מי שיקרא את המחזה Benjamin Abbas, Mahmoud Trump, Donald J. Netanyahu, מפרי מקלדתי, עשוי לראות אותי לא רק כ”סמולני”, אלא גם כ”בוגד במולדתי”, וזאת משום שאני שם בפיו של נשיא הרשות הפלשתינאית, מחמוד עבאס, הידוע גם כאבו מאזן, תשובות לכל טענותיו של ראש ממשלתנו, בנימין ביבי נתניהו.

אז לא, אני רחוק מזה כשם שאני רחוק מהימין, ועוד יותר רחוק מהמרכז.

תחת הכותרת על האוריינטציה הפוליטית של עו”ד שמחה ניר חשפתי מעט-מזעיר, וכך אמרתי, בין השאר (ההדגשות – במקור):

כבר שמעתי דיעות על עצמי, גם שאני “ימני”, וגם שאני “סמולני”.

ימני – משום שאני תוקף את מערכת המשפט (שעדיין נחשבת לשמאלנית), וסמולני – משום שאני מגן על חופש-הביטוי של השמאל, אשר בגלל היותו מיעוט פוליטי חופש-הביטוי שלו לא ממש מובן מאליו, בעיני רבים.

אז לא. באופן כללי, אני נזהר מאוד מכל מזוהות פוליטית, והסברתי זאת במאמרי אם לא הירדנים, מי היה הריבון עד 1967? בו עמדתי על כך שהנייטראליות שלי מסירה ממני כל חשד של “מוטות פוליטית”, כאשר אני כותב על נושא זה או אחר, בעוד שכל כותב המזוהה פוליטית מתחיל את הכתיבה עם כמה נקודות-חובה.

יחד עם זאת, כבר באותו המאמר נתתי רמז לנטיותי הפוליטיות:

מבחינתי מדינת ישראל יכולה, איפוא, לספח, בלי שום ועדה “מייעצת”, גם את איו”ש. זה אמנם הרבה פחות מהציפיות שלי (מג’יברלטר ועד קמצ’טקה, ואחר-כך נדבר), אבל אני לא רואה שהיא עושה את זה.

הנה כי כן, אני יותר “נץ” ויותר “ימני” מאנשי ארץ ישראל השלמה הקנאים ביותר.

אלא מאי? אני לא רואה שמישהו בעולם יפסק את רגליו וייתן לנו אפילו את מקצת תאוותי. על כן, וכיוון דקאמר הפוליטיקה היא אמנות האפשרי, אני מוכן גם להתפשר (יש יסוד להניח שיש קשר בין המלים אפשר ופשרה).

על מה אני מוכן להתפשר? על כל הסדר שיוסכם בין ישראל לפלשתינים, ויכלול בטחונות שיניחו את דעתי.

אציין עוד כי אמרתי זאת הרבה לפני שדונאלד טראמפ אמר את הדבר הזה. בשבילו זו הייתה הברקה מתחנחנת (ולמעשה גם בלתי נמנעת), בשבילי זה עניין הנוגע לי עצמי, כישראלי.

ברוח זו אמשיך ואומר: אם מדינת ישראל – קרי ממשלת ישראל – תחליט לחדול ממאמצי השלום ולהישאר עם הסיכון של עוד אלפיים שנים של שפיכת-דם, זה יצער אותי מאוד, אבל את הביקורת על כך אני אשאיר לאחרים, כי זה לא בתחום שלי.

והוא גם הדין אם המדינה תחליט לספח את כל השטחים ולהביא למרחץ-דמים – אינתיפאדת-כל-האינתיפאדות – אשר בסופו הבלתי-נראה-מראש נגיע אל אותו התיקו בו אנחנו ממילא נמצאים (בדומה למה שעשינו בימים האחרונים של מלחמת לבנון השנייה, אבל במחיר כבד בהרבה) – גם זה יצער אותי מאוד, אבל גם את הביקורת על כך אני אשאיר לאחרים – מאותו הטעם ממש.

מה כן בתחום שלי? כשם שאני מבקר את תרבות השפיטה של שופטינו, ולא את מה שהם מספקים לנו, כך אני מבקר גם את תרבות השלטון של הממשלה, ומהממשלה וראשה – כן, ביבי נתניהו – אני מצפה ליושר אינטלקטואלי: שלא תרמה אותי, שלא תרמה את כל העולם, ובמיוחד – שלא תרמה את עצמה.

הבעייה של מדינת ישראל, הבעייה הכפולה של ביבי נתניהו

למדינת ישראל ישנה בעייה: בקונסטלציה הפוליטית הנוכחית אין שום הסדר מדיני עם הפלשתינאים שיזכה לרוב בציבור הישראלי ובכנסת, זולת – אולי! – בחבירה של הליכוד אל מפלגת העבודה להסדר שתי המדינות לשני העמים.

לביבי עצמו יש בעייה כפולה, הנגזרת מהבעייה הזאת:

מחד – אם החבירה הזאת אל הרצוג מאפשרת את הסדר שתי-המדינות, בוזי הרצוג יגיד “סוף-סוף ביבי מבין את מה שאני אמרתי מזמן”, ואילו נפתלי בנט יגיד “אמרתי לכם שביבי יקים את המדינה הפלשתינית, בניגוד למה שהוא הבטיח לכם ערב הבחירות!”.

לפי התרחיש הזה, בבחירות הבאות ביבי והליכוד מאבדים קולות הן למפלגת העבודה, והן להבית היהודי, דבר אשר פירושו הוא סוף למלכות ביבי ושרהל’ה – דבר שמחייב את ביבי להמציא תרגילים שיציגו אותו ואת ישראל כרודפי-שלום, ואת הפלשתינים עצמם כסרבני-שלום.

מאידך – אם גם החבירה אל בוז’י הרצוג אינה מאפשרת להגיע להסדר מדיני – ביבי לא יכול להרשות לעצמו להודות בכך, ולכן הוא צריך להמציא גם כאן תרגילים שיציגו אותו ואת ישראל כרודפי-שלום, ואת הפלשתינים עצמם כסרבני-שלום (עמדתי על כך במחזה ציפי לבני ומחמוד עבאס מנהלים שיחות מדיניות).

כאן בדיוק מתחיל המחזה שלי.

תמצית המחזה

בפגישתו של דונאלד טראמפ עם אבו-מאזן, כהכנה לפגישה המשולשת יחד עם ביבי, נוכח גם ג’ארד קושנר, חתנו היהודי של טראמפ ויועצו הבכיר לענייני המזרח התיכון. בסוף הפגישה מציע קושנר לאבו-מאזן: אם אתה רוצה להצליח – Think Jewish.

מכאן ואילך אני שם בפיו של המנהיג הפלשתיני את התובנה הזאת: לחשוב כיהודי.

כאשר אני שם בפיו של אבו-מאזן את מה שאני שם בפניו, זה לא כדי “לעזור לאוייב”, אלא כדי לבקר את החוכמולוגיות של ביבי נתניהו: אם ביבי היה מגלה יושר אינטלטואלי כלפי כל העולם וכלפי עצמו, הוא היה אומר לדונאלד טראמפ: מצטער, אבל בקונסטלציה הפוליטית של היום בישראל אין שום אפשרות להגיע להסדר מדיני עם הפלשתינים. אחרי הבחירות הבאות, בנובמבר 2019 – אולי.

הבעייה של ביבי היא שדונאלד זקוק לשלום הישראלי-פלשתיני לפני בחירות המיד-טרם, בנובמבר 2018.

כל השאר – במחזה עצמו: Benjamin Abbas, Mahmoud Trump, Donald J. Netanyahu.

מה מטרותי במחזה הזה?

המטרה הראשונה היא להכין את ה”אמרתי לכם”, כאשר דונאלד טראמפ יעזוב את הבית הלבן (ישנם כיום לפחות שלושה תרחישים סבירים לכך), בלי הסכם שלום בין ישראל לפלשתינים: זה מה שאני צופה, ותזכרו שאמרתי לכם!

תחזית נוספת, עם סבירות גבוהה ביותר: טראמפ לא יעביר את השגרירות מתל-אביב לירושלים.

ועוד תחזית: כל הישראלים שנכנסו לאופוריה בלתי-נשלטת עם בחירתו של טראמפ כנשיא ארצות הברית של אמריקה – עו”ד יתגעגעו לברק אובמה.

ותזכרו שאמרתי לכם.

והיה אם טעיתי

האפרובל רייטינג של דונאלד טראמפ נמצא כיום בשפל המדרגה (הקישור הזה מתעדכן בהתמדה, ושורות אלה נכתבות ביום ה-122 לכהונתו), ועד לבחירות הבאות לנשיאות, בשנת 2020, עומדת לפניו משוכת המיד-טרם (כל שנתיים נבחרים מחדש כל חברי בית הנבחרים, ושליש מחברי הסנאט), בשנת 2018, וזה אומר שבעוד חדשים ספורים ארצות הברית נכנסת לשנת בחירות (לפי הנאומים שלו אפשר לומר שאצל טראמפ היא כבר התחילה).

אם המפלגה הרפובליקנית חוטפת מכה קשה בבחירות 2018, זה עשוי להיות הקץ לתקוותיו של טראמפ להיבחר מחדש, וכדי למנוע את התרחיש הזה הוא זקוק לכמה הישגים, שהחשוב בהם הוא השלום הישראלי-פלשתיני.

טראמפ לא יכול להרשות לעצמו לתת לביבי נתניהו להתברבר, להגיד רגע-רגע, נפתלי בנט לא ייתן לי, וכו’, ולכן הוא יירד על ביבי בכל הכוח, מתוך הנחה (סבירה) שאבו-מאזן יסכים לכל דבר שבעולם כדי לקבל את המדינה הפלשתינית.

טראמפ יכול להציע לביבי כסף, הוא יכול לאיים עליו בקיצוץ הסיוע הביטחוני, והוא יכול לרמוז שאם ישראל תמשיך לעשות קונצים ולגרור רגליים, הוא יעשה לה מה שאובמה עשה לה, בערוב כהונתו: להימנע מהטלת וטו על החלטות אנטי ישראליות במועצת הבטחון (יש לזה רמז מסויים גם במחזה).

אם התרחיש הזה אכן יתקיים, צפוי לנו מאבק לא קל בין ביבי-דונאלד, אשר קשה לתאר מה הוא יוליד.

ייתכן שיופיע לנו איזה ביבי-בי-ג’י, “מהדורת-כיס” של דוד בן-גוריון, שיגיד לא חשוב מה יאמרו הגויים, אלא מה יעשו היהודם.

ותזכרו שאמרתי לכם.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, תold post

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל