שאלת-תם בעניין
ההתנחלויות והשלום

אני מנסה לברר אם ישנו
מיתאם כלשהו – חיובי או שלילי – בין ההתנחלויות לבין סיכויי השלום באזורנו *** כיוון
שאני לא מתמצא בדבר, אני פונה אל אלה שרואים עצמם כמומחים-לדבר *** מה אומר דונאלד
טראמפ בנושא הזה?

שמחה ניר, עו”ד

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור
החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת
המשפטית ומתעב אותה

“יש
ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת
ה”הוצאות”

זה
יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב
תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן
75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

שוב ושוב אני נאלץ להיכנס למגרש הפוליטי, בניגוד לרצוני, כי מרגיז אותי
חוסר היושר האינטלקטואלי של רבים על המגרש הזה, אשר מרמים את עצמם, אומרים
דברים-והיפוכם, ומתחמקים מלהשיב על שאלות המתעוררות מדבריהם שלהם.

להזכירכם, לפני שאתם קופצים מעורכם ומייחסים לי “סמולנות”, זאת
האוריינטציה
הפוליטית שלי, ואצטט ממנה קטעים נבחרים:

מבחינתי מדינת ישראל יכולה, איפוא, לספח, בלי שום ועדה
“מייעצת”, גם את איו”ש. זה אמנם הרבה פחות מהציפיות שלי (מג’יברלטר ועד קמצ’טקה,
ואחר-כך נדבר), אבל אני לא רואה שהיא עושה את זה.

אלא
מאי? אני לא רואה שמישהו בעולם יפסק את רגליו וייתן לנו אפילו את מקצת תאוותי. על
כן, וכיוון דקאמר הפוליטיקה היא אמנות האפשרי, אני מוכן גם להתפשר (יש יסוד
להניח שיש קשר בין המלים אפשר ופשרה).

על
מה אני מוכן להתפשר? על כל הסדר שיוסכם בין ישראל לפלשתינים, ויכלול בטחונות
שיניחו את דעתי.

מזה אפשר בהחלט להסיק כי אם מדינת ישראל לא תרצה, או לא תוכל, להגיע
להסדר מוסכם עם הפלסטינים, זה יצער אותי, אבל אני אקבל את דעת הרוב הדמוקרטי, ולא
אבוא בטענות או בביקורת, מדוע עשיתם כך, מדוע לא עשיתם אחרת.

כעת, כאשר אתייחס להתנחלויות ולשלום, אתם יכולים לחשוב מה שתרצו על דעתי
בעניין, כי חלילה לי מלפגוע בחופש-המחשבה שלכם.

כיצד אכתיר את
המאמר הזה?

התלבטתי קשות כיצד להכתיר את המאמר הזה.

חשבתי אולי “האם ההתנחלויות מפריעות לשלום בין ישראל
לפלסטינאים?”.

חשבתי אולי “האם ההתנחלויות לא מפריעות לשלום בין ישראל
לפלסטינאים?”.

אבל פסלתי את שתיהן, כי כל אחת מהן רומזת, לפחות לכאורה, על דעתו של בעל
המאמר, ולבסוף הגעתי לכותרת המתאימה, לטעמי: שאלת-תם בעניין ההתנחלויות והשלום.

לצורך השאלה הזאת אניח שתי אפשרויות-קצה:

האחת – מאז שמדינת ישראל “נטלה את האחיזה” ביו”ש, בשנת
1967, לא הוקמה אפילו התנחלות אחת, ומדינת ישראל החזיקה בשטח הזה רק יחידות צבאיות
ואחרות, הדרושות לצורך הביטחון ולאספקת השירותים לאוכלוסיה שב”איזור”,
לפי כללי המשפט הבינלאומי;

והשנייה – מאז נטילת האחיזה, כאמור, הוקמו בשטחים האלה התנחלויות בקצב
מזורז, ובצפיפות של 100% מכל שטח בו ניתן להתנחל (ולא אכנס לשאלה אם “ניתן
להתנחל” כולל גם שטחים בבעלות פרטים, אם לאו, כי זו סוגייה נפרדת שאינה
משפיעה על דיוננו כאן), כך שכיום לא ניתן להוסיף אפילו יחידת-דיור אחת בכל שטחי
יו”ש.

לו נשאלתי לדעתי איזו משתי אפשרויות-הקצה האלה נותנות סיכוי רב יותר
לשלום, הייתי מנחש שהאפשרות הראשונה היא העדיפה, משום שכל השטח פנוי למיקוח, ואין
צורך לפנות יהודים במסגרת הסדר מדיני כלשהו, ואילו האפשרות השנייה אינה משאירה שום
פתח למשא ומתן. לא יעלה על הדעת לפנות מאות – אולי אלפי – התנחלויות, על רבבות
ומאות אלפי המשפחות היהודיות, אשר נענו לקריאת הממשלה, ובאו לקיים את מצוות יישוב
הארץ, ולא נראה לי שהפלשתינים יסכימו להסדר מדיני זה או אחר, בלי הישג טריטוריאלי
כלשהו.

אלא מאי? אני שומע שוב ושוב את הטענה כי “ההתנחלויות אינן מכשול
לשלום”, וממילא קיימת האפשרות שאני טועה.

ואם אני טועה, פשיטא שאין כל הבדל בין השארת השטחים ריקים לחלוטין, לבין סתימתם
עד-אפס-מקום בהתנחלויות.

אבל קיימת גם אפשרות נוספת: אפשרות-הביניים לפיה עד לצפיפות-התנחלויות
מסויימת סיכויי השלום עולים, ממנה והלאה הסיכויים יורדים (ואולי להיפך, אם כבר
עברנו את נקודת-השפל), וכיוון שטרם הגענו לאופטימום עלינו להמשיך לעבות ולהרחיב את
ההתנחלויות הקיימות, ובנוסף לכך גם להקים התנחלויות נוספות.

שאלת-התם

כעת, כיוון שאני לא יודע את התשובה, אני מציג כאן את שאלת-התם שלי,
ומקווה שבעלי-הדיעה הנחרצים יבואו לעזרי, עם תשובותיהם הכנות.

השאלה הזאת יוצאות מתוך הנחה שאין פינוי יהודים או ערבים ממקומותיהם, שהשטח
הפנוי מיהודים וערבים הוא 100% (להלן: השטח הפנוי), ושסיכויי השלום כיום הם 100
נקודות (לא 100%, דבר שאיש לא מעז לחלום עליו, אלא מאה נקודות, כבסיס שרירותי
לחישוב מכאן-ואילך).

ושאלת-התם שלי היא כזאת: נניח שאנחנו מקימים/מעבים/מרחיבים את
ההתנחלויות, ותופסים בכך 1% מהשטח הפנוי – כיצד זה ישפיע על סיכויי השלום, כמה
נקודות זה יוסיף ל-100 נקודות ה”בסיס”, או יגרע מהן, הכל לפי הערכתכם?

כעת בואו נמשיך באותו הכיוון: נניח שאנחנו תופסים 2, 3, … 5, … 10,
… 20, 50, … 98, 99 או 100 אחוז מהשטח הפנוי – מה תהייה ההשפעה השולית של תפיסת
כל אחוז נוסף על סיכויי השלום?

אני לא מיתמם, אני
רק שואל

אכן, משאלת-התם הזאת עולה ריח של היתממות יותר מאשר תמימות, אבל אני
מבטיח שזו אינה כוונתי, שאני לא עושה לכם “אמבוש”, ושאני אקבל ללא ויכוח
כל תשובה שתתנו לי.

אני אפילו אקבל תשובה האומרת כי “הסיכוי לשלום הוא אפס בכל מקרה, אפילו
אם נפנה את כל ההתנחלויות הקיימות”, כי אני, כאמור, לא מכניס את עצמי לשאלות
הפוליטיות האלה, ואת הוויכוח בשאלה אם יש או אין סיכוי לשלום אני משאיר לפוליטיקאים,
מימין ומשמאל – כולם מעורים בתחום הזה הרבה יותר ממני, והם לא זקוקים לעזרתי.

אני אקבל גם תשובה האומרת כי “יישוב הארץ קודם לשלום”, כי זה
עניין של השקפה פוליטית, וגם לכך אני לא אכנס.

הדבר היחיד שאני מבקש מהמשיבים תמורת הבטחתי לקבל את תשובתם, ולא להתווכח
איתה: תבטיחו לי שאתם לא מרמים את עצמכם.

ועניין ההונאה העצמית מביא אותנו אל הנושא הבא.

מה אומר דונאלד
טראמפ על ההתנחלויות והשלום?

בישיבת הממשלה ביום א’, 12.2.2017, ערב נסיעתו של ראש הממשלה, בנימין
נתניהו, לפגישת העבודה הראשונה שלו עם נשיא ארה”ב דונלד טראמפ, אמרה שרת התרבות, מירי רגב:
“ממשל טראמפ מדבר בזמירות אחרות ממה ששמענו עד היום, בשמונה השנים האחרונות.
הם אמרו שההתנחלויות הן לא מכשול לשלום”.

הבה נראה מה אמר הבית הלבן בעניין הזה:

“While
we don’t believe the existence of settlements is an impediment to peace, the
construction of new settlements or the expansion of existing settlements beyond
their current borders may not be helpful in achieving that goal”.

מההתבטאות הזאת עולים שני דברים:

ראשית – הממשל לא מעז לבקש או להציע, אפילו ברמז, לפרק התנחלויות קיימות.
הם לא מעזים לעשות זאת, כי מדינת ישראל לא תפרק בשביל טראמפ אפילו רבע התנחלות נידחת.
הם לא מעזים לעשות זאת, כי בכך טראמפ יאבד את כל הקרדיט שישראל נותנת לו, וישראל
תצטרף לכל שונאיו בעולם, בארה”ב ואפילו במפלגתו-הוא, המפלגה הרפובליקנית.

ושנית – הם אמרו שהרחבת מפעל ההתנחלות “אפשר שלא תועיל להשגת המטרה
(השלום)”.

לדעתי זו הייתה ההתבטאות הכי עדינה בתרבות הדיפלומטית הקיימת: אנחנו לא
נגיד שהוספת התנחלויות או הרחבתן היא מכשול לשלום, אבל גם לא נאמר כי הן מקדמות את
השלום. (וכשראש הממשלה שלכם, בנימין נתניהו, יבוא להיפגש עם נשיאנו, דונאלד ג’יי
טראמפ, אנחנו נגיד לכם מהי דעתנו, ביתר פירוט).

אבל כאשר אנשים רוצים לרמות את עצמם – הכל אפשרי, ולכן התניתי את הסכמתי
לקבל את התשובה ללא הרהור וערעור, בתנאי שהמשיב יבטיח לי שהוא לא מרמה את עצמו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס