מדינת ישראל וחופש-הביטוי: עורו אחים, הנאציזם כבר כאן!
בכל העולם החופשי זה מותר, אצלנו – “הסתה”
הבשורה על פי מרים נאור: היום מעצרים וסתימת-פיות, מחר שואה *** שריפה בעיירה, ואתם חובקים ידיים *** מחר זה יפגע בכל אחד מכם!
שמחה ניר, עו”ד
רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!
השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה
“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”
אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי
“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?
בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/45437
תזכורת: זוועת נירים, פינוי עמונה א’
במלחמת השחרור נעשה דבר אשר המיט על מדינת ישראל קלון אשר לא יימחה לעולם: מחלקת חיילים לכדה נערה בדואית, כולם אנסו אותה, ואחר כך רצחו אותה (הוחלט וקויים – רחצוה, גזזו שערותיה, אנסוה והרגוה (מתוך יומנו של דוד בן גוריון, 22.8.49).
לא הכל אהבו את הביטוי נאציזם כחול-לבן שטבעתי בהקשר הזה.
אז לא אהבו, ואנחנו מדינה חופשית.
זוועת נירים הייתה נאציזם בימים ההם, אבל היו לנו גילויי נאציזם גם בפינוי עמונה א’ (ראו במיוחד מנקודות זמן 1:34 – 1:51; 2:19 – 2:35):
וכשם שהייתה התנכלות לעורכי דין יהודים בגרמניה הנאצית בימים ההם, בזמן הזה יש לנו לשכת עורכי הדין – משטרת המחנה.
לא, עדיין לא רוצחים אצלנו את מי שמבקרים את הרשויות ולוחמים בשחיתות (בעצם אולי כן), אבל סימנים מוקדמים – יש גם יש, כפי שאנחנו למדים מנשיאת ביהמ”ש העליון.
כה אמרה הנאורה, מרים כלענה
בכנס לעתיד העם היהודי מטעם המכון למדיניות העם היהודי במשכן נשיא המדינה, ביום 28.2.2017, אמרה מרים נאור, זו אשר מינוייה כנשיאת בית המשפט העליון פורסם ברשומות, בין השאר, את הדבר הזה:
אכן, הדרך להשמדה נסללה כאשר שללו מהיהודים את זכויות האזרח ואת זכויות האדם, והיהודים – כל היהודים “מנער ועד זקן, טף ונשים” – הוגדרו כבלתי אנושיים, תת אדם.
והיא כלל לא שמה לב למה שהיא פלטה.
היא הסתכלה אחורה, ולא קדימה.
היא אמרה: ראיתם את השואה? עכשיו חזרו אחורנית במכונת-הזמן, עד לשלילת זכויות האזרח וזכויות האדם, ותדעו ממה זה צמח.
ואני אלך לשיטתה, אבל בכיוון ההפוך: אתם רואים את שלילת זכויות האזרח וזכויות האדם? ראו את השואה, ותדעו מה יכול לצמוח מזה!
עוד אמרה הנאורה:
בימי האופל של המשטר הנאצי בגרמניה שיתפה גם מערכת המשפט פעולה עם האנטישמיות וההשמדה.
ומה עושה מערכת המשפט בימי האופל של המשטר הישראלי: משתפת פעולה עם השחיתות ברשות המסים, עם השחיתות בהוצאה לפועל, עם השחיתות בשירותי הרווחה והאימוץ.
גל המעצרים: הנאציזם בשער!
בימים האלה מתנהל גל של מעצרים של הורים אשר ילדיהם נחטפו מהם ע”י שירותי ה”רווחה”, והם “העזו” לנהל מאבקים ציבוריים להחזרת ילדיהם לחיקם.
אני לא יודע את כל הפרטים, ובמה בדיוק הם חשודים, ואפשר שבתוך ים הפרסומים הכשרים הם פרסמו גם דברים לא-כשרים, ואין זה מדרכי לקפוץ על דברים שאני לא יודע מהם בדיוק.
דבר אחד אומר בוודאות: הפרסומים המיוחסים לעצורים היוםנעשו – לפי הנטען – משנת 2009 ועד היום – כשמונה שנים תמימות. שמונה שנים של פרסומים גלויים הן זמן מספיק לכל החקירות שבעולם, ואחרי שמונה שנים ללא מעצרים אין שום הצדקה לעצור את החשודים “לצרכי החקירה” אפילו ליום אחד – וכמה מהחשודים נעצרו לעשרה ימים, מעצרם הוארך בעוד שמונה ימים, ואיש לא יודע עד אנה תגיע השפלות הזאת.
ברור דבר אחד – המעצרים האלה לא נועדו “לצרכי החקירה”, אלא כדי להלך אימים על “מתנגדי המשטר”.
המשטרה לא יכולה לעצור ליותר מ-24 שעות ללא צו של שופט, ומכאן ואילך – חטאת טרור-המעצרים רובץ לפתחה של מערכת המשפט.
זוכרים מה שאמרה הנאורה:
בימי האופל של המשטר הנאצי בגרמניה שיתפה גם מערכת המשפט פעולה עם האנטישמיות וההשמדה.
אז עכשיו וכאן, גם מערכת המשפט בישראל משתפת פעולה עם השחיתות וההשתקה.
ועל כך כבר אמרתי, למעלה מכאן: אתם רואים את שלילת זכויות האזרח וזכויות האדם? ראו את השואה, ותדעו מה יכול לצמוח מזה!
במדים נאציים: כמה שזה מתאים!
עד כאן דיברתי בזהירות, בהעדר פרטים על חשדות ספציפיים כנגד עצורים ספציפיים, וכעת על משהו ספציפי, כפי שפורסם:
פחות מיממה לאחר פסיקתה בנוגע לחוק המסתננים, פורסם סרטון בו נראית נשיאת בית המשפט העליון במדים נאציים כשהיא מדברת לכאורה בגרמנית. הגולש, שצפוי להיחקר בגין הסתה גם נגד ראש הממשלה והנשיא, טען כי בג”ץ רוצה “למחוק את הזהות היהודית אחת ולתמיד”.
ובהמשך נאמר:
ההסתה נגד בכירי המדינה ברשת נמשכת: האזרח הישראלי המכונה “אשריקו מהפייסבוק”, שצפוי להיחקר בעקבות סרטוני ההסתה נגד ראש הממשלה נתניהו והנשיא ריבלין, פרסם סרטון נוסף – הפעם נגד נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור. בקליפ שהועלה לרשת אתמול (שלישי), לאחרפסיקת בג”ץ בנושא המסתננים, מופיעה נאור במדים נאציים.
בסרטון “אומרת” נאור בגרמנית: “שלום לאזרחי מחנה הריכוז ישראל, הבחירות במחנה הריכוז ישראל הם רק הצגה – מי ששולט באמת זה אנחנו מהבג”ץ. לא משנה כמה פעמים תצביעו לביבי, תמיד אנחנו נחליט מה יהיה”.
ובהמשך מובאים פרטים על פרסומים דומים, המתייחסים לנשיא המדינה, ראובן ריבלין, וראש הממשלה, בנימין נתניהו – גם הם במדים נאציים, ואפילו עם שפמים היטלריסטים.
במקום אחר פורסם כי החשוד בפרסום תמונתה של הנאורה נעצר, ובית המשפט המחוזי דחה את עררו על המעצר.
הדיבורים על “שלטון הבג”ץ” אינם חדשים במקומותינו, והם נחלתו של הימין הפוליטי כולו. אפשר לקבלם ואפשר לדחותם – אבל אליבא דכולי עלמא הם לגיטימיים, ואיש לא רואה בהם “הסתה”, ר”ל, אבל אם אתה אדם מן היישוב, ללא גייסות פוליטיים, ובגלל מגבלותיך האינטלקטואליות אתה מביע את דעתך בצורה “גראפית” – עוצרים אותך בעוון “הסתה”.
מדינת ישראל לעומת העולם החופשי
שימו לב לתמונות:
בארה”ב הן חוסות בצל ה-Freedom of Speech – אצלנו הן “הסתה”.
גגלו, למשל, שמות נשיאי ארה”ב יחד עם המילה nazi, ובחרו “תמונות”:
דונאלד טראמפ, ברק אובמה, בוש הבן, ביל קלינטון (כמעט שאין, כי בזמנו לא היה גוגל בכל בית, אבל הילארי כבר נוכחת מאוד), בוש האב (גם כן כמעט שאין, כי בזמנו בוודאי שלא היה גוגל בכל בית, והיום הוא כבר לא נחשב …), והקודמים ממש לא משמעותיים בהקשר הזה.
כך אצל הגויים, אבל במדינת היהודים רודפים את היהודים – המקום היחיד בעולם בו היהודים יכולים להרגיש בטוחים – במדינת היהודים רודפים את היהודים ודופקים אותם על מה שבכל העולם מותר להם לעשות באין מפריע.
אגב, בתקשורת העולמית גם בנימין נתניהו “מכהן” בכמויות מסחריות במדים נאציים (לצד ולדימיר פוטין, אנגלה מרקל (איך לא), ואחרים), בעוד שהמנהיגים הערביים אשר סביבנו “מקופחים” לחלוטין. זה אומר ש”העולם כולו נגדנו”, אבל כדי להתמודד עם זה ביבי יוצא לדבר על במות העולם (עצרת האו”ם, הקונגרס האמריקאי וכו’), ולא עולהעל דעתו לשלוח את ימ”ר זרנוגה גימ”ל, או את היחידה ללוחמה בטרור, כדי לעצור את עיתונאי העולם.
ואילו אצלנו – זה “הסתה”. מדוע “הסתה”? כי חנייה במרחק של פחות משני מטרים מברז-כיבוי (הידרנט) פחות מתאימה, ולמעשה אין בחוק הישראלי שום עבירה בהצגה גראפית של רעיון שמותר להציגו בצורה מילולית.
אני, למשל, חוזר שוב-ושוב – וגם במאמר הזה – על הביטוי נאציזם כחול-לבן (שאני אביו-מולידו), ומאשים בו את כל מי שנראה לי. יש שלא אוהבים את זה, אבל אף אחד לא מאשים אותי ב”הסתה”.
אלא מאי? את המאמרים הארוכים של שמחה ניר אף אחד לא קורא, ואילו “תמונה אחת שווה אלף מלים” (ואם היא מופצת “ויראלית” היא שווה מיליוני מלים), ולכן יותר קל להתנפל על ה”עבריינים”.
אבל זה עו”ד לא הכל: כאשר עוצרים את מפרסם התמונה, דבר המעצר (כולל התמונה) נעשה “אייטם” חדשותי, והתמונה מופצת בכל כלי התקשורת – האלקטרונית והכתובה), ואף אחד לא מאשים את כלי התקשורת ב”הסתה”, כי זה רק “דיווח”, אבל התמונה מופצת הלאה – בחינם.
מדוע לי זה לא קורה?!
אומרים הסתה יש בעולם … מה זאת “הסתה”?
במאמר על הטיפול השערורייתי והמטופש של אביחי מנדלבליט בכרזה תמימה של סטודנטית לאמנויות ניתחתי את המשמעות המשפטית של ה”הסתה”, בעקבות הטענה שבפרסומו על קיר בבית ספר לאמנות של “אטיוד” תמים יש משום “הסתה”.
כך הצגתי את הנושא:
הוראת-החוק הרלוואנטית לענייננו היא סע’ 144ד2 (א) לחוק העונשין, תשל”ז-1977, אשר זה לשונו:
הסתה לאלימות
144ד2. (א) המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו (בסעיף זה – פרסום מסית), ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות, דינו – מאסר חמש שנים.
כדי שתתקיים עבירת ה”הסתה” צריכים להתקיים היסודות העובדתיים האלה:
א.פירסום,
ב.קריאה לעשיית מעשה אלימות, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות, תמיכה בו או הזדהות עמו,
ג.ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות.
עינינו הרואות: הדבר היחיד שיש לנו הוא עצם הפרסום (מתוך הנחה שאכן היה כזה).
קריאה לעשיית מעשה אלימות? דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות? תמיכה בו או הזדהות עמו? לא ולא – רק הבעת-דיעה: פלוני או אלמוני (מרים נאור, למשל) משול לנאצי!
“אפשרות ממשית” שיביא למעשה אלימות? אפילו לא אפשרות קלושה!
ובקיצור: מי שמכניס את הפרסום הזה, בכוח, אל תוך סעיף ה”הסתה לאלימות” – לא למנוע אלימות מבקש הוא, אלא לפגוע בחופש להביע דיעות בצורה גראפית.
ובחזרה אל הנאורות
כפי שכבר הבאתי לעיל, כה אמרה מרים הנאורה:
אכן, הדרך להשמדה נסללה כאשר שללו מהיהודים את זכויות האזרח ואת זכויות האדם, והיהודים – כל היהודים “מנער ועד זקן, טף ונשים” – הוגדרו כבלתי אנושיים, תת אדם.
וכאן בדיוק אני עומד, כי בגלל “ביטויים” כגון “מעיד כאלף עדים”, וכו’, מרים נאור וחבריה הרסו לי את מפעל-חיי, שללו ממני את פרנסתי ל-27 שנים + פעמיים לצמיתות (הכל במצטבר!), וחלק מזה – בחתימתה האישית של ה”נאורה” הזאת עצמה.
ולא רק שהרסו לי את מפעל-חיי ושללו לי את פרנסתי, אלא שפגעו בחופש-הביטוי – לא רק שלי, אלא של כל עורכי-הדין, בהעמידם איום מתמיד של חרב דמוקלס התלוייה מעל לראשו של כל עורך-דין בישראל, לבל ימתח ביקורת על תרבות השפיטה, אם אין ברצונו ללכת בדרכיו של עו”ד שמחה ניר.
על חופש-הביטוי: יללת הצבועים
חופש-הביטוי הוכר ע”י ביהמ”ש העליון, עוד בשנותיה הראשונות של המדינה כזכות “עילאית”, כ”ציפור נפשה” של הדמוקרטיה וכזכות הנובעת במישרין מאופייה הדמוקרטי של המדינה.
להלן אוסף (חלקי) של אסמכתאות מן הפסיקה של בית המשפט העליון, כפי שלוקטו בפסק-דין אחד של אותו בית המשפט:
עם חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הוכר חופש הביטוי כ”זכות חוקתית” הנגזרת מן הזכות לכבוד, כ”חלק מכבוד האדם, כאמצעי המאפשר לפרט להביא להגשמתו העצמית, לפתח את אישיותו ואת תפיסותיו”, וחשיבותו היא גם “בהגנה שהוא נותן לאינטרס פרטי מובהק, דהיינו, לעניינו של כל אדם, באשר הוא אדם, לתת ביטוי מלא לתכונותיו ולסגולותיו האישיות: לטפח ולפתח, עד הגבול האפשרי, את האני שבו; להביע את דעתו על כל נושא שהוא חושבו כחיוני בשבילו; בקיצור – להגיד את אשר בלבו, כדי שהחיים ייראו כדאיים בעיניו”.
“הטעמים להגנה על חופש הביטוי אינם נגזרים רק מתפיסתו כחלק מכבוד האדם. לחופש הביטוי הצדקה במישור החברתי הכללי. חופש זה נתפס כחיוני לקיומו ולהתפתחותו של המשטר הדמוקרטי. התפיסה היא כי באמצעות החלפת דעות ומידע באופן חופשי – ובפרט מידע אודות רשויות השלטון ופעולותיו – יוכל הציבור לגבש עמדות בנושאים העומדים על סדר היום ולהפעיל ביקורת ופיקוח אפקטיביים על רשויות השלטון. התפיסה היא כי רק באמצעות שמירה על זכות הציבור לדעת ולהחליף דעות באופן חופשי ישמר שלטון העם”.
“טעם נוסף נובע מן התפיסה כי חופש הביטוי תורם ליציבות החברתית במובן זה שהוא מאפשר ‘הוצאת קיטור’ שאם לא כן היה מופנה למעשים אלימים; וכן מן התפיסה כי חופש הביטוי מגשים את ערך הסובלנות שהוא מערכי הדמוקרטיה”.
“בנוסף, נגזרת ההגנה על חופש הביטוי מן התפיסה כי זה דרוש לשם גילוי האמת. על פי הצדקה זו כאשר הכל גלוי והכל חשוף, האמת תנצח את השקר. על יסוד הצדקה זו נקבע כי ככלל הדרך להתמודד עם דברי שקר הוא באמצעות הסברה וחינוך ולא באמצעות הגבלות על חופש הביטוי”.
“חופש הביטוי משתרע על כל ביטוי, יהיה תוכנו ודרך ביטויו אשר יהיו, בכלל זאת משתרע חופש הביטוי על ביטויים העולים כדי לשון הרע”.
“מחופש הביטוי נגזר חופש היצירה הכולל את היצירה האמנותית בתחום הספרותי והחזותי לצורותיו. יש הסוברים כי זו זכות חוקתית נפרדת ועצמאית, ויש הרואים רק בחלקה כזכות הנגזרת מחופש הביטוי. יהא אשר יהא מעמדה של החירות ליצור, זו, כחופש הביטוי, משתרעת אף על יצירות אמנותיות שביסודן אי אמת”.
אחרי “לקט” כזה של “דמוקרטיה במיטבה” אתה אומר לעצמך ווואאאאוווו! איזו מדינה נפלאה יש לנו!!!
אבל …
“החופש להביע דעה ולהתווכח בחריפות, נוסח ג’ון סטיוארט מיל, נעצר על סף מפתנה של הרשות השופטת, האמורה לקבל ביקורת בהבנה ואף באהבה, כפי שהבטיח נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק, בפסיקה עניפה. אותה נכונות יכולה היתה לפתח בקרב השפיטה “כוח סיבולת”, שעוצב בפסיקה כדי להצדיק ביקורת חריפה על רשויות השלטון האחרות. הוראת החוק בדבר איסור זילות בית המשפט, שלפיה אין העבירה מתקיימת רק אם הביקורת “כנה ואדיבה”, היא שריד מנדטורי-אנכרוניסטי שאבד עליו כלח זה מכבר באנגליה עצמה. ביקורת נוקבת על הרשות השיפוטית ודרכי עבודתה … מתבקשת מסמכויות המערכת ומכוחה הרב” (הפרופ’ זאב סגל ז”ל,רגישותה של הרשות השופטת (הארץ, 17.12.2001).
זה העניין: “החופש להביע דעה ולהתווכח בחריפות, נוסח ג’ון סטיוארט מיל, נעצר על סף מפתנה של הרשות השופטת”.
על מה יצא הקצף שלהם נגדי?
על מה יצא קצפם של כל ה”נאורים” האלה, כאשר הם פגעו בכל הערכים האלה? לא, חס וחלילה, בגלל “לשון הרע”, לא בגלל “איומים” ולא בגלל מעילה בכספי הלקוחות, אלא בגלל ה”סגנון” – תירוץ נדוש בכל משטר טוטאליטארי.
הביטוי בו השתמשתי, “מעיד כאלף עדים”, הוא, לשיטתם, “סגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק, בלתי מרוסן ובלתי מנומס”, אבל אם הייתי אומר “מעיד כ-679 עדים”, או אפילו רק “מעיד” – האם זה היה עוזר לי? חלום באספמיה, כאשר הביקורת עליהם היא לצנינים בעיניהם, ועכשיו, ברוב חוצפתה, ה”נאורה” מרים-כלענה מספרת לנו כי במקומות אחרים “שללו מהיהודים את זכויות האזרח ואת זכויות האדם”, וכך, היא מגלה לנו, “הדרך להשמדה נסללה”.
כיצד “נסללה הדרך” להשמדת היהודים?
אדולף היטלר והמפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (נאצית) עלו לשלטון בגרמניה בראשית שנת 1933, באופן דמוקרטי, בבחירות דמוקרטיות.
בעלותם לשלטון היו להיטלר ולמפלגתו אידיאולוגיה ופעילים, אבל עדיין לא היו להם כלי המלחמה וההשמדה.
“סלילת הדרך” להשמדה ארכה למעלה משש שנים, אבל, כמו שהנאורה אומרת, תחילתה הייתה בכך ש”שללו מהיהודים את זכויות האזרח ואת זכויות האדם”.
וזה מה שקורה גם אצלנו: יש אידיאולוגיה, יש פעילים, ויש שלילת זכויות האזרח, זכויות האדם, כבוד האדם, חופש הביטוי – בדיוק כמו אצל הנאצים, על פי מרים נאור.
ובינינו: אם הייתי צריך לחיות שבוע ימים בישראל של היום, או את השבוע הראשון בגרמניה של היטלר – אני לא ממש יודע באיזה מהם הייתי בוחר, כרע במיעוטו.
כיצד מונעים שואה הממשמשת ובאה?
בגרמניה הנאצית לא היה פייסבוק בכל בית, לא ניתן היה להחזיק אתר אינטרנט בעלות של בין אפס ל-10 דולר בחודש, ומי שהפגין מול ביתו של היטלר – נעלם כלא-היה.
אם בגרמניה הנאצית היה אינטרנט-בכל-בית – ייתכן ש”הדרך להשמדה” הייתה נחסמת במהלך שש השנים, עד לראשוןבספטמבר, 1939.
אבל במדינת ישראל של היום יש אינטרנט-בכל-בית (ואם אין, אפשר לקפוץ אל השכנה), וזה מה שמפריע לממסד המושחת – המימסד שבראשו עומדת מערכת המשפט, אשר בראשה עומדת מרים נאור.
זה מפריע להם, ולכן הם התחילו לאחרונה בגל מעצרים – כמו בגרמניה הנאצית.
אם לא היה בישראל אינטרנט-בכל-בית, הדרך להשמדה הייתה סלולה: זה אולי היה מצריך יותר משש שנים, אולי זה לא היה מגיע לכדי השמדת-עם – אבל זה היה מגיע. מרים נאור בעצמה יצרה את הלינקג’ שבין שלילת זכויות האזרח לבין השואה – אני רק מתכופף ולוקט את אשר היא מניחה בדרכי.
שרת המשפטים, איילת שקד, משדרגת את הנאציזם
אחד הדברים הראשונים שעשתה איילת שקד, שרת המשפטים הנאורה ביותר במזרח התיכון (אחריה צועדים בגאון עמיתיה הסורי והאיראני, ובמזרח הרחוק – עמיתה הצפון-קוריאני), היה כינונה של “הוועדה לגיבוש אמצעים להגנה על הציבור ובהם נושאי משרה בשירות הציבור מפני פעילות ופרסומים פוגעניים כמו גם בריונות ברשת האינטרנט”.
בראשות הוועדה עומדת שופטת ביהמ”ש העליון בדימוס עדנה ארבל, וחברה נוספת בה היא נשיאת ביהמ”ש המחוזי, ת”א-יפו (עכשיו כבר בדימוס, ברוך שפטרנו) דבורה ברלינר– שתיהן דמוקרטיות-לתפארה, שוחרות חופש-הביטוי משחר ילדותן.
מכתב-המינוי של הועדה הזאת עולה בבירור שהיא הוקמה במטרה לסתום את פיותיהם ומקלדותיהם של מבקרי המימסד, המפרסמים ומגיבים באינטרנט – ובמיוחד אלה האנונימיים.
אז לא, אנחנו לא ניתן להן.
עומדים במרים: נאור תומכת בנאציזם, מקימה “צוות הכפשות ייעודי”
הנאורה מרים-כלענה אמרה לאחרונה לשופטי ישראל:
נשיאת העליון התייחסה בכנס, שהתקיים במלון רמדה בירושלים, להכפשות נגדה ונגד מערכת המשפט לאחרונה כמו גם הפגנות ליד בתי השופטים, איומים ועוד.
נאור אמרה כי בהנהלת בתי המשפט נערכה עבודת מטה מקיפה בשיתוף מומחים למשפט ואינטרנט ונבחנו דרכי ההתמודדות האפשריים לטובת מיגור ההתבטאויות הפוגעניות ברחבי הרשת. “הכוונה”, הוסיפה הנשיאה, “היא להקים צוות ‘הכפשות’ ייעודי בהנהלת בתי המשפט, אשר יהיה אחראי על הובלת הטיפול ויישום דרכי ההתמודדות עם תופעת הפרסומים הפוגעניים ברשת האינטרנט, ובכלל זאת בחינת והטמעת כלים טכנולוגיים ייעודיים לטובת ניטור יזום של תכנים פוגעניים והסרת התכנים סמוך לפרסומם”. לפי הנשיאה, יינקטו גם פעולות הסברתיות לטובת הקניית “כלי עבודה” לציבור השופטים.
ועוד, שם:
במקביל, במשרד המשפטים הוקם צוות בין משרדי בראשות המשנה לפרקליט המדינה שתפקידו להפעיל פעילות רב מערכתית במטרה להתמודד עם הפגיעה בנושאי משרה ציבורית. בצוות חברים נציגי משרד המשפטים, נציגי המשטרה, נציגי התקשוב הממשלתי ונציגי הנהלת בתי המשפט. לפי הנשיאה, במסגרת שיתוף פעולה זה נקבע ערוץ ישיר להגשת תלונות במשטרה ולטיפול בשופטים מאוימים. זאת בנוסף לוועדה הציבורית בראשות השופטת בדימוס עדנה ארבל שהקימה שרת המשפטים אילת שקד.
אז לא, זה לא יעזור לכם.
כדי להילחם בהוצאת דיבתו של אדם רעה אין צורך בשום “ועדה”: יש חוק לאיסור לשון-הרע, המגדיר את הוצאת הדיבה הן כעבירה פלילית, והן כעוולה אזרחית.
המילה “הכפשה” אינה מופיעה בשום חוק, וכאשר הם משתמשים בה (או במילה רבת-הרושם “שיימינג”) הם מתכוונים להבעת דיעה לא מחמיאה, לפרשנות קטלנית על עובדות שהם לא מוכנים, לא יכולים ולא רוצים להתמודד איתן.
אז לא: אנחנו נפרסם הכל, אנחנו נבלום את הנאציזם הכחול-לבן!
שריפה, אחים, שריפה!
זה מה שאמר משוררנו הלאומי, חיים נחמן ביאליק:
קומו תועי מדבר, צאו מתוך השממה,
עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
ולא למותר להזכיר את העיירה בוערת, שירו של מרדכי גבירטיג, כאן בתרגומו של אברהם לוינסון. השיר הזה, עפ”י ויקיפדיה,
נכתב בשנת 1938 בעקבות פוגרום פּשִיטִיק, אשר אירע שנתיים לפני כן (1936). השיר נחשב כשיר נבואי, שנתפס בדיעבד כעין אזעקה על השואה המתקרבת.
עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה השיר היה מוכר בקרב הקהילה היהודית בקרקוב, על אף שהשלטונות הפולניים ראו בשיר פרובוקציה ואסרו על השמעתו.
לא הייתי מתפלא אם היה מתברר כי השלטונות הפולניים אמרו אנחנו לא סותמים פיות, אבל … ה”סגנון”!
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
עֲיָרָתֵנוּ בּוֹעֲרָה כֻּלָּהּ,
בָּה רוּחוֹת שְׁחֹרוֹת יִסְעָרוּ,
לַהֲבוֹת חֻרְבָּן יִבְעָרוּ,
עִקְּבוֹתֶיהָ לֹא נִשְׁאָרוּ,
הִיא עוֹלָה בָּאֵשׁ.
וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
קְרוֹבָה, חַס וְחָלִילָה, הַשָּׁעָה,
כִּי הַלְּהָבוֹת יַתְמִידוּ,
אֶת כֻּלָּנוּ פֹּה יַשְׁמִידוּ,
רַק שְׂרִידֵי קִירוֹת יָעִידוּ
מַה שֶּׁפֹּה הָיָה.
וְאַתֶּם חוֹבְקִים יָדַיִם
בְּלִי הוֹשִׁיט עֶזְרָה,
בְּלִי כַּבּוֹת אֶת אֵשׁ הַלַּהַב,
אֵשׁ הָעֲיָרָה.
שְׂרֵפָה, אַחִים, שְׂרֵפָה!
רַק בְּיַדְכֶם בִּלְבַד הִיא הָעֶזְרָה.
חִישׁ הוֹשִׁיטוּ יָד אוֹהֶבֶת
וְהַצִּילוּ מֵהַמָּוֶת,
בְּדַמְכֶם כַּבּוּ שַׁלְהֶבֶת,
חִישׁ כַּבּוּ בְּדָם.
מֵרָחוֹק אַל תַּעֲמֹדוּ,
כִּי הָאֵשׁ עוֹלָה.
אַל נָא תְּחַבְּקוּ יָדַיִם,
הַשְּׂרֵפָה גְּדוֹלָה!
לא להשלים, לא לשתוק!
אני לא שתקתי, וכאמור לעיל שילמתי (ועדיין משלם) את המחיר: הדרה ממקצועי וממפעל חיי ל-27 שנים + פעמיים לצמיתות (הכל, מן הסתם, במצטבר).
האידיוטים בראשותם של מרים-כלענה וקודמיה חשבו שהם ישתיקו אותי בדרך הזאת, אבל בכך הם שלחו אותי למקום בו הם לא יכולים עוד לפגוע בי באמתלות של “באיזה סגנון אדוני מדבר”, ואפילו תיקים פליליים הם כבר לא יכולים לתפור לי.
אני לא יכול, ולא רשאי, להגיד לאחרים עד כמה להילחם, מה להקריב, ואיזה מחיר לשלם.
אני כן יכול להגיד לכם כי מי שלא נלחם, שלא יתבכיין על שדופקים אותו בתחת.
ועוד אומר לכם: מי ששתק לנוכח מה שעשו לי, שיקום על רגליו לפני שהשואה תגיע גם אליו.
אפשר להשוות, צריך להשוות!
כן, כן … אמרתי שואה, ואל תתנפלו עליו ב”איך בכלל אפשר להשוות”…
“שואה” זו מילה “גנרית”: כאשר לוקחים ממך את ילדיך, ושוברים את מטה-לחמך (פעמיים לצמיתות, במצטבר, ואחר כך לעו”ד 27 שנים, כדי שלא תשמח יותר מדי) – אם לדעתך זו אינה שואה – חכה שיכניסו אותך לכלא על ש”העזת” לבקר את מי שעולל לך את כל אלה.
אני נלחמתי, ועדיין נלחם – לא למען עצמי, אלא למענכם.
אני עדיין צעיר (אפילו לא בן 78, מיינד יו), צעיר, בריא ובועט, אבל הבטחתי לתלות את הנעליים בשנת 2023, ואם אתם סומכים רק עלי – בעוד שש שנים תישארו עם התחתונים למטה.
לא למותר לציין כי גם כיום אני רק אדם אחד, ואני לא יכול לשאת הכל על כתפי הדלות ולעזור לכל מי שפונה אלי (ופונים!).
תרומתי הדלה
גל-המעצרים הנוכחי מאיים על חופש-הביטוי ועל חופש-המחאה בישראל.
לי כבר לא יכולים לעשות דבר, כי כבר אין לי מה להרוויח ואין לי מה להפסיד.
מי שיש לו זעקה, והוא חושש פן יבולע לו אם יצעק, אני אפרסם את דברו, על הבמות שלי – ובחתימתי.
אפשרות נוספת שיצרתי: אתר חופש-הביטוי לזכרו של אשר יגורתי-גרוניס (www.grunis.com).
באתר הזה ניתן לפרסם פוסטים ותגובות בלי צורך להזדהות, ואפילו בלי צורך להירשם.
האתר הזה יושב על אדמת ארצות הברית של אמריקה, ארץחופש-הביטוי, כך שאין שום סיכוי שיינתן צו שיפוטי הפוגע בחופש-הביטוי.
האתר גם לא שומר מספרי IP, כך שאפילו אלף צווים משפטיים לא יוכלו לחייב אותי לגלות את מה שאני לא יודע.
זאת הצהרת המטרות של אתר גרוניס.קום.
אז קדימה, לעבודה: כיתבו, ספרו שתפו!
עורו, חברים, הנאציזם הישראלי בשער, ואתם הנפגעים הבאים!
ותזכרו שאמרתי לכם.
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה:זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס