בזמני כמעט כל הניגשים לבחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין עברו את הבחינות האלה ללא כל קושי. הנחת-העבודה הייתה, ככל הנראה, שמי שעבר את מבחני הפקולטה למשפטים, ועשה את תקופת ההתמחות, מצוייד בכלים המתאימים לשמש כעורך-דין, “כל עוד לא הוכח ההיפך”. בעשורים האחרונים אחוז הנכשלים עולה בקצב תלול, ובבחינה האחרונה נכשלו 70%, ועברו רק 30%.

הטענה של עסקני לשכת עורכי הדין – האחראית על הבחינות – היא שצריך לשמור על “רמת המקצוע”, אבל אי אפשר להתעלם מהקריאה החוזרת-ונשנית בכל מערכת-בחירות למוסדות הלשכה, והיא “למנוע את הצפת המקצוע”.

כאן קבור הכלב.

אלבשן נ’ לקנר

פרופ’ יובל אלבשן מהקריה האקדמית אונו קרא להוציא את בחינות ההסמכה מלשכת עוה”ד ולהעבירן לגורם אובייקטיבי.

עו”ד ברוריה לקנר, לעומתו, אומרת כי “במקום לעשות חשבון-נפש ולבחון איך קרה שכ”כ הרבה סטודנטים שלו נכשלו, אלבשן עושה ספין” (ראו “הורדת רמת הבחינות זה לתת רישיון עו”ד לאדם לא כשיר למקצוע“ (חן מענית, גלובס 23.11.2016).

מיהו העושה “ספינים”?

צר לי מאוד, אבל מי שעושה את הספין היא דווקא לקנר עצמה, שאינה עונה לעניין.

אלבשן מסביר היטב מדוע, לדעתו, יש להפקיע מידי לשכת עורכי הדין את בחינות ההסמכה לעריכת דין אשר מהוות שער כניסה הכרחי למקצוע המבוקש, ולהעביר את הפיקוח על הבחינות וניהולן לידי גורם אובייקטיבי חיצוני כמשרד המשפטים.

אפשר לקבל את הטענה, ואפשר שלא לקבלה (אני, למשל, מקבלה), אבל לא כל מה שלא מקובל על פלוני הוא גם “ספין”. כך ויקיפדיה:

ספין תקשורתי (או סחריר כהגדרת האקדמיה ללשון העברית) הוא תוכנית יזומה וקצרת טווח המתוכננת על ידי אישים, גופים ציבוריים ו/או תאגידים המסוקרים באופן ציבורי, שמטרתה למקד את תשומת הלב של הסיקור התקשורתי באובייקט אחר, או לגרום לצרכני הסיקור התקשורתי לפרש את האירועים בצורה חיובית יותר עבור יוצר הספין. ספין אינו שקר, אלא שימוש מניפולטיבי בעובדות הקיימות (ההדגשה לא במקור, וראו הערת-שוליים, למטה – ש’ נ’) או פרשנות “יצירתית” להן, כשמטרתו מיועדת בדרך כלל לשרת כהסחת דעת של אמצעי התקשורת.

ובתמצית: תרגיל של הסחת-דעת.

עמדת אלבשן

על רקע ההקשחה של הבחינות ואחוזי הכישלון הגדולים של מתמחים שניגשו לבחינת ההסמכה האחרונה שנערכה בחודש אוקטובר, הוא מזהיר כי העלאת הרף של מבחני ההסמכה תביא לכך ששערי המקצוע יהיו פתוחים בעיקר בפני הסטודנטים למשפטים שמגיעים מהשכבה הסוציו-אקונומית החזקה בארץ – בעוד שערבים, אימהות חד-הוריות, ומעוטי יכולת וכו’ לא יצליחו להשיג את הגלימה השחורה הנכספת.

“לאוניברסיטאות מגיעים סטודנטים שמצוידים במיומנויות לימוד וידע גדולות יותר משל הסטודנטים במכללות, כי התמזל מזלם לגדול ברחביה או בלב תל-אביב, ואילו המכללות למשפטים פתחו את הדלת לערבים, לחרדים, לאימהות חד-הוריות, לעניים.

כשהסטודנטים מהמכללות לומדים לבחינה, ונכשלים כי היא כל-כך לא הוגנת, המשמעות היא שהם צריכים לפנות חודשים נוספים ללימוד – ומדובר באנשים בעלי משפחות, חד-הוריות, שאין להם את האפשרות לפנות זמן כה רב ללימוד חוזר”.

הנה, דבר דבור על אופנו: הבחינות מקשות באופן לא הוגן על השכבות הסוציו-אקונומיות הנמוכות. איכן כאן הספין?

עמדת לקנר

עו”ד ברוריה לקנר, המכונה ע”י הכתב כ”ליטיגטורית בכירה”, אומרת כי היא “נדהמה” לקרוא את דבריו של אלבשן:

“במקום לעשות חשבון-נפש ולבחון איך קרה שמתוך 624 סטודנטים שלו (בקריה האקדמית אונו. ח’, מ’) רק 99 מהם עברו את הבחינה, יוצא פרופ’ אלבשן להתקפה על לשכת עורכי הדין, עושה ספין וקורא להוציא את בחינות ההסמכה מידי לשכת עורכי הדין …

“להוריד את רמת בחינות ההסמכה זה בעצם לתת רישיון לעריכת דין לאדם שאינו כשיר לעסוק במקצוע. זה פתרון עקום. זה בדיוק כמו לתת רישיון נהיגה לנהג לא כשיר רק בגלל שאין לו את היכולת לקחת שיעורים נוספים לקראת הטסט החוזר. עורך דין לא כשיר כמו נהג לא כשיר מסוכן לציבור ובעיקר לעצמו. מעציבה אותי עוד יותר הידיעה שהקורבנות העיקריים של הורדת רמת בחינת ההסמכה יהיו אותם סטודנטים שיעברו את הבחינה המקלה על הקשקש, יזרקו לזירת המשפט בלי מספיק ידע ומיומנויות, וימצאו את עצמם, מהר מאד, מסובכים בתלונות אתיות ובתביעות בגין רשלנות מקצועית”.

“לעשות חשבון נפש”? אלבשן אומר, למעשה: תנו לי, או לכל מרצה אחר, קבוצה של “בני רחביה” וקבוצה סוציו-אקונומית “נמוכה” יותר, ותראו שלא באיכות ההוראה קבור הכלב.

ומה עושה לקנר? היא “כורכת” יחדיו את “להוציא את בחינות ההסמכה מידי לשכת עורכי הדין” עם “להוריד את רמת בחינות ההסמכה”, ונשאלת השאלה מה עניין מחט לתחת, ומי באמת עושה כאן את הספין.

המשפט הרב-מפרקי של לקנר

אכן, דבריה של לקנר נשמעים מאוד הגיוניים:

אלא מאי? אין לדברים האלה שום קשר להגינות הבחינות, ולעובדה שהן מנוהלות ע”י הלשכה, שהיא גוף אינטרסנטי, הקורא השכם-והערב לעצור את “הצפת המקצוע”.

הבה נפרק לגורמיו את הרב-מפרקי הזה:

“להוריד את רמת בחינות ההסמכה זה בעצם לתת רישיון לעריכת דין לאדם שאינו כשיר לעסוק במקצוע …”.

נשמע מצויין, אבל לפני שיוצרים זיקה חד-חד-ערכית בין שני הגורמים האלה צריך קודם להגדיר מהו “סף-הכשירות”, שהרי ייתכן מאוד שגם אם נוריד את הרמה, עדיין נישאר מעל ה”סף” הזה.

והנה, לקנר לא מציעה שום “רמת סף”.

הלאה:

“זה פתרון עקום”.

נו, בטח … אחרי שהיא “שכנעה” אותנו (ואני בספק אם היא שכנעה אפילו את עצמה) בזיקה החד-חד-ערכית בין רמת הבחינה לבין ה”כשירות”, אנחנו כבר “מבושלים” לקבל את ה”מסקנה” הזאת.

והלאה:

“זה בדיוק כמו לתת רישיון נהיגה לנהג לא כשיר רק בגלל שאין לו את היכולת לקחת שיעורים נוספים לקראת הטסט החוזר”.

ההשוואה עם מבחני הנהיגה? לא זו בלבד שהליטיגטורית ה”בכירה” הזאת לא יודעת דבר וחצי דבר על הגינותם של המבחנים האלה, ועל המיתאם שבינם לבין “איכות המוצר” שלהם, אלא שהמבחנים האלה בכל זאת מביאים בחשבון שאי אפשר לדרוש מנהג מתחיל את אותה המיומנות שיש לנהגים ותיקים – רעיון שלקנר שוללת מכל וכל.

והאמינו לי שאני יודע דבר וחצי דבר על מבחני הנהיגה, כי עסקתי בהוראת הנהיגה שנים רבות, ובמלוא האחריות אני אומר כי אם מבחני הנהיגה היו נערכים ע”י גוף אינטרסנטי אשר חרט על דגלו את הסיסמה “למנוע את הצפת הכבישים” – הגב’ לקנר לעולם לא הייתה מקבלת רישיון נהיגה.

ושוב, קישור להתחלת הרב-מפרקי:

“עורך דין לא כשיר כמו נהג לא כשיר מסוכן לציבור …”.

אכן, גם אני חותם על כך ללא היסוס, אבל גם זה לא עונה על השאלה מהו “סף הכשירות” – הן לגבי המשל והן לגבי הנמשל.

וה”פינאלה”:

“ובעיקר לעצמו”.

דאגתה של לקנר לאינטרסים של עורכי הדין אכן נוגעת ללב, וכבר ראינו זאת בעבר שעורכי-הדין המבוססים דואגים לעניים המתדפקים על שערי המקצוע: עו”ד תמי אולמן: “הארכת תקופת ההתמחות לחמש שנים – לטובת המתמחה!”. הבעייה היא ששתי הגבירות האלה לא התמנו להגן על האינטרסים של המתמחים, ו”שחקן החיזוק” הזה גם הוא חלק מהדמגוגיה.

נפילה דראסטית באיכות ההוראה?

שיעור הנכשלים בבחינה האחרונה של הלשכה עלה ב-24% בהשוואה לבחינה הקודמת, בחודש מאי השתא.

אם שיעור הנכשלים עולה באחוז, שניים, שלושה, אולי חמישה אחוזים, אפשר אולי לומר שזו “תנודה עונתית”, אבל לומר שאיכות ההוראה עליה מקוננת לקנר צנחה באופן דראסי כזה “מאתמול להיום” – זה עלבון לאינטליגנציה, וזה אומר שהלוחמים ב”הצפת המקצוע” החליטו, שרירותית, לסגור את הברזים, ויהי-מה.

תירוץ עלוב ומפוקפק

בתשובה לטענתו של אלבשן כי במצב הנוכחי רק בני ובנות עשירים יצליחו לעסוק בעריכת דין, אומרת לקנר:

“גם אני, כמו פרופ’ אלבשן, רוצה לראות יותר עורכי דין חרדים, ערבים, מעוטי יכולת, אימהות חד-הוריות בקרבנו – אדרבא, שידאג שהמתאימים מבניהם יקבלו מלגות שתאפשרנה להם לפנות זמן ללימוד מעמיק יותר לקראת בחינת ההסמכה”.

אוקיי, נניח את הבלתי-אפשרי. נניח שכל המבקש להתקבל למקצוע עריכת-הדין יקבל מלגות כפי שהיא מציעה, ושיעור העוברים את הבחינות ישובה כבראשונה – 100%, או קרוב לכך. השאלה אז תהיה האם העסקונה של לשכת עורכי הדין תוותר על המאבק נגד “הצפת המקצוע”?

חלום באספמיה, ותירוץ עלוב ומפוקפק של אלה היודעים כי אין מלגות-לכל-דורש.

אף אחד לא דורש את מה שלקנר שמה בפיו!

חשוב לציין כי אף אחד לא קרא “להוריד” את רמת הבחינות, משל היו הן מקדמת-דנא ברמתן הנוכחית, ובא מאן-דהוא וקורא להוריד את הרמה, על מנת “להציף את המקצוע”, ר”ל.

אין אף מקצוע העולם שכל העוסקים בו הם על אותה הרמה, וכשם שישנם נהגים מצויינים, נהגים בינוניים ונהגים גרועים, כך ישנם גם עורכי-דין מצויינים, עורכי-דין בינוניים ועורכי-דין גרועים, וכן, בעוונותינו, ישנם גם שופטים מצויינים, שופטים בינוניים ושופטים גרועים.

השאלה העולה בהקשר הזה היא, כמובן, מדוע לקנר וחבריה לא קוראים להעמיד גם את המועמדים לשפיטה – בכל הרמות – במבחנים מחמירים כמו מבחני הלשכה, בהם ייכשלו 70% מהמועמדים – כולל המועמדים לבית המשפט העליון.

צריך להביא בחשבון, בהקשר זה, כי מי שלא עובר את מבחני השפיטה ה”מקבילים” עדיין לא נזרק לרחוב: אם הוא עורך-דין הוא יכול להמשיך במקצועו, ואם הוא שופט המבקש קידום – איש לא ימנע ממנו להמשיך ולשפוט בלי הקידום.

לשיטתם …

אבל הרשו לי “לזרום” יחד עם הטוענים ל”רמת המקצוע”, ולהסכים כי ככל שיועלה הקושי לעבור את הבחינה, כן תעלה רמתם של המתקבלים לעריכת הדין, ותעלה רמת המקצוע כולו. לו יהי!

אלא מאי? נשאלת השאלה מדוע להעביר 30% מהנבחנים, ולא פחות?

בואו נניח שבשם “רמת המקצוע” אנחנו מורידים בכל מועד-בחינות את שיעור המצליחים בהן באחוז אחד: כיוון שישנם שלושה מועדי בחינות בשנה, בעוד שנה יעברו אותן רק 27%, ותוך תשע שנים ושמונה חודשים שיעור העוברים אותן יגיע ל-1% (אחוז אחד) – לתפארת מדינת ישראל ומקצוע עריכת הדין (אפשר, ברוח זה, להמשיך ולרדת עד לשיעור של פרומיל אחד, אבל לא צריך להיות פנאטי).

אוקיי, כיוון שתוחלת-החיים המקצועית ה”ממוצעת” של עורכי הדין היא, נניח, 50 שנה, תוך 59 שנים ו-8 חודשים יהיו בכל הארץ רק כ-600 עורכי-דין, כולם גאונים, כולם (ברוריה לקנר, גאונית בכירה, ילידת 1958, תהייה אז בת 107 שנים ושמונה חודשים, ומחמת האלצהיימר המתקדם שהיא תלקה בו היא תתקשה לזכור מה היא אמרה לגלובס 59 שנים ו-8 חודשים קודם לכן, אבל היא תמשיך לתת למראיינים שלה את תמונותיה מהתיכון – אז היא הייתה יפהפיה, ללא ספק, אפילו יותר מאיילת שקד).

תוך 59 שנים ו-8 חודשים תמנה מדינת ישראל כ-15 עד 20 מיליון נפש, ועם 600 עורכי-דין תעריפיהם של עורכי הדין ירקיעו שחקים: לא רק בגלל הגאונות שלהם, אלא גם בגלל עודף הביקוש ומיעוט ההיצע.

התוצאה: רק המיליארדרים יוכלו לשכור לעצמם עורכי דין, ואילו המולטי-מיליונרים, המיליונרים ה”רגילים” ושאר “עמך” לא יוכלו לשכור לעצמם עורכי-דין, גם אם הם יסתפקו בעורכי דין “בינוניים”, או אפילו כאלה ה”פחותים שבאומנין”.

עכשיו יבואו לקנר וחבריה ויגידו לא צריך להיסחף, אנחנו לא רעים-להכעיס, אנחנו לא אנטישמים, אנחנו מכירים במגבלות-האפשר, ואנחנו מוכנים להסתפק רק במקצת-תאוותנו, דהיינו ברמה הנוכחית, דהיינו 30% עוברים, 70% נכשלים…

השאלה הבאה תהיה מדוע יעברו רק 30% ולא 31%, ואחר כך מדוע לא 32%, 33% … וכן הלאה? לשאלה הזאת אין תשובה, כי כל אחוז שנקבע יהיה שרירותי.

דבר אחד ברור כשמש: ככל שיעלה הקושי להיכנס למקצוע עריכת-הדין, כן יעלה שיעור האנשים שידם לא תהא משגת לשכור את שירותיהם של עורכי-הדין, גם אם הם יהיו מוכנים להסתפק בעורכי-דין בינוניים, או אפילו למטה מכך.

על המגרש הפוליטי, במחילה מכבודכם!

האינטרס של הצרכן המצוי הוא שיהיה לו שיהיו לו על המדף עורכי-דין בכל רמות האיכות, והוא יוכל לבחור מהם את הרצוי לו, בהתחשב ביכולתו הכלכלית. שיהיה לו “עורך הדין השכונתי” שלו, אליו הוא יוכל לפנות בענייני היום-יום, ואם הוא ייזקק למשהו “כבד” יותר, הוא “יירד העירה” לתור אחרי עורך-דין מתאים יותר לעניינו ולכיסו.

האינטרס של העוסקים במקצוע הוא בדיוק ההיפך הגמור: לשלול מהצרכן את האפשרות להסתפק במועט, או בבינוני.

והשאלה היא איך מסתדרים עם האינטרסים המנוגדים של ציבורים שונים.

התשובה: מעבירים את ההחלטה אל המגרש הפוליטי – שם מיוצגים בעלי האינטרסים המנוגדים, לפי שיעורם היחסי באוכלוסייה, שם כל צד ימשוך אליו את השמיכה הצרה, על מנת להשאיר את האחרים ללא כיסוי, ושם תהיה ההכרעה במאבק הזה.

ברוריה לחלוטין: לקנר מושחתת ובורה

בשנת 2008 שימשה ברוריה לקנר כנציבת תלונות הציבור של לשכת עורכי הדין, ואני התלוננתי בפניה על כך שמחוז הרישום שלי שונה שלא-כדין (ראו המושחתים בלשכת עורכי-הדין (א): עו”ד עמוס ויצמן, שודד הקופה הציבורית).

בהתחלה היא ענתה לי בסירוב לטפל בתלונתי, בנימוקים שהיו מביישים כל סטודנט למשפטים שנה ב’, לאחר הקורס במשפט מנהלי. היא – כמה מפתיע – גם לא בחלה בתשובת-האפסנאי “אני לא מוסמכת“, וגם לא שכחה – כמה מפתיע – להעיר לי על התבטאויותי ה”חריפות”, כאילו שלכך היא כן מוסמכת.

ומה עשתה הגברת, “נציבת תלונות הציבור” אחרי שהעמדתי אותה על הפירכות שבדבריה? היא ניתקה מגע.

כמה מפתיע.

והשאלה היא מי נתן למושחתת הזאת את הרישיון לעריכת-הדין.

ושאלה אקטואלית יותר: ברמת ההחמרה הקיימת היום – עליה היא מגינה בחירוף-נפש – האם היא הייתה עוברת את בחינות הלשכה?

אם לא – שתחזיר את רישיון עריכת-הדין שלה, כי היא כבר לא ברמה הדרושה, לטעמה.

ואם כן – האם זה אומר שצריך להמשיך ולהוריד את שיעור העוברים את הבחינות, או שצריך למצוא מנגנון אחר, בלתי תלוי במוסד האינטרסנטי הזה, שיבדוק גם את טוהר המידות של מי שעתיד להיות נציב תלונות הציבור של הלשכה?

זכות היוצרים

אני מביא כאן הערה, רק כדי שלא תאשימו אותי בגניבה ספרותית, חו”ח.

בקטע מויקיפדיה, שהבאתי לעיל, הדגשתי את הביטוי שימוש מניפולטיבי בעובדות הקיימות. הגירסה הראשונה של הקטע הזה הועלתה לויקיפדיה ביום 26 בנובמבר 2005‏ ע”י Hezist (העיתונאי חזי שטרנליכט).

אני העליתי באתר הזה את המאמר על אתיקה, דמגוגיה וסתימת-פיות, בו טבעתי את הביטוי הזה, כבר ביום 25.8.2005, את הגירסה הראשונה שלו העליתי באתר של קימקא הישן עוד לפני כן, ובשבוע הראשון של חודש ספטמבר 2004 הגשתי לביהמ”ש העליון את הגירסה המשודרגת, אשר ברבות הימים, כאמור, הועלתה גם באתר הזה.

אז זה לא שאני החכם באדם, אלא שיש לי חטאים אמיתיים, ולא צריך להוסיף עליהם את חטא הפלגיאריזם.

ואגב, גם את הביטויים “לך תזדהה” ו”משפט רב-מפרקי” אני טבעתי, ושלא לדבר על “באיזה סגנון אדוני מדבר“, שאני, למעשה, לא המצאתי, אלא רק התכופפתי ואספתי אל חיקי את מה שנקרא בדרכי.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- עורכי דין, תold post

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל