בארץ ישראל הולך ומתכרסם מעמדה של הנצרות. הנצרות נולדה בארץ ישראל, גלתה, ושבה בסערה במאה הרביעית. היא הוכתה במאה השביעית, גייסה לעזרתה את אירופה הנוצרית במאה האחת עשרה, שררה כמאתיים שנה עד שהובסה שוב בידי האיסלאם, ומאז היא שורדת בארץ ישראל על פי מעמד הדהימה, דהיינו, משלמת דמי כופר-נפש לכובש המוסלמי כדי שתוכל לתחזק את קהילותיה ואת המקומות הקדושים. לאחר שנכנעה הנצרות איבד האיסלאם את עניינו בארץ ישראל, עד לשוב היהודים לארץ לפני כמאה ושלושים שנה. הנוצרים, אשר כבר היו מורגלים במעמד הנחות, לא תבעו את עלבונם במהלך המנדט הבריטי, לא הצטרפו ליהודים שניצחו בכל העימותים המזוינים, וכיום, תחת הלחץ הכבד שמפעיל עליהם האיסלאם הם הולכים ונוטשים את עריהם, את המקומות הקדושים, ונסים אל מעבר לים. חמש מאות הנוצרים האחרונים בעזה מתחננים לעזרת מדינות המערב שיתנו להן מחסה. בית לחם, נצרת, ביר זיית, כולן מתרוקנות מנוצרים באותו קצב שגוש קטיף התרוקן מיהודים.

לדת הנוצרית יש ציר מרכזי אחד, הוא מותו של ישו. יהודי בשם יהושוע, יליד בית-לחם-יהודה נשא בשורה חדשה, ועם הבשורה החדשה הועלה על הצלב ונרצח בידי הקלגס הרומאי.  מסעו של ישו אל גבעת הצליבה, מותו ותחייתו המחודשת הוא הסיפור המקראי שמקפל את הנצרות בתוכו, ולכן מי שהביא למותו של ישו, היהודים (כך קבעו חסידיו של המשיח) ראוי לכל הגינוי שבעולם, כי לא סתם אדם הוא שנרצח כי אם בנו של האלוהים. הקתוליות הקלאסית היא דת השנאה ליהודי שבגד ב-ישו, שהרג אותו, וכך, כאשר התבססה הדת באירופה ובארץ ישראל, שילמו היהודים את מחיר בגידתם הנוראה בבן-עמם, דרך רדיפות, הרג וכפייה לשמד. מזה חמש מאות שנה שהקתוליות הקלסית מצויה בשקיעה, אם בשל כתות נוצריות אחרות, ואם בשל התקפת האיסלאם, ויותר מכל בארץ-ישראל.

אבל, דווקא עכשיו, דווקא בארץ ישראל, יש לקתוליות הקלאסית עדנה, אלא ששמו של הקדוש המעונה השתנה. לא יהושע כי אם יצחק. כ-ישו לפני אלפיים שנה, עמד יצחק לפני ההמונים והציע להם ישועה, את דת השלום. כ-ישו בזמנו הבטיח כי השלום הוא דת שתגבר על כל המכשולים, שאין עובדות העומדות בפניה. כ-ישו בזמנו הוא קרא להמונים להתאחד עם אלוהי השלום, לשיר שירים ולשאת תפילות לאלוהי השלום, לחסידיו קרא נאמנים, ולמתנגדיו קרא מסיתים ופרופלורים. וההמון, חסר אמונה, מפוחד עד מוות מן ההכרח לאחוז בשלח, מפוחד עוד יותר מן הברבריזם האמוני, זה שכבש את הגבעות, שהתישב בארץ התלאובות של השומרון הצחיח, נענה לו בהתלהבות. דת חדשה-ישנה שטפה את הארץ, דת יפי הבלורית והתואר, דת ללא דרישות, ללא מצוות, דת של אמונה עיוורת בכוחה של האמונה לשנות את המציאות המסוייטת, ובראשה המשיח יצחק, לידו תומכיו ועוזריו משמעון ועד אביב, וכולם שרים ומהללים ומפארים ומעריצים ומקדישים את שם האל, המלך המשיח יצחק.

ואז נרצח יצחק, נרצח המשיח, נרצח הגואל, נרצחה הדמוקרטיה, נרצחו תקוותיהם של יפי הבלורית והתואר מן הכיכר ומן הקיבוץ, נפלה עטרת ראשה של הדת החדשה. בידי יהודי. יהודי קטן, כהה, חיוך אווילי, חבוש כיפה, השטן בכל מובן במילה. רק קרניים היו חסרות לו להשלמת התמונה.

כנצרות בזמנה, היתה זו רק ההתחלה. האגדה ושמה “יצחק” רק הלכה ותפחה מאז מותו של מייסד דת-השלום. ומה שתפח איתה היא השנאה הדתית לרוצח, או לרוצחים. שכן הדעת איננה סובלת שרצח המשיח הוא מעשה של איש אחד, ללא משפחה, מורחבת, שבט, מפלגה, עדה, ועם-זר מאחוריו. לכן השנאה שהלכה ותפחה הלכה ונעשתה כוללנית יותר ויותר. לא רק לאיש, למשפחתו, לאשתו, לחברה בה הסתופף, הישיבה בה למד, הזרם הרעיוני, העדה, חובשי הכיפה הסרוגה, חובשי כיפה בכלל, הימין הרעיוני, הימין הפוליטי, אלא לכל מי שאיננו חלק מן ההוויה של דת-השלום, שאיננו מיפי הבלורית והתואר.

ככנסייה הקתולית, עם פרוש הסתיו הארצ-ישראלי, שלעולם לא תדע אם יביא גשם או רוח-קדים, עורכת דת-השלום סינוד ((SYNOD שנתי, שבו מתקבצים כל כוהני הדת אל הכיכר, ומתפיחים את שאור השנאה. לידם משמשים כל המתלווים המזמרים של דת-השנאה, זמרים, פייטנים, נואמים, שדרים, פרשנים. אלפי בניהם ובנותיהם של יפי הבלורית והתואר נוהרים אל הכיכר במימון המדינה, ושוב מעלים באוב את דמותו של יש,,,, סליחה, יצחק, דמות טהורה ותמימה, שלא עסקה מעולם בפנקסי שרות, בתותחנות על ניצולי שואה, בפוליטיקה קטנה, בשחרור ארץ ישראל משליטת הפולש הזר, בהענקת אזרחות פלשתינית לכל ערבי כדי שלא יצעק one man one vote, או בכינוי נרצחים “קרבנות (דת) השלום”, ומפארין ומנציחין ומעריצין ומקדישין את שמו של יצחק. אבל יותר מכל הם מאשימין ומגדפין ומנאצין, ודורשים לצלוב את כל אלו שאינם יפי-הבלורית-והתואר, את כל אלו שמאמינים לא בדת-שלום אלא בארצ-ישראל-לעם-ישראל, בקיצור את היהודים. אכן לא פסה הכנסייה הקתולית מארץ ישראל (פלשתין, בלשון עם זר).  האפיפיור יכול לבוא לכיכר ולרוות נחת ממעשי ידי בניו הרוחניים, שנאת ישראל כלבבו ולבב כל מאה האפיפיורים שקדמו לו.

השנה היגיע הסינוד לשיאו הבלתי אפשרי כאשר תינוק קטן שאין לו מושג כיצד הגיע לעולם המסוייט הזה מיקד את כל עוצמת להט החרב המתהפכת של השנאה המבעבעת בדת-השלום. כולו פצפון שצריך לעשות לו ברית, והנה הוא בנו בכורו של השטן, בנה של אשת השטן, בנם של כת השטן, בנם של עדת השטן, בנם של דת השטן, בקיצור, יהודי. האם יכול להיות שזה יהיה היהודי אשר בחכמתו יביא לנו שלום אמת? או ימציא מזור לסרטן, או יפענח סודות יקום, או סתם יהיה רופא ילדים בקופת חולים בשכונה גימל של עיר שכוחת-אל בדרום הארץ? הכל יכול להיות, אבל לא לדידה של דת-השלום. הפצפון הזה נולד בחטא, ובחטא ימות, ושמו יזכר לדיראון עולם כבנו של השטן, של היהודי שרצח את המשיח.

אני משוכנע שיצחק האמיתי לא היה רוצה בדת-השלום היא דת השנאה הזו. גם הוא לא יכול היה לצפות להיכן תגיע אותה תקווה כנה לשלום שכולנו שותפים לה, וכולנו תוהים כיצד להגיע אליו בנוכחות נציגיו של עוזרו הנאמן של אדולף אייכמן על תקן של מתוני האיסלאם הרצחני. ולמה אני משוכנע? כי גם אני מיפי הבלורית והתואר (אולי פעם כאשר הייתי צעיר ויפה) של רמת אביב, של נווה אביבים. אלא שאני לא נסחפתי בגלים הגועשים של דת-השלום, ובחנתי היטב את התוצאות העובדתיות של עשיית השלום. אלפי הרוגים, עשרת אלפים פצועים, ורובם הגדול בתוך הקו הירוק, למרות תחינותיו של הכהן הגדול של דת-השלום שמעון, להגביל את מעשי ההרג ליהודים בלבד (יהודים הם אלו שהרגו את המשיח). האם כבר אמרתי ששמעון הוא שכן שלי מרמת אביב?

צפוי שמאמר זה לא יראה אור בעיתון מכובד, מכיוון שכל העיתונים המכובדים כבר רשומים כחלק מן הכהונה של דת-השלום-היא-דת-השנאה-ליהודים. השנאה הזו תלך ותתפח, תלך ותקצין בכל סינוד וסינוד, בכל סתיו והסתיו. עד שיקום איש, או אישה ויאמר די! עד כאן לשנאה העיוורת!! אנשים אחים אנחנו, וגם אם אחד חטא, ופשע, ואף רצח, זה לא מה שמקדש את הקונצפציה!! ואין להשתמש בשנאה כדי לגרש עוד אף יהודי מביתו!! והחיים כאן, אל מול הנחשולים העכורים של האיסלמו-נאצים מספיק קשים גם מבלי שנוסיף שמן למדורת השנאה העצמית. את הנצרות עם הקדושים שלהם, והפסלים שלהם, והכנסיות המפארות את מותו בעינויים של אדם שלא ידע בין ימינו לשמאלו תשאירו לנוצרים!! לנו יש משימה גדולה בהרבה. להקים פה ארץ ומדינה שכל יהודי בעולם ישתוקק להגיע אליה, כדי לזכות בזיו השכינה.  די, כלכו לכם מכאן ושאלו שלום ירושלים, ישליו אוהבייך!!