ב”ה

מי משווה לנאצים? הם
הרבה יותר גרועים

נאצי, אסור לומר, חלאה, מותר? או, פשוט, על יודוגבלסים אסור לומר דבר,
על יהודים צדיקים, מותר להתגבלס.

הוא קורא
“להילחם באלימות החיילים ובאכזריות המתנחלים…”.

אלה, מעלילי העלילות,
הם רוצחי ישראל. כל המתייחסים ל”כיבוש”, חל עליהם דין רודף. כי
האלטרנטיבה ל”כיבוש” היתה, השמדת הישוב היהודי בארץ ישראל. וזו הסיבה,
שמשיח השקר של ה”שלום”, עמוס עוז, הגדיר את נצחון מלחמת ששת הימים –
הניצחון הצודק והטראגי… הנצחון היה צודק, שאילולא כן, כל היודוגבלסים האלה היו
נשחטים על ידי בני טיפוחיהם, ה”כבושים” וה”מדוכאים”, וזה,
דווקא, לא היה כל כך טראגי.. הטראגדיה בעיניהם, היתה שיבת עם ישראל לבלימת ארצו,
שרובה, עדיין, שדוד בידי האימפריאליזם הג’יהאדי.

על שנאת ישראל
התהומית שלהם, הם פורשים חיפוי עלה-תאנה של “הומאניות”,
“רחמים” על ה”מדוכאים”, השוחטים ב”צדק” תינוקות
יהודים… זה, בדיוק השמאל, אל תטעו לשניה, לחשוב אחרת. שנאת ישראל תהומית כזו
המאכלת כל פרודה בהווית השמאל, אין ולא היתה מעולם בשום גוי, אפילו לא בנאצים,
שהיו, בסך הכל, ככל הגויים, העומדים עלינו לכלותנו בכל דור ודור, על פי ה”הלכה
בידוע, עשיו שונא ליעקב”, אצל הגויים זה מולד, לא צריך להתאמץ על זה, אבל, self-made יודונאצים, לא יוותרו על הישג שהשאיר, הרחק
מאחור, את עשיו…

אלימות החיילים

https://www.youtube.com/watch?v=Kvbjh_gYmL0

ב-24/10/1993 כתב
הסופר אהרון מגד:

”הכמות והעוצמה של כינויי
הגנאי ושל ביטויי השנאה, הבוז, המיאוס, התיעוב,
שהוטחו במשך עשרים וחמש השנים האחרונות כלפי המתנחלים – אפשר להשוותם בהצטברותם רק לאלה של האנטישמים כלפי היהודים. כך
בוצע, במשך השנים מעין ‘רצח אופי’ קיבוצי”.

ועוד

”.. מה השנאה הבוערת
בעצמותיכם נגד המתנחלים – שהיא חזקה אצלכם הרבה
יותר מאשר כלפי המחבלים – מעבירה אתכם על דעתכם, עד כדי כך – שאתם יוצאים להילחם נגדם בחזית אחת עם אלה שגם אתם מכנים אותם
‘אויב’ (‘רק עם אויב עושים שלום’, אתם נוהגים לומר).
”.. ומה אצה לכם הדרך כל כך
לדרוש את פינויים, את עקירתם ממקומם, עוד לפני שעולה בדעתו של ערפאת לדרוש זאת?
מה היצר הזה, מה הלהיטות הזאת, מה השמחה-לאיד הזאת, שקשה לכם להסתיר אותה – לראות
מיד, עכשו, בנחמה הזאת?
”כששומעים באיזה שצף-קצף,
באיזה ריר על שפתיים, מדברים עליהם כמה מכם – הרי
אין זה פחות מדמוניזציה! מציגים הם לעיניך מין סטריאוטיפ של מתנחל – כזה ראה וּבַזֶה! כזה ראה ושנא! זוועה! תאב-דם! רצח
בעינים! שונא אדם! האם יש דמיון כלשהו בין הדמות
המפלצתית שמציירים למתנחלים ובין האנשים בשר ודם שאתה פוגש באפרתה, בעפרה, בקדומים, בשקד, בתקוע?…”. (אהרון מגד)

הם יוצרים את הנרטיב,
שכל קשר בינו לבין המציאות לא קיים כלל, ואז, מתייחסים אל השקרים, כאילו היו אמת
מוגמרת, כשיטתו הידועה של גבלס – תחזור אלף פעם על שקר, עד שיתקבע כאמת בתודעת
הקהל. 

אנו רואים חיילים
“אלימים” בורחים מן השבאב הג’יהאדי, אנו עדים לטבח ללא הפוגה במתנחלים,
מנער ועד זקן, טף ונשים, שהשמאל אינו ראוי לצחצח את סנדליהם, שלווים, שוחרי שלום, מוסרי
נפשם על העם ועל הארץ, שאלימות ואכזריות רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב, או, אפילו, יותר
מזה, כרחוק השמאל מן האמת, מן הצדק, מן המוסר ומן האנושיות.

אין במלוא התבל חלאת
אדם מבחילה יותר, שטנית יותר, רעילה יותר מפעילי ה”שלום”, משמאל.

כל עוד הזבל השמאלני
הזה קיים בעולם, לא יהיה שלום בעולם, אין סיכוי. השמאל הוא השטן.