לא ציפיתי להסכמה מקיר-לקיר כאשר פרסמתי את המאמר מדינת ישראל וחופש-הביטוי: עורו אחים, הנאציזם כבר כאן! היה לי ברור שבצד ההסכמה למאמר יהיו גם החולקים עליו, וכדרכי השתדלתי לענות בגוף המאמר על השאלות שתעלינה בראשו של הקורא (וזו גם הסיבה לאריכותם של מאמרי).

הבעייה היא שאי אפשר לענות “בגוף המאמר” למי שמתעקש לא לקרוא אותו, “בגלל הכותרת”, וכו’.

בסדרת-מאמרים הזאת אנסה להאכיל “בכפית” את מי שלא מסוגל, או לא רוצה, להתעמק במאמר המורכב (והייתי מוסיף גם “טעון רגשית”) הזה.

נתחיל בסוגית השימוש במטאפורות.

כך ויקיפדיה:

מֶטָפוֹרָה (מיוונית: μεταφορά; צירוף של התחילית מטא (μετά = אחרי, מעבר) והפועל פראין (φέρειν = לסחוב, לשאת)) היא אמצעי לשוני שנעשה בו שימוש על מנת להאיר מושג אחד בתכונותיו של מושג אחר. פירוש המשפט “X הוא מטפורה ל-Y” הוא ש-Y מתואר על ידי תכונותיו של X. במינוח המקובל לתיאור היחסים בין שני האיברים, X נקרא “תחום המקור” ו-Y נקרא “תחום היעד”.

כל מטפורה מבוססת על אנלוגיה, קשר של דמיון, בין שדה סמנטי אחד לאחר. עם זאת, בניגוד לדימוי, אין במרבית המטפורות מילת השוואה (“כמו”, “כ”, “דומה ל” וכו’), ולרוב לא מצוינת אף התכונה המשותפת לשני השדות הסמנטיים. כך, לדוגמה, במשפט “דן הוא שועל” לא מצוינת אף מילת השוואה בין “דן” לבין “שועל”, ואף לא מצוינת התכונה המשותפת לשמות עצם אלו. ייתכן כי דן הוא אכן שועל ותו לא, ואז אין המדובר במטפורה כלל ועיקר. מאידך, דן גם יכול להיות ערמומי כשועל או, לחלופין, זריז כשועל. נמען המטפורה משלים לבדו הן את מילת ההשוואה והן את התכונה האנלוגית. עם זאת, בהקשרים של תורת הספרות משתמשים לעתים במונח ‘מטפורה’ או ‘מטפוריקה’ לתיאור כלל האמצעים הפיגורטיביים המשמש בטקסט, כולל דימויים ומטונימיות.

אחת המטאפורות הידועות של הזמן האחרון היא אמירתו של מישאל חשין הצבוע על המבקרים את בית המשפט העליון: מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו.

כל “מוקיריו” של הצבוע הזה קפצו על רגליהם האחוריות: איום באלימות! אלימות מילולית! הסתה!!!

אז צר לי מאוד, ואני “אוהב” אותו לא פחות מכם, אבל חופש-הביטוי מגיע גם למי שהחופש הזה הוא לצנינים בעיניו, ובמקרה הזה ברור לכל שהוא לא מתכוון לרוץ לחנות הום דיפו הסמוכה למקום מגוריו, על מנת לקנות גרזן חדש ונוצץ.

הוא בסך הכל השתמש במטאפורה, ואם תשאלו אותי למה הוא התכוון, מה הוא ביקש לרמוז, לדעתי הקשקשן הזה עצמו לא יכול היה לדעת למה הוא התכוון, כי הוא לא התכוון לשום דבר, זולת, אולי, כותרת בעיתונות יום-המחרת.

שורו-שורו מה אמר הנאד הנפוח הזה עם מינויו של הפרופ’ דניאל פרידמן כשר המשפטים בראיון לרשת ב’:

“אבא שלי היה שופט בית המשפט העליון הראשון. אני הייתי לאחר מכן. הוא הגיע להיות ממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון. אני הייתי משנה לנשיא בית המשפט עליון. זה ביתי. מי שירים יד על ביתי, אני אגדע את ידו”.

ובמכתב אישי לפרידמן הוא אמר אז:

“בית המשפט העליון יקר לי מאוד. יש לי חלק בו. גם לאבא שלי היה חלק בו ולא אתן לאיש לפגוע בו. כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף אם לא אגן על בית המשפט בכל כוחי הדל, ולא אתן לאיש לעמוד לשטן על דרכו של בית המשפט. ולכן, כלודר (גלדיאטור) בזירה, כל מי שינסה להרים יד על בית המשפט העליון, ואתה יודע היטב למה אני מתכוון, ואתה יודע היטב כיצד הסתיימו מלחמות הלודרים”.

ומה הוא עשה עם ה”גרזן” הזה? חוץ מאשר לחטוף קיתונות של בוז ומשטמה מכל עבר, הוא לא עשה כלום, לא גדע ידיים, התנפל על חברו אהרן ברק (“הוא מוכן שיתפוצצו 50-30 אנשים, אבל יהיו זכויות אדם”), אבל חזר בו, ועל כך אמרינן סוף חוסר-מעשה בחוסר-מחשבה תחילה.

אז הוא אמר… וביידיש: האט ער געזאגט.

וכעת למטאפורה אחרת, שגורה יותר בפי העם.

מה אומרים הטירונים בבה”ד 4 על מ”כ אכזר, אשר מתעלל בהם להנאתו? הוא נאצי!

לא, הם לא מתכוונים לומר הוא הוא חבר המפלגה הנציונל-סוציאליסטית, אשר חדלה להתקיים עשרות שנים לפני שהוא נולד. לא רק שהם לא מתכוונים לכך, אלא שגם אף אחד לא מפרש כך את דבריהם.

הם בסך-הכל מתכוונים לומר כי הוא מ”כ אכזר, אשר מתעלל בטירוניו להנאתו.

אפשר לומר שטעות היא בידם, והמ”כ המסויים הזה הוא האדם הכי עדין בעולם, ואם כך הוא, הרי שהם טועים, אבל הם טועים בעובדות, ולא במטאפורה שהם משתמשים ביחס לעובדות שבאספקלריה הסובייקטיבית שלהם.

אפשר לומר כי אכן המ”כ הזה הוא אכזר, אשר מתעלל בטירוניו להנאתו, אבל ההשוואה לנאצים היא “מוגזמת”, אבל זה כבר עניין של ערכים, ולא של כשרות המטאפורה.

וכעת ראו את התנהגות השוטרים בפינוי עמונה א’, ואמרו אתם: נאציזם, או לא נאציזם?

תגידו מה שתגידו, ואתם לא מוכרחים להסכים, אבל שלילת כשרותה של המטאפורה הזאת אינה אלא סתימת פיותיהם של מי שחושבים אחרת.

וברוח הדברים בהם פתחנו, אסתפק בכך הפעם.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, תold post

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל