במאמר אשר יגורתי (ל”ח): גרוניס והפרקליטה שוש שמואלי משתגלים שלוש שנים, ובסוף הם מוכרחים לגמור דיברתי על סחבת שאינה פרי העומס על השופטים, אלא דווקא יוצרת אותו, וגם טבעתי את המונח שחיתות האגו, המשתקף, בין השאר, בתופעה שהשופטים לא רוצים להיחשב כ”מתמסרים בקלות”, וגם חוששים שתדמית של עושי-צדק-להמונים תדחוף את ההמונים להציף אותם בתביעות, עתירות ערעורים ומה לא.

בתיק הבג”ץ שהבאתי באותו המאמר תשובת המדינה לא הייתה לעניין, אלא מעין אמירה ש”אנחנו פועלים לתיקון המצב, ואנחנו מבקשים אורכה”.

כיוון שהמדינה לא גילתה הגנה, צריך היה הבג”ץ לתת מיד צו מוחלט, המורה למדינה לבצע את מה שהעותרים דרשו, אבל אשר יגורתי-גרוניס סחב אותו למעלה משלוש ורבע שנים, עם כ-50 החלטתו, ובסוף סגר אותו כגנב-בלילה.

סיכמתי את המקרה כך:

כך הגענו, אחרי למעלה משלוש שנים, לכ-50 החלטות, והכל סביב הבטחות-הסרק השקריות של שרת המשפטים, ציפי לבני, ומנהל הרא”ג, דוד מדיוני.

מסתבר שאפילו הזיין המוכשר ביותר, אינו יכול להשתגל בלי סוף, להיכנס-לצאת, להיכנס-לצאת, עד קץ כל הדורות, בלי לגמור, וכך, ביום קודר אחד, הוא היה מוכרח לגמור, והוציא מתחת ידו פסק-דין.

אז אתם יכולים לומר שהמטאפורה הסקסיסטית אינה במקומה, שניתוח הדברים שלי סובייקטיבי ושגוי, שאני קומוניסט, בועל קטינות וחונה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט), ומעל לכל – שאני מדבר בסגנון בוטה ומשתלח, ושהתזות שלי הזויות ו”לא ראויות לתגובה”.

אתם יכולים לומר מה שאתם רוצים, כי חופש-הביטוי שמור גם לכם, אבל במקרה הזה יש לי תנא-דמסייעא, מפי ביהמ”ש העליון עצמו, כפי שנראה מיד.

תיקי ה”שמרטפות”: קצת היסטוריה

בתיק בג”ץ 2455/14, העמותה לקידום הפיזיותרפיה בישראל, ואח’ נגד המועצה להשכלה גבוהה, ואח’, אומר השקרן אליקים רובינשטיין:

אמנם, לא אחת משמש בית משפט זה – כאמור – כמעין “שמרטף” לרשויות, כדי לודא כי אלה פועלות באופן הנדרש (וראו בג”ץ 1527/06 התנועה להגינות שלטונית נ’ משרד התחבורה (2009), בפסקה י”ב).

ואכן, גם באותו התיק התקיים אותו התרחיש: רובינשטיין השתגל עם הפרקליט יובל רויטמן במשך שלוש שנים וארבעה חודשים, ונתן פסק-דין בן 7 עמודים, לאחר 13 החלטות-ביניים (שתיים מהן מונות חמישה עמודים כל אחת), ובסוף העתירה “מיצתה את עצמה”, ונמחקה.

היסטוריה קודמת

בתיק בג”ץ הנ”ל רובינשטיין מאזכר, לעניין ה”שמרטפות”, פס”ד קודם: בג”ץ 5587/07, לאה ויוסף עוזיאל נגד מס רכוש וקרן פיצויים.

גם שם “הודעת המשיבים … גילתה, כי ‘לכאורה’ (המרכאות שלי – ש’ נ’) השיגה העתירה ‘מטרתה ספציפית וכן במישור הכללי, משהוסדרה בעיקרה (ההדגשה שלי – ש’ נ’) בשעה טובה ומוצלחת מרבית (ההדגשה שלי – ש’ נ’) עניינן של ועדות הערר'”;

גם שם “תפקיד בית המשפט במקרה זה, כמו במקרים דומים לא מעטים בגדרי המשפט המינהלי (ההדגשה שלי – ש’ נ’), לא היה בכתיבת פסק דין משפטי מלומד, אלא בליווי הרשויות תוך עידוד וזירוז פעולתן, מעשה אומנת או שמרטף”;

גם שם היה “המדובר בזכויות אזרח בטהרתן ובפשטותן, קרי, זכותו של אדם בדין לערור בעניינו”;

גם שם הופיעה הערה “חינוכית”: “לא על עתירה זו תהא תפארתו של הממשל הישראלי”.

וגם שם “העתירה מיצתה ביסודה את עניינה, ועל כן תימחק”.

אותה התופעה, ביטוי ספרותי אחר

כאמור לעיל, אתם יכולים לומר עלי כל מה שתרצו, אבל בנושא הזה השופטים אומרים על עצמם בדיוק את מה שאני אומר עליהם: הם ואני מדברים על אותה התופעה, וכל אחד נותן לה ביטוי ספרותי משלו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- רמת השופט, תold post

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל