.9 התייחס לשבע פניות שלי, בחמישה נושאים שונים, לעניין ה”יירוט” על ידי “הדרגים המקצועיים” של פניותי אל השר.

• מכתבי האמור בכלל לא נועד להיות מונח על שולחנו של השר, והוא היה ממוען אל הגב’ סעד עצמה, אשר התבקשה לבדוק מדוע פניותי אינן זוכות להתייחסות, ולענות לי, בין השאר, מתי אזכה לראות התייחסות כזאת.

והנה, במקום שהגב’ פניות הציבור תענה לציבור, היא מניחה על שולחנו של השר עניין שהוא אינו אמור לטפל בו, ונותנת לי בשמו תשובה לא-עניינית.

הרשי לי לשאול אותך: עם יד על הלב, ומתוך הנחה שאכן מכתבי מיום 18.9 אכן הונח על שולחנו של השר, והוא אכן הודה לי עליו –

• באיזה תאריך הונח מכתבי על שולחנו של השר?

• באיזה תאריך, באיזה אופן ובפני מי הביע השר את התודה הזאת?

• מדוע נזקקתם לחודש וחצי וכמה סבבי התכתבות כדי ליידע אותי על המידע הכמוס הזה?

• אם נזקקתם לחודש וחצי וכמה סבבי התכתבות, כאמור, כדי ליידע אותי על המידע הכמוס הזה, מתי אזכה לקבל תשובה עניינית מלאה לאותו המכתב?

המסקנה העגומה מכל אלה היא אחת מהשלוש:

• או שאני אידיוט,

• או שהשר שלכם אידיוט,

• או שמאן-דהוא בלשכת השר מסובב אתכם בכחש, כדי שאתם – היחידה לפניות הציבור – “תפרוורדו” אלי את השקרים שלהם.

מה הנכון מאלה – תגידו אתם!

השורה התחתונה

וזה מה שאני מבקש היום:

• התייחסות עניינית לכל אחת מהפניות המאוזכרות במכתבי מיום 18.9.2007;

• העברתם של כל מכתבי בעניין שחרור המחבלים אל היועץ המשפטי לממשלה (כדרג המקצועי), כדי שזה יחווה את דעתו על הפן המשפטי של הצעתי, ואל שר המשפטים (כדרג המדיני), כדי שזה יחווה את דעתו על הפן המדיני של הצעתי (כולל חקיקה, למקרה בו היועץ המשפטי יקבע שהמצב החוקי היום שולל את הצעתי) – ומתן תשובה עניינית לכל טענותי.

אחרי כן, אי”ה, נדבר גם על השאר.

בברכה,

 

שמחה ניר, עו”ד