הכנסת – כלומר, מקהלת המתעמלים, שמנחה ממשלת “קדימה” בגבעת רם – דחתה הצעת חוק, שהחילה את חוק הנצחת החייל גם ביהודה ובשומרון. כלומר, משרד הביטחון קיבל גושפנקה חוקתית למדיניותו להימנע מסייע להורים שכולים שגרים בהתנחלויות ביהודה ובשומרון להנציח את בניהם, כפי שהוא מסייע לכל הורה שכול באשר הוא – פרט לאלה, שהוא החליט להעניש, כיוון ש”לא התנהגו כיאות”; ופרט ליקירי המערכת הביטחונית, שמקבלים מעל ומעבר בגין שירותיהם למערכת.

לטענת ח”כ אורי אריאל (האיחוד הלאומי-מפד”ל), יוזם החוק שנדחה, טוען משרד הביטחון, כי “חוק הנצחת החייל לא חל ביהודה ובשומרון”. כלומר, הורים שכולים, שגרים ביהודה ובשומרון, מנועים מסיוע מתקציבי משרד הביטחון, שנועדו להנציח נופלים במערכה.

באותה הנשימה פורסם בעיתונות הספין האחרון מבית-היוצר של אלעזר שטרן: 27.7% מהגברים, המועמדים לשירות ביטחון (מלש”בים), אינם מתגייסים – לעומת 11.2% שלא התגייסו בשנת 1991. לפי הנתונים, 11.2% ממשתמטי 2007 עשו זאת בנימוק של תורתו אומנותו, 7.3% – פטור רפואי, 4.2% – שוהים בחו”ל, ו-4.7% – רישום פלילי – דיווח אתר “חדשות מחלקה ראשונה” מהכנס בשדרות. לעומת זאת, הצהרת דתיות על-ידי נשים – 45.5%. כך, 17.7% מהמתגייסים לשירות חובה השתחררו מוקדם מהשירות (38% גברים; 40% נשים) – לרוב עקב פרופיל נפשי.

מעבר להערה הצינית, ששטרן אחראי במסגרת תפקודו הלקוי, למרבית המצב המביש – אין לי מה להגיד, אלא לצפות בכיליון עיניים, שהוא יפשוט כבר את מדיו, ויפסיק לחבל בביטחוננו.

“מרד בשר התותחים”

האמירה של משרד הביטחון – אם היא נכונה – ודחיית הצעת החוק הינן שיא בנבזות מושלמת. אל דאגה – השיא עוד יישבר. ככה זה אצלנו.

המדינה – שיודעת  לגייס את המתנחלים ולהרוג את בניהם כיוון שהפקידה עליהם מפקדים לא-ראויים – חייבת לעזור להורים השכולים ביהודה ובשומרון להנציח את בניהם – כמו כל ההורים השכולים במדינה. אסור שמקום המגורים של משפחת הנופל ישמש תירוץ לאפליה. אין לי ספק, שזו מדיניות מכוונת, שנועדה לפגוע במתיישבים ביהודה ובשומרון. בסיכומו של דבר, מעוניינת העלית הביטחונית להיפטר מה”גבנון”, הנקרא יהודה ושומרון, והיא מתאמצת לעשות זאת בהשקט ובבטחה; וכפי שנמלטה מדרום לבנון, ונסה מחבל עזה – שואפת העלית הביטחונית לברוח מיהודה ושומרון, ולהיפטר מהיהודים, הגרים בהם.

בכל מדינה פועל הצבא לגייס משאבי אנוש ואמצעים תקציביים, כדי שיוכל לבצע כהלכה את תפקידו. כלומר, הוא צריך להיות אטרקטיווי, ומזמין אנשים להתגייס אליו – לא רק בגלל הססמה החלולה, “צבא העם”, שלא היה בה ממש מעולם. למרות שנהוג לחשוב אחרת – אי אפשר לגייס אנשים בכוח לצבא, והם לא יכולים לפעול נגד רצונם, רק בגלל שמישהו, שיציפו את כתפיו בברזלים, נובח עליהם. זה אפילו לא עובד בדיקטטורות.

“מרד בשר התותחים”, המכונה במקומותינו, “השתמטות”, הינו תוצאה ברורה מאי-האמון הציבורי בהתנהלות צה”ל בארבעת העשורים האחרונים, לפחות. לכאורה, נהנים עדיין צה”ל ומערכת הביטחון מאמון כביר של דעת הקהל. למעשה, יש לציבור אי-אמון סמוי (לאטנטי) בצבא. אמנם, לרוב צעירים ששים-אלי-קרב (לכן, מגייסים אותם ולא גברים צעירים), אך אנו עדים להתפכחותם. הביטוי הבוטה לכך היא ה”השתמטות”, שסיבתה העיקרית הינה, שצה”ל – נכשל סדרתי בכל משימותיו – כבר אינו נתפס כמקום ראוי לשירות, ובאה מלחמת לבנון 2 ושוב חשפה את צבאנו הכושל במלוא מערומיו.

מי שחושב, שפרשיות סולטן יעקוב, רון ארד והר דב יחד עם שאר עלילות הטיפול המעולה בשבוינו, בנעדרינו ועם היחס המעולה למשפחות השבוים והנעדרים לא השפיעו – טועה. הפרשיות הללו העבירו לציבור מסר ברור, שמערכת הביטחון כושלת אפילו ביחסה למי ששילמו את המחיר הכבד על מחדליה – כמו שאר מערכות המדינה. המסר חודר וכובש – בעיקר, לנוכח מפגני הבושה של מערכת הביטחון בלבנון בכלל ובלבנון 2, בשדרות ובעוטף עזה בפרט. יתר על כן, יותר מתמיד ברור, כעת, שמערכת הביטחון המסואבת שלנו מפקירה אותנו, את אחינו ואת בנינו בשיטתיות, ומטרתה היחידה: להיטיב עם בכיריה.

ל”מרד בשר התותחים” יש סיבות רבות נוספות. בין השאר, הוא הסנונית המבשרת את כישלון הציונות החילונית ואת איוּנה. אין לציונות החילונית יכולת להניע את העם. המנוע חורק ומקרטע, ומברבר על שלום, שלא היה ולא נברא, פרי הזיותיו. העלית הישראלית ויתרה מזמן על הרעיון להקים מדינה יהודית בארץ-ישראל. רוב העלית הישראלית מעדיפה להקים כאן מדינה פלשתינאית, שהיא השלב הראשון – המוּדע – בחיסולה של מדינת ישראל.

צמרת צה”ל רוצה להיפטר מה”כתומים”

כיוון שצה”ל חובש כומתה על כתפיו, אפשר בנקל לראות מה אמונתם הדתית של חייליו, של צועריו ושל קציניו. שיעורים גדלים של חיילי צה”ל הינם דתיים – למרות ניסיונות שלטונות הצבא להגביל את נוכחותם בצבא, ולהפריע להשתלבותם בו ולקידומם. ואכן, בשנתיים האחרונות – בעיקר אחרי שצה”ל גירש את התושבים היהודיים מחבל קטיף, והרס את בתיהם – מתלבטים רבים מבני הציונות הדתית לגבי התאמתו של הצבא – בעברית קלה, לגבי כשרותו להיות מקום שירות.

שטרן וחבר מרעיו מנסים הרבה זמן כל תרגיל אפשרי להרתיע דתיים מלשרת בצבא. הם יודעים, שבמסגרת האתוס הצבאי, הדרך לצמרת פתוחה לכאורה למי שהיו מפקדים קרביים. הם גם יודעים את נקודות התורפה של הציבור הדתי לאומי.

כך, התבכיינותו של שטרן בכנס בשדרות נועדה אך ורק למצֵב אותו כפוליטיקאי אנטי-דתי חובש כפה – ממש תחליף הולם לאברהם (חומץ בן יין) בורג.

אני בעד ישיבות ההסדר. בעיניי, זה ניסוי מעניין בשילוב בין ספרא לסיפא.

אני גם בעד שוויון הזדמנויות לנשים. לדעתי, אם יש נערה מספיק משוגעת לרצות להיות לוחמת – תנו לה לשרת.

כמי שהיה לוחם – קשה לי להבין את רצונם של אלה וגם של אלו, אך אשמח לראות את שתי האוכלוסיות הללו משרתות במערך הלחימה. צה”ל הוא צבא מסואב, שממלא בהתמדה את מפקדותיו במשתמטים במדים, וראשיו אינם מבינים, שצבא נבחן בגודל “שיניו” הלוחמות ובאיכותן. המִפקדות עושות הכל – חוץ מחיזוק ביטחון ישראל.

בניגוד לכל היגיון (אך בהתאם למשנתם הסדורה), עושים כרגע שטרן וחבר מרעיו כל מאמץ למנוע מבני הישיבות לשרת. צעדיהם משרתים היטב את רצונותיהם הפוליטיים וגם את הרצון לסחוט עד תום את תקציב המדינה – כביכול, כדי לחנך את הנוער למען שירות בצבא. אז יהיו לצבא הרבה כספים, והוא יוכל להעניק – על חשבוננו ועל שחשבון ביטחוננו – רכב צמוד לכל סגן, ולא רק לכל רס”ן.

דרך אגב, בנתוני ההשתמטות לא דיווח שטרן (שאף פעם לא חשדתי בו, שהוא דובר אמת, או דבק בה) מה שיעור המלש”בים, שנדחים עקב אי-התאמה השכלתית (כלומר, אי-ידיעת קרוא, כתוב וספור). למיטב זיכרוני, הנתון הוא כחמישה אחוזים – פרי הילולים של מדינת ישראל, שמשקיעה בתנאי שירות של אנשי הקבע ולא במתן השכלה לילדים ולנוער.

השטויות על צבא ממלכתי

לעלית הצבאית שלנו, יש צבע פוליטי מסוים מאוד. אני מכיר היטב את כל השטויות שנכתבו על צבא ממלכתי. צה”ל היה מאז ומתמיד צבא פוליטי לחלוטין, וראשיו הקריבו לא-אחת אינטרסים לאומיים למען טובת המפלגה השלטת – בתנאי שהיא תולדה של מפא”י. צמרת צבאנו אינה רוצה חיילים וקצינים דתיים-לאומיים, ומתעבת חיילים וקצינים “כתומים”. היא תשלח אותם ברצון עז להיות “בשר תותחים” לשיגיונותיה וקרבן תמיד לחוסר מקצועיותה, אך תמרר את חייהם בצבא.

לכן, אני תמה עדיין על נכונותם של ה”כתומים” ושל בני הישיבות לשרת בצבא, שמתנכר להם. בני הישיבות מקריבים הרבה, כדי לשרת בצבא, שראשיו עוינים אותם. אל חשש – שטרן וחבר מרעיו יעשו הכל לדכא את רצונם באמצעות תקנות והסדרים, שיוציאו להם את החשק לשרת בצבא. וזה העניין היחיד, שהם מצליחים בו.

אז יוכל שטרן לגלגל שוב את עיניו, ולקשקש כאוות-רצונו בכל מיני כנסים – על מנת לשריין לעצמו את עתידו הפוליטי. בעוד שנה יהיה שוב כנס בשדרות (אם בחסדי צבאנו הכושל תיוותר העיירה על תלה. בקצב הנוכחי של עזיבת תושביה אני מפקפק בזאת …) ואולי כנס במקום אחר אחר. שטרן יוכל להביט בגאווה, ולתאר כיצד הצליח יחד עם חבר מרעיו לשבש עוד את שיעורי הגיוס, ולהתריע מפני “השתמטות”. 

לכתבה המקורית המלאה