רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

אחרי שהנבל מילא את החצי הראשון של האיחול שלי (להיצלות באש הגהינום), הגיעה שעתו להשלים את החצי השני: למות בייסורי-תופת *** דבר האלוהים לשופטים: עם שמחה ניר לא מתחילים *** תוספת חינם: רשימה (חלקית) של שופטים שאלוהים סגר איתם את החשבון שלי

שמחה ניר, עו”ד

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36210

רובינשטיין הנבל,

אני הולך הפעם להכות בך ללא-רחם, ולהכאיב לך קשות. להכאיב לך קשות, שתבכה את עצמך לדעת.

להשיב לך כגמולך, ולמעשה הרבה פחות, כי על מה שאתה עשית, וממשיך לעשות, אי שיעור לגמול הראוי.

ואכה בך במילותיך-שלך, בסגנונך-שלך, בשיטותיך-שלך ובטכניקה הנפסדת שלך, ואתה, עלוב שכמותך, לא תוכל להתריס כנגדי ב”באיזה סגנון אדוני מדבר” המטופש שאתה וחבריך שחקתם עד-דק בניסיונותיכם הנואלים להשתיק את הביקורת על תרבות-השפיטה הקלוקלת שלכם.

לפני חמש שנים בדיוק, ערב יום כיפור התשע”ב, שלחתי לך “ברכה”:  שתיצלה באש הגהינום, שתמות בייסורי-תופת!

אחרי ששטחתי את “הנהלת החשבונות” שלי איתך (כנס, כנס!), סיכמתי:

אליקים רובינשטיין, אתה שקרן נאלח, אתה אדם מושחת.

אליקים רובינשטיין, למרות הכיפה שאתה חובש, אתה לא מקיים את אחת מעשרת הדיברות, אולי החשובה ביותר במקצוע אותו בחרת לעצמך: לא תענה ברעך עד שקר!

אכן, לא מתאים לי לאחל לזולתי את מה שאני אאחל לך כאן, אבל במקרה דנן, זה הדבר היחיד שנותר לי לעשות, ולא עשיתי.

לתבוע אותך למשפט איני יכול, כפי שכבר הסברתי לעיל.

להתלונן עליך בפני שר המשפטים והנתל”ש – אכן, עשיתי את זה, אבל הניסיון מלמד שזו הוצאת-קיטור ללא תועלת, זולת סיפוק האגו והמצפון.

אבל המצפון שלי לא ינוח ולא ישקוט, עד אשר אתה תבוא על עונשך – לפחות מידי שמיים.

אני מאחל לך, איפוא, שהשב”כ יחנוק אותך באבטחה מוגברת, אבל שזו תיכשל בדיוק כאשר יהיה צורך בה.

ואני מאחל לך שתיצלה באש הגהינום, ושתמות בייסורי-תופת!

ואגב, כדי שיהיה מי שיחתום לך “אני מסכים” על כל השקרים שלך גם בגהינום, אל תשכח לקחת איתך את חבריך סלים ג’ובראן ויורם דנציגר. יש להם ותק מוכח בזה.

חמש שנים עברו עליך בריקודים, ואתה לא נחת, מבייש את עצמך, את מערכת המשפט כולה, את מדינת ישראל ואת העם היהודי בכללותו.

ראו, למשל, את זה: מפולארד עד פלוני – אליקים רובינשטיין הנבל לא השתנה.

תמצית: לשיטתו של הנבל הזה, יהודי אשר ריגל למען ישראל תמורת בצע-כסף, זכאי לכבוד מלכים בישראל, ואילו ערבי אשר ריגל למען ישראל תמורת בצע-כסף, זכאי שימדדו את תרומתו למדינת ישראל ואת הסיכון לחייו במאזניים של בית מרקחת, שיתייחסו אליו כמו אל כלב, ויזרקו אותו בבושת פנים אל מעבר לגדר.

ובמלים אחרות: הערבי עשה את שלו – הערבי יכול ללכת.

ואת המאמר הזה סיימתי במלים האלה:

מדינת ישראל הולכת ומאבדת את זכותה המוסרית להתקיים, את “ציון במשפט תיפדה, ושביה בצדקה”.

ואני בוכה ובוכה, ואין מנחם.

הסתכל היטב בראי: זה אתה, אליקים רובינשטיין, שקודמת לכהונה מס’ 2 במערכת המשפט, בין השאר בזכות חבריו יורם דנציגר (שותפו לשקרים), ניל הנדל ואורי שהם.

זה אתה, רובינשטיין השקרן, רובינשטיין הנבל, רובינשטיין חלאת-האדם.

כידוע לך, עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם, יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. עֲבֵרוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר, עַד שֶׁיְּרַצֶּה אֶת חֲבֵרוֹ.

ערב יום כיפור האחרון, משנקפו חמש שנים ואתה לא הבעת כל חרטה, איחלתי לך גמר חתימה רעה.

ראה, רובינשטיין, אתה חובש כיפה, ואני לא חובש כיפה, ולמרות זאת האלוהים – אם בכלל יש לך אלוהים – לא עמד הפעם לצדך.

הוא עמד דווקא לצדי, כאומר לך ולחבריך: עם שמחה ניר לא מתחילים, כי אני, אל-נקמות, מתחשבן עם המתנכלים לו, ושבועיים לאחר יום כיפור הוא הנחית עליך את המכה הקשה ביותר שהוא יכול היה להעלות על הדעת: בתך שרי רובינשטיין-מנדל נפטרה בתום מאבק ממושך במחלה קשה, והיא בת ל”ט שנים בלבד.

אם אכן יש לך אלוהים, ואם אתה באמת מאמין באלוהים, עליך לומר את צידוק הדין, לאמור:

צַדִּיק אַתָּה יְהֹוָה, וְיָשָׁר מִשְׁפָּטֶיךָ: צַדִּיק יְהֹוָה בְּכָל דְּרָכָיו, וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו: צִדְקָתְךָ צֶדֶק לְעוֹלָם, וְתוֹרָתְךָ אֱמֶת: מִשְׁפְּטֵי יְהֹוָה אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו: … אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה, וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה: הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא: דַּיָּן הָאֱמֶת. שֹׁפֵט צֶדֶק וֶאֱמֶת. בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת. כִּי כָל מִשְׁפָּטָיו צֶדֶק וֶאֱמֶת:

השאלה היא אם האלוהים שלך ביקש להעניש גם את בתך, או רק אותך – וזאת לעולם לא אדע (וגם לא אתעניין בכך, כי היא לא הייתה אשת ציבור). מכל מקום, ככל הנוגע לך – הוא עשה את הדבר הנכון.

רובינשטיין, כאשר איחלתי לך גמר חתימה רעה, הזכרתי כי חמש שנים לפני כן איחלתי לך שתיצלה באש הגהינום, שתמות בייסורי-תופת, ואתה אכן עשית כל דבר אפשרי ובלתי אפשרי כדי להצדיק את האיחול הזה, חוץ מדבר אחד: להיצלות באש הגהינום, למות בייסורי-תופת.

מדינת ישראל למודת-המלחמות היא מדינה בה הורים קוברים את ילדיהם, וכשזה קורה, הנחמה היא שהוא מת למען המולדת, אבל כאשר הורה קובר את בנו שמת מסיבה אחרת, הנחמה הזאת לא קיימת.

וכאשר ילד מת ואין נחמה, הרי זה בהחלט להיצלות באש הגהינום, עד יומך האחרון עלי אדמות (שאל את חברך מישאל חשין, אותו אזכיר בהמשך).

ובהזדמנות זאת הייתי שופך לך עוד ועוד שמן למדורת הגהינום, שתוסיף ותתייסר גם בשאלה אם בתך לא מתה, אלא דווקא בעוונותיך שלך.

מכל מקום, את החצי הראשון של האיחול שלי (להיצלות באש הגהינום) כבר מילאת, ועכשיו הגיעה שעתך, למות בייסורי-תופת.

וזה יקרה בעגלה ובזמן קריב, ואני מקווה שזה יקרה יותר בזמן קריב מאשר בעגלה: מאז שנות הששים של המאה שעברה קברתי לא מעט ממבקשי-נפשי – חלקם ממחלות, חלקם מתאונות דרכים, אבל כמעט כולם מתו צעירים ממני.

בעשור-ומחצה האחרונים קברתי כמה וכמה שופטים שניסו להתחיל אתי, ובהם שטיין הניה, אבן-ארי ארי, דורון, אפרים, לוי, אדמונד, חשין, מישאל – זכרונם לא לברכה.

רובינשטיין אליקים, גם אתה בתור!

רובינשטיין, בין אם ארצה או לא ארצה, בין אם אכיר בכך או לא אכיר, אתה היום ממעצבי דמותה המשפטית של מדינת ישראל, ואתה הולך בתלם שחרשו קודמיך: במדינת ישראל איך מה לעשות כנגד שופטים שסרחו, זולת לאחל להם שייצלו באש הגהינום, שימותו בייסורי תופת.

צר לי שאני צריך להשתמש בנשק הזה, אבל, כמו שאתם, השופטים, מרבים לומר לאחרים – לעולם לא לעצמכם: אין לכם להלין, אלא על עצמכם.

לך, רובינשטיין הנבל, השקרן, חלאת-האדם, קום והתהלך בארץ, חגור שק ואפר על ראשך, לך והכה על חטא בשער-בת-רבים – אולי בתך תסלח לך.

______________

עוד על אליקים רובינשטיין, ראו תגית.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס