מהו הדין כאשר זוכה (נניח בנק) מנהל הליכי הוצל”פ נגד חייב, ומתברר כי ישנו פער בין החוב כפי שהוא בספרי הבנק, לבין החוב כפי שהוא בדף החשבון הרשמי שבתיק ההוצל”פ?

המצב הזה יכול, תיאורטית, להתעורר בשתי אפשרויות:

האחת – החוב בספרי הבנק גדול יותר מאשר בתיק ההוצל”פ;

והשנייה – החוב בתיק ההוצל”פ גדול יותר מאשר בספרי הבנק.

כאשר החוב בספרי הבנק גדול יותר, זה סימן שמאז פתיחת התיק בהוצל”פ החוב תפח, או שנוספו חובות חדשים, אשר טרם בשלו לגבייה כאשר תיק ההוצל”פ נפתח.

במקרה תיאורטי כזה, אשר, משום-מה, לא מתרחש במקומותינו, הבנק צריך לפתוח תיק הוצל”פ חדש, או לבקש את עדכון החוק בתיק ההוצל”פ (אצא מתוך הנחה שניתן לבחור בכל אחת משתי האפשרויות), ולשלם אגרה על מה שהוא מבקש להוסיף, ועל לשכת ההוצל”פ לשלוח לחייב אזהרה חדשה, כפי שנעשה עם פתיחתו של כל תיק הוצל”פ “רגיל”.

מאידך, כאשר החוב בהוצל”פ גבוה יותר מאשר בספרי הבנק, זה סימן שמישהו “זוקף” לזכותו “חוב” שהוא, הבנק, כלל לא יודע עליו, ואם עורך-הדין המייצג את הבנק יצליח לגבות את החוב המנופח, הוא יוכל להעביר לשולחו – הבנק – את המגיע לו לפי ספריו, ולקחת את העודף לעצמו, בלי שהלקוח שלו – הבנק – יידע מה נעשה “בשמו” ו”לזכותו”, שהרי הוא את שלו כבר קיבל.

אלא מאי? עורך-הדין של הבנק לא יוכל להשתולל ולנפח את החוב כאוות נפשו, בלי עזרה מתוך מערכת ההוצל”פ, ואף אחד לא יעזור לו בלי ליטול את חלקו-הוא.

מי שמוליכים את השחיתות הזאת ומובילים אותה, ובלעדיהם היא לא תיתכן, הם רשמי ההוצל”פ, אשר מסרבים בעקשנות ובהתמדה להיעתר לבקשות החייבים להורות לזוכים להציג את החוב האמיתי שבספריהם.

נניח שבתיק ההוצל”פ יש חוב רשום של 1,000,000 (מיליון) ש”ח, והחייב מגיש לרשם ההוצל”פ “בקשה מסודרת”, בה הוא, החייב, מבקש להורות לבנק להציג את חשבונו בספרי הבנק, כאשר, לטענתו, החוב האמיתי הוא רק 100,000 (מאה אלף) ש”ח.

נשאלת השאלה מה פשוט מאשר לתת החלטה בת מילה אחת: “כמבוקש”, ואיזה אינטרס יש לרשמי ההוצל”פ למנוע את גילוי האמת?

זאת בדיוק הפואנטה: רשמי ההוצל”פ אינם טפשים, הם יודעים בדיוק מה פשר החלטה כזאת, והם לא יתנו לב”כ הבנק להתעשר בלי ליטול את חלקם.

כמובן שב”כ הבנק והרשם לא יכולים “לסגור” את העניין הזה ביניהם בלי עזרה (אקטיבית או פסיבית-שבשתיקה) מתוך המערכת עצמה, וכך יוצא שלגזל ה”ממוסד” הזה ישנם שותפי-סוד רבים, אשר אף אחד מהם לא ישתוק וייתן לאחרים להתעשר בלעדיו.

כמו בפרשת ה”סולמית”, זוכרים? אם לא, הרי שוב שתי הכתבות, כולל שמות המושחתים:

ועכשיו אנחנו רואים שגם איילת שקד, שרת המשפטים, השתלבה היטב בשחיתות הזאת.

אחריות “מיניסטריאלית”, אחריות “פרסונלית”

האחראי העליון על כל הנעשה במשרד ממשלתי הוא השר העומד בראש המשרד. מכוח תפקידו וכהונתו הוא אחראי לכל, כולל לשחיתויות, גם אם דברים נעשים בלי ידיעתו. זאת היא האחריות ה”מיניסטריאלית”, ממנה השר לא יכול להשתחרר, אפילו אם אין לו חלק בפעולה זו או אחרת הנעשות במשרדו.

יתירה מזאת: מרגע כניסתו של שר לתפקידו הוא אחראי גם על מה ש”הורישו” לו קודמיו, אף שברור הוא שאין השר יכול לתקן את העיוותים הקיימים במשרד בו-ברגע.

מערכת ההוצל”פ היא יחידה “אורגנית” במשרד המשפטים, והאחראי המיניסטריאלי עליה הוא שר המשפטים – והיום שרת המשפטים היא איילת (“בהצלחה, מדיוני היקר“) שקד.

אלא מאי? איילת שקד נושאת לא רק באחריות המיניסטריאלית לשחיתות בהוצל”פ, אלא גם באחריות האישית, ה”פרסונאלית”.

איילת שקד יודעת על השחיתות – ושותקת, ואיזה אינטרס יש לה לשתוק בלי לגרוף את חלקה מכל שוד וגזל?

איך אנחנו יודעים שאיילת שקד יודעת, ומבינה?

ביום חמישי בשבוע, ה-6.10.2016, התקיים במכללה בקרית אונו טקס חגיגי להשקת ספרו של עו”ד יוסף וייצמן על ההוצאה לפועל.

בהזדמנות החגיגית הזאת עלתה השרה איילת על הבמה, ובישרה בקול חגיגי וצוהל על “מבצע הנחות” בהוצאת לפועל: מי שישלם מיד (!) 60% מהחוב, יתרת ה-40% תימחק לו, ותימחל לו.

האם אתם מבינים מה משמעות ההצעה ה”נדיבה” הזאת? אם החוב האמיתי שלך לבנק היה 100,000 ש”ח, אשר נגבו מזמן והועברו לזוכה, אבל החוב בהוצל”פ המשיך להתנפח והגיע ל-1,000,000 ש”ח – אם תשלם מיד 600,000 ש”ח, הבנק, שקיבל את המגיע לו, כבר לא מצפה לשום דבר, והמושחתים יסתפקו ב-600,000 במקום 1,000,000 (שכלל לא בטוח אם היו מצליחים לגבות בלי ה”מבצע” הזה), ואתה תהייה מנוע מלטעון כי עשקו אותך, שהרי “הסכמת” ל”הסדר” הזה, ואף קיבלת את ה”תמורה” – ויתור על חוב של 400,000 ש”ח – ומה לך, ה”חצוף”, כי תלין?

למשמע ה”בשורה” ה”חגיגית” הזאת קם על רגליו מיודענו יוסי הרמן, קורבן ה”סולמית” (פעמיים! – ראו קישורים לעיל), והציג לשרה שקד שאלה: לפי מה אתם מחשבים את ה”חוב”, לצורך המבצע – לפי היתרה בהוצאה לפועל, או לפי היתרה בספרי הזוכה?

השרה איילת יכלה לומר אין חיה כזאת, מערכת ההוצאה לפועל היא מערכת שלטונית נקייה מכל רבב, לעובדיה אין כל אינטרס משלהם, חזקה עליהם שהם עושים מלאכתם בנאמנות וביושר, ולא ייתכן הבדל בין החוב שבספרי הזוכה לזה שבהוצל”פ.

היא יכלה לומר אני לא משפטנית, אני לא מומחית בהוצאה לפועל, ומעולם לא ניהלתי תיק הוצל”פ, כך שאני לא בקיאה בנושא, אבל אני אברר את הנושא, בשובי למשרד, מחר בבוקר, ואשיב לאדוני.

היא יכלה להתייעץ על-אתר עם מי מהנוכחים באירוע (למשל: עם עו”ד ויצמן, מחבר הספר וחתן השמחה, העוסק בתחום הזה יום-יום), אבל גם את זה היא לא עשתה.

היא יכלה גם לשאול את עצמה (ולענות בהתאם): נניח שאני עצמי שוכרת עורך-דין שיגבה עבורי חוב של 100,000 ש”ח, ומתברר כי תוך חודש ימים החוב תפח ל-1,000,000 ש”ח: על איזה בסיס תחושב ההנחה לחייב, בשיעור 40% מהחוב: על בסיס החוב שאני יודעת עליו (אני הרי מנהלת ספרים, לא?), או על בסיס החוב שבתיק ההוצל”פ?

אבל שרת המשפטים, איילת שקד, ענתה מיד, ללא היסוס וללא פקפוק: לפי החוב בהוצל”פ!

איילת שקד אינה משפטנית, אבל היא מהנדסת מחשבים במקצועה, וצריכה להיות מידה אדירה של זלזול באינטליגנציה שלה, כמהנדסת מחשבים (וכמי שמן הסתם הספיקה ללמוד משהו בשנה-שנתיים שלה במשרד המשפטים), כדי לומר שהיא לא הבינה על מה היא מדברת, כאשר אמרה כי החוב מחושב לפי היתרה בהוצל”פ, ולא לפי היתרה בספריו של הזוכה.

ולא זו בלבד, אלא שכחדשיים בלבד לפני כן פרסם מבקר המדינה, יוסף שפירא, דוח קטלני על התנפחות החובות השיטתית בהוצל”פ, והשרה איילת אמרה כי היא לומדת את הדוח, ותפעל לתיקון הליקויים, ועל כן אי אפשר לומר עליה שהיא “לא יודעת” שבהוצל”פ יש חובות מנופחים.

אבל בואו וניתן לשרת המשפטים עוד צ’אנס – לפנים משורת הדין: ביום 9.10.2016, שלושה ימים אחרי הערב ה”חגיגי” בו היא אמרה את הדברים שהובאו לעיל, שולח לה הרמן מכתב מפורט, בן 16 סעיפים, בו הוא מזכיר לה את הדברים שאמרה מעל הבמה, אומר לה כאן כשלת לחלוטין גברתי השרה, הכישלון הוא בבורות ואי לימוד הנושא, ונותן לה הרצאה שלמה ומסודרת על הנושא.

שרת המשפטים יכלה לענות: למדתי את הנושא, ואני עומדת על כל מילה שלי.

היא יכלה גם לומר: למדתי את הנושא, ומתברר כי אכן טעיתי.

היא יכלה – אם פחיתות-כבוד היא לה לענות בעצמה, בחתימתה – להטיל את כתיבת התשובה על אחד המשפטנים העומדים לרשותה (במשרד המשפטים ישנם כמה משפטנים), שיענו “על דעת השרה“, אבל היא כלל לא טרחה לענות.

והמסקנה מכל אלה: שרת המשפטים, איילת שקד, יודעת על השחיתות בהוצל”פ ותומכת בה באופן אקטיבי, ואין לה שום סיבה לעשות זאת בהתנדבות, לתת לאחרים להתעשר, בלי לגזור את הקופונים שלה.

ונשארה, איפוא, רק שאלה אחת שעדיין אין לנו תשובה עליה: כמה כסף זרם ממערכת ההוצאה לפועל לכיסה הפרטי של איילת שקד מאז שנכנסה לתפקידה, לפני קרוב לשנתיים ימים?

שאלת-תם: לאן נעלם דוד מדיוני היקר?

בראשית חודש יוני, 2015, בעוד חקירת מבקר המדינה בממלכתו מתנהלת במלוא הקיטור, הודיע דוד מדיוני על התפטרותו מתפקיד מנהל רשות האכיפה והגבייה (להלן: רא”ג).

על “מסיבת הפרידה” המושחתת שערכה לו השרה איילת כתבתי תחת הכותרת המדינה טובעת בשחיתות, דוד מדיוני וקברניטי ההוצל”פ, יחד עם “כמה מבכירי משרד המשפטים והרשות השופטת”, חוגגים על הסיפון, וכותרת-המשנה ימי פומפיאה האחרונים? שקיעתה של הטיטאניק? תגידו אתם!

דוד מדיוני, למי שלא זוכר, הוא זה שהקים את הרא”ג, ועם כניסתו לתפקיד הוא הכריז בקולי-קולות – מול כל מיקרופון אפשרי או בלתי אפשרי – כי הוא “יילחם במציאות הישראלית שבה חוב של 20 אלף שקל תופח לחצי מיליון“, אבל קיפל את זנבו וברח מן הטיטאניק הטובעת כאשר היה ברור לו שמבקר המדינה, או-טו-טו, עומד לחשוף את קלונו ברבים.

ונשאלת השאלה איפה הוא עכשיו, לאן נעלם האיש ה”מיתולוגי” הזה, אשר מאז פרישתו, בראשית חודש יוני, 2015, הוא לא מופיע בגוגל אפילו פעם אחת?

ההשערה שלי: ברח מהארץ למדינה שאין לה הסכם-הסגרה עם מדינת ישראל.

יקר לנו מאוד.

__________

למאמרים הקודמים בסדרה:

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות

כתבה שהגשתי לשרת המשפטים לדיברור-מרצון שלא נשא פרי, והגיעה העת לפרסמה *** לשיפוטכם.

איילת שקד, אנטומיה של כישלון ושל שחיתות (ב): אוטיזם ושחיתות בלשכת השרה

איך כל הרעות החולות שירשה שרת המשפטים הנוכחית מקודמיה עדיין מושלות בכיפה גם בתקופתה?

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, תold post

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל