איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ז): נכשלת בכל מה שנגעת בו – לכי הבייתה!

מהזווית הסובייקטיבית של מי שמתבוננים עליו – אני בכלל לא התכוונתי להביא שלום, כי ידעתי שבפער הציפיות שלנו ושל הפלשתינאים השלום הוא בלתי אפשרי, וכל מה שנשאר לנו לעשות זה לתמרן את הפלשתינאים למצב בו הם ייראו בעיני כל העולם כסרבני-שלום, ואנחנו כשוחרי-שלום – ובעניין הזה נחלתי הצלחה מסחררת.

אני אדבר כאן על הכישלונות של שרת המשפטים, איילת שקד – מבחינת המטרות שהיא הציבה לעצמה, ומהבחינה הזאת היא נכשלה כישלון חרוץ.

פיסקת ההתגברות

המטרה הראשונה: פיסקת ההתגברות – המאפשרת לכנסת להחזיר לתוקפם חוקים שבוטלו ע”י הבג”ץ.

להזכירכם: כאשר בנימין נתניהו הקים את ממשלתו הנוכחית, סיעת הבית היהודי הפגינה שרירים עד לדקה ה-89, וברגע האחרון, כאשר המנדט של ביבי להרכיב את הממשלה עמד לפקוע, הם תפסו אותו בביצים: או שאיילת שרת המשפטים, או שאנחנו בחוץ.

מדוע לאיילת? משום שראש המפלגה, נפתלי בנט, רצה תיק חשוב יותר: חוץ, ביטחון, או, לפחות, תיק החינוך.

ומדוע משפטים? כדי לחוקק בכנסת את פיסקת ההתגברות.

בנושא הזה היא לא רק נכשלה, אלא גם הרימה ידיים. התירוץ: משה כחלון מתנגד, הוא קיבל את הזכות הזאת בהסכם הקואליציוני, ובלעדיו אין רוב לחוק הזה.

והשאלה היא אם היא ונפתלי לא ראו את זה בהסכם הקואליציוני עליו הם חתמו?

הם ראו גם ראו, אבל בלהיטותם הם אמרו “סמוך”.

גם לדונאלד טראמפ יש יציאות כאלה: בהתחלה הוא אומר “it will be so easy!“, ואחר-כך, כשזה לא בא לו “כל כך בקלות”, הוא אומר “we’ll see what happens“, וכבר ראינו שאיילת שקד היא דונאלד טראמפ, מהדורת-כיס.

חבל מאוד שאיילת לא מקשיבה למי שמציע לה פתרון מנצח.

אני הצעתי לה פתרון שיניח את דעתו של הימין, של המרכז (כולל כחלון) ושל השמאל כאחד, וגם של שופטי ביהמ”ש העליון עצמם, שצריכים להיות מטומטמים כדי שלא לקבל אותו בזרועות פתוחות. פתרון שיכניס אותה להיסטוריה כשרת המשפטים של כוווווווווווווווווולם, כמי שפתרה את הבלתי-פתיר.

האידיוטית הזאת דחתה את הצעתי. כמה מפתיע.

שיטת הסניוריטי

איילת שקד הכריזה מלחמה כנגד שיטת ה”סניוריטי”, שיטה אשר לפיה הוותיק שבשופטי ביהמ”ש העליון נעשה אוטומטית נשיאו, כאשר המשטרה הזאת מתפנית. לפי השיטה הזאת, מי שנכנס לביהמ”ש העליון כשהוא הצעיר שבשופטיו – כל “העומדים בתור” לפניו ינשרו מהמירוץ לפניו בהגיעם לגיל הפרישה, והוא יהיה הנשיא – אפילו אם במהלך השנים הוא התגלה ככישלון חרוץ.

לפי השיטה הזאת הוועדה לבחירת שופטים (וולב”ש) מכפיפה את שיקול-הדעת שהמחוקק הפקיד בידיה לשיקול-דעתו של הרכב קודם של הוועדה, לפני עשרים אושלושים שנה. במשפט המנהלי אין חיה כזאת!

אני לא חושד באיילת שקד שהיא תמימה במיוחד בנושא הזה, ושהיא נקייה משיקולים פוליטיים, אבל פוליטיקה אינה “משהו גס”, ושיטת הסניוריטי היא שיטה גרועה שהיה צריך להפיל אותה עוד לפני שהיא נולדה.

אבל דעתי הפעם אינה רלוואנטית, כי, כאמור לעיל, אנחנו דנים היום במטלות ששקד לקחה על עצמה כ”מפעל חיים”, ובהן היא נכשלה – באספקלריה של עצמה.

איילת שקד יכלה לנצח במאבק הזה.

כיו”ר הוולב”ש היא יכלה לעצור את כינוס הוועדה עד לקיומו של דיון בנושא הסניוריטי, והיא גם איימה שהיא לא תכנס את הוועדה לבחירת ארבעה שופטים חדשים לביהמ”ש העליון (שעמדה אז על הפרק), אבל אחרי שמרים נאור איימה עליה בעתירה לבג”ץ (שתידון בהרכב שהיא עצמה תקבע), הביצים שלה לא עמדו בלחץ, והיא ויתרה על קלף של פעם-בחיים.

כמה מפתיע.

שינוי הרכב הוולב”ש, ועוד

כדי להגביר את כוחה הפוליטי מול מערכת המשפט העלתה רעיונות מרעיונות שונים, כגון שינוי הרכב הוולב”ש, הוספת תקן לשופט נוסף בביהמ”ש העליון.

היא העלתה רעיונות ראויים – לפחות מבחינתה – אבל היא כשלה במימושם.

חוק גדעון סער

החלטה של גוף “קולגיאלי” מצריכה רוב של חבריו (או, במקרים מסויימים, של חבריו המשתתפים בהצבעה), ולפיכך החלטה של הוולב”ש מצריכה רוב של חמישה מתוך תשעת חברי הוולב”ש.

בא חה”כ גדעון סער והעביר תיקון לחוק, לפיו בחירה של שופט לביהמ”ש העליון מצריכה רוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוולב”ש, וכיוון שבלי הצבעתם של כל שלושת שופטי ביהמ”ש אין תמיכה של שבעה חברי הוולב”ש, יש לשופטים בוועדה וטו על כל מועמד שאינו לרוחם.

כדי להתגבר על הקושי הזה ביקשה שקד לבטל את חוק גדעון סער, ושוב כחלון שם לה רגל.

עוד כישלון.

שופטים “שמרנים”

כל שר משפטים רוצה, מטבע הדברים, שופטים העונים לציפיותיו, כולל הפוליטיות, והעובדה שהמחוקק קבע שארבעה מתוך תשעת חברי הוולב”ש יהיו פוליטיקאים (שני שרים, שני ח”כים), ואם נביא בחשבון שלשכת עורכי הדין, לה יש שני נציגים בוולב”ש, אינה ממש נקייה מפוליטיקה, הרי שהשיקולים הפוליטיים יכולים להטות את הכף – לפחות במקרים “גבוליים”.

גם איילת שקד רצתה שופטים “כלבבה”, אבל במקום לומר שהיא רוצה שופטים “ימניים”, היא אמרה שופטים “שמרנים”. שופטים אשר יבינו את מקומם, ולא יתערבו בחקיקה של הכנסת. כמו, למשל, שופט “שמרן” כמו אדמונד לוי, בוגר הליכוד ויקיר הימין, שפסק, בדעת מיעוט, שחוק פינוי-פיצוי הוא בלתי חוקתי, ויש לבטלו, לעומת 10 שופטי-הרוב, “ליברלים” ארורים, אשר סירבו להתערב בחקיקה של הכנסת.

אז היא רצתה … ומה היא השיגה?

מתוך ארבעה כסאות שעמדו להתפנות בביהמ”ש העליון, היא הצליחה להכניס שני שופטים ממועדפיה, בעזרתם של שני נציגי הלשכה, אשר, בניגוד לשקד הרכיכה, הפגינו ביצים כדי לתת את אתנן-השוחד למועמדם יוסף אלרון – הוא הרים להם את סף-המעבר בבחינות הלשכה, והם גמלו לו באולטימטום: אם אלרון לא נבחר – אף אחד לא ייבחר!

מה נשאר?

נשארה עצם יבשה למרים נאור וחבריה, כדי שהם לא יפעילו את הווטו שלה: שופט אחד ממועדפיהם, מתוך ארבעת השופטיםשנבחרו.

אבל את השניים שהשיגה שקד היא יכלה להשיג גם בלי העיסקה המושחתת עם הלשכה. היא יכלה לבוא אל נאור בהצעה: שניים לך, שניים לי. נקי, לגיטימי, ומאפשר להסתדר גם בלי שני נציגי הלשכה, עם מועמדם המושחת, יוסף אלרון.

לאפשרות הזאת היה יתרון נוסף: הנשיאה המיועדת, אסתר חיות, התנגדה לבחירתו של אלרון, ומבחינתה היה עדיף שלא לבחור בשום שופט, ובלבד שאלרון לא ייבחר.

זה כבר לא סתם כישלון, אלא כישלון מביש.

בחירתה של אסתר חיות

אחרי שהיא נכשלה בדחיית הדיון על שיטת הסניוריטי, עדיין כלו כל הקיצים מבחינתה של שקד, כי שום דבר לא יכול היה מנוע ממנה, מכוח סמכותה החוקית, להציע מועמד אחר, חוץ מחיות, אבל היא לא עשתה כן.

התירוץ: אף שופט של ביהמ”ש העליון לא הציג את מועמדותו. תירוץ מפוקפק.

תירוץ מפוקפק, משום שאין צורך בהצגת “מועמדות”, ומבחינת החוק גם “אין חיה כזאת”.

היא יכלה להציג מועמד לכהונת הנשיא והמשנה-לנשיא (השני בתור לפי הסניוריטי), וגם אם היא הייתה משיגה שני קולות בוולב”ש (שלה ושל חה”כ נורית קורן), זה היה לה “הפסד בכבוד”.

לדעתי הענייה היא יכלה להשיג לפחות שלושה קולות כנגד חיות. דבר זה היה מעורר את השאלה אם חוק גדעון סער חל גם על בחירת נשיא ביהמ”ש העליון והמשנה לו, וכדי להימנע מהוויכוח הזה, ייתכן ששקד הייתה משיגה פשרה עם השופטים: אחד לכם, אחד לי.

אז גםאת ההזדמנות הזאת היא החמיצה.

כיו”ר הוועדה היא לא יכלה להחרים את הישיבה, כמו שעשתה חברת הכנסת נורית קורן, אבל היא יכלה להצביע נגד כדי להביע מחאה, וגם את זאת היא לא עשתה – היא הצביעה בעד.

מה צריכים לעשות אוהדיה של שקד, חברי מפלגתה?

איילת שקד, כאמור, נכנסה לממשלה במטרה מוצהרת: לשנות את צביונו של בית המשפט העליון – לעשותו “שמרני” יותר, קרי: למשוך אותו ימינה.

המטרה הזאת היא לגיטימית, בדיוק כשם שבחירתם של שופטי ביהמ”ש העליון בעבר, החל מראשוניו, לא הייתה חפה משיקולים פוליטיים.

והנה, היא לא הצליחה בשום דבר בו היא נגעה, היא כשלה לאורך כל הדרך.

ואל תגידו לי שהיא בכל זאת העבירה כמה חוקים טובים.

אכן, כל שר רשאי לזקוף לזכותו את כל מה שנעשה במשמרת שלו, אבל החקיקה ה”רגילה” היא עבודתה של מחלקת החקיקה במשרד המשפטים, ואת מה שהיא מוציאה מתחת ידיה היה מוציא גם כל שר משפטים אחר.

אבל, כאמור, היא נכנסה לתפקידה זה במטרה פוליטית מוצהרת, ומכל מה שהיא רצתה להשיג – אפילו הישג סמלי היא לא רשמה לזכותה.

מה שצריכים לומר לה חברי מפלגתה הוא: איילת, נכשלת, לכי הבייתה!

שותף פסיבי לכישלון

שר התיירות, יריב לוין, חבר הליכוד, הוא שותף מזוהה לדעתה של שקד על מערכת המשפט, ולמאווייה לשנות דברים במערכת הזה.

עם בחירתה של אסתר חיות כנשיאת ביהמ”ש העליון, אתמול (5.9.2017) אמר לוין:

“היום שוב מונתה נשיאה לבית המשפט העליון בהליך בחירה פיקטיבי הרומס את כל כללי המינויים בשירות הציבורי שהשופטים עצמם מרבים לכתוב עליהם בפסיקותיהם.

“קשה שלא להתרשם מהאופן המחוצף שבו מינו פעם נוספת השופטים את מי שיעמוד בראשם, מבלי שאיש מעיז להתמודד על התפקיד ותוך שהוועדה מכפיפה עצמה לרצונם ומקבלת על עצמה בהכנעה את תפקיד חותמת הגומי.

“ציבור עצום מאס זה מכבר באופן שבו מתנהלת מערכת המשפט ומהפסיקות הפוסט ציוניות היוצאות תדיר משולחנם של השופטים המתמנים בדילים נסתרים מהעין. אי אפשר להסתפק בנאומים – הגיע הזמן למעשים ובראשם מהלך נחוש לשינוי מן היסוד של שיטת בחירת השופטים, כדי שהציונות והיהדות ישובו למקום הראוי להם בסולם הערכים המשפטי”.

בניגוד ליריב לוין, אני, כידוע, לא מבקר את השופטים מנקודת-מבט פוליטית, אלא על תרבות-השפיטה הקלוקלת, אבל, כפי שפתחתי, במאמר הזה אני בוחן הצלחות וכישלונות (למעשה רק כישלונות) מנקודת-מבטם של מושאי כתיבתי, לאור מטרותיהם המוצהרות.

לא הייתי אומר שהוא ישב ושתק, חיכה לכישלונה של שקד. הוא דיבר מפעם-לפעם, אבל לא מספיק, ולא מספיק במיוחד לאור משנתו-הוא, לפיה “אי אפשר להסתפק בנאומים – הגיע הזמן למעשים ובראשם מהלך נחוש לשינוי מן היסוד של שיטת בחירת השופטים”.

אילו מעשים הייתי מצפה ממנו, בהקשר לנושאי מאמר זה? לנשוף בעורפה של שקד, ללחוץ עליה בפומבי, ללחוץ ולא להרפות, ואם יש צורך – אפילו לבייש אותה: איילת, אל תיכנעי, אל תסכימי לוותר על דיון בוולב”ש – דיון פתוח לציבור ולתקשורת – ואל תכנסי את הוועדה לפני הדיון הזה.

אם לוין היה נוהג כך, התוצאות לא היו גרועות יותר, ולהערכתי – הן היו טובות בהרבה!

_____________

להשוואה: הישגיו של דונאלד טראמפ מול הבטחות-הבחירות שלו.

המלצת היום: איילת שקד: בניטו מוסוליני, מהדורת-כיס

__________

למאמרים הקודמים בסדרה:

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות

כתבה שהגשתי לשרת המשפטים לדיברור-מרצון שלא נשא פרי, והגיעה העת לפרסמה *** לשיפוטכם.

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות (ב): אוטיזם ושחיתות בלשכת השרה

איך כל הרעות החולות שירשה שרת המשפטים הנוכחית מקודמיה עדיין מושלות בכיפה גם בתקופתה?

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות (ג): כמה כסף זרם ממערכת ההוצאה לפועל לכיסה הפרטי?

זו לא רק אחריות מיניסטריאלית – זו גם שותפות אקטיבית מודעת לאחת השחיתויות הגדולות במדינה!

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות (ד): איך היא לא מתביישת לשקר?

גלגולו של ראיון עם הכפופים לשרת המשפטים, אשר שיקרו בשמה, והיא סירבה להתנער משקריהם.

איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ה): שופכת את התינוק המלוכלך יחד עם מי האמבטיה

עושקת את העניים החלשים, נותנת לעשירים החזקים *** מהדורת-כיס של דונאלד טראמפ.

איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ו): מטומטמת, עיוורת, לא רואה ממטר

מספר “משרות האמון” של השרים במשרדי הממשלה רב פי חמש ממספרם היחסי במימשל ארה”ב, אבל שרת המשפטים רוצה עוד יותר, כדי להגן על ה”משילות” מפני הפקידים ה”רגילים”, הנוטלים לעצמם את סמכויות הדרג המדיני *** שתסתכל מה קורה אצלה בלשכה לפני שהיא מדברת על “חסמים על המשילות”.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל