על קצה השפיצר: למי “אין
חשיבות”? – על אפרטהייד במערכת המשפט

מאמר ראשון בסדרה שופט
השבוע *** אנד ד’ה ווינר איז … מיכאל שפיצר, מנהל בתי המשפט *** גזענות,
חוסר טאקט וניסיון להשפיע על תוצאות המשפט *** להזכירכם הקוראים: המדור הזה הוא
שלכם, ואתם מוזמנים לשלוח לנו המלצות מתאימות

שמחה ניר, עו”ד

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת
המשפטית ומתעב אותה

“יש
ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת
ה”הוצאות”

זה
יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב
תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן
75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הצגת הנושא

בבית המשפט הפדרלי העליון בגרמניה התקיים בעתירתם של
יהודים ניצולי שואה, שהשלטונות הגרמניים מסרבים להעניק להם את זכויותיהם.

העותרים, שהגיעו ראשונים לדיון, התבקשו על ידי
המאבטחים להתיישב בשני הספסלים האחוריים של האולם בעוד שקבוצה של גלוחי-ראש,
שהגיעו מאוחר יותר, התיישבו בספסלים הקדמיים.

לפנייתו של חבר הפרלמנט ענה מנהל בתי המשפט: “המאבטחים
בבתי המשפט אמונים על שמירת הסדר והביטחון בבתי המשפט לרבות היערכות  לדיונים עם פונטציאל לקהל רב. כך נעשה גם הפעם.
אין כל משמעות למקום שיועד לצד זה או אחר”, לשון התגובה.

נשמע הזוי? אולי בגרמניה של היום, אבל לא בגרמניה הנאצית, ולא במדינת
ישראל.

מדווח דור מימון (גלי צה”ל, 13.10.2016):

מבקשי המקלט זועמים בספסלים האחוריים של
ביהמ”ש העליון

פרסום ראשון: מבקשי המקלט בספסלים האחוריים, תושבי
דרום תל אביב בקדמיים: כך נראה הדיון בבג”ץ בו דנו בעתירה של ארגוני הסיוע
לפליטים נגד הסכמים להעברת מבקשי המקלט למדינה שלישית

ביום ראשון הגיעו לדיון בבית המשפט תושבי דרום תל
אביב ומבקשי מקלט המסוכסכים זה עם זה. מבקשי המקלט, שהגיעו ראשונים לדיון, התבקשו
על ידי המאבטחים להתיישב בשני הספסלים האחוריים של האולם בעוד תושבי דרום תל אביב,
שהגיעו מאוחר יותר, התיישבו בספסלים הקדמיים.

… חברת הכנסת מיכל רוזין פנתה למנהל בתי המשפט,
השופט מיכאל שפיצר, וביקשה לדעת מדוע התבקשו מבקשי המקלט להתיישב מאחור … חברי
הארגונים השונים לסיוע לפליטים ועורכי הדין שייצגו בעתירה פנו גם הם להנהלת בתי
המשפט בניסיון להבין מה פשר העניין.

מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה למקרה כי “משמר
בתי המשפט אמון על שמירת הסדר והביטחון בבתי המשפט לרבות היערכות  לדיונים עם פוטנציאל לקהל רב. כך נעשה גם הפעם.
אין כל משמעות למקום שיועד לצד זה או אחר”, לשון התגובה.

אני מתבייש, מתבייש, מתבייש!!!

שימו לב ל”הסבר” הרב-מפרקי של הנהלת בתי המשפט:

• “משמר
  בתי המשפט אמון על שמירת הסדר והביטחון בבתי המשפט …” – אמת ויציב;
• “לרבות היערכות  לדיונים עם פוטנציאל לקהל רב” – נו,
  בטח … אם המשמר אמון על “שמירת הסדר והביטחון” – הוא גם אמור
  להיערך לכל התרחשות צפוייה;
• “כך נעשה גם הפעם
  …” – ואכן, מדוע שדווקא הפעם יישבו השומרים בחיבוק ידיים, ולא
  “ייערכו” בהתאם?
• “אין כל משמעות
  למקום שיועד לצד זה או אחר” – זאת בדיוק הפואנטה המובלעת, שאותה אף אחד
  לא היה מקבל, אם היא הייתה עומדת בפני עצמה, אז משרבבים אותה בגניבה לתוך
  הקונסטרוקציה הרב-מפרקית הזאת.

נתחיל ב”מקום שיועד”: מי “ייעד” להם את המקום
בשני הספסלים האחוריים, ומאיפה למשמר בתי המשפט מידע על כך שתושבי דרום תל-אביב
יגיעו לדיון בו אין להם שום אינטרס אישי?

לא, זה ממש לא נראה לי.

מבקשי המקלט הם בעלי-העניין בעתירה הזאת, וחלקם גם הופיעו בה כעותרים,
ואך טבעי הוא שהם יגיעו ויתפסו מקום בספסלים הקדמיים. הדבר נחוץ גם לצורך התייעצות
עם עורכי הדין המייצגים אותם.

ואכן, כמתואר, הם הגיעו ראשונים, ומטבע הדברים – מי שמגיע ראשון, בוחר
לו את המקום הנראה לו, בספסלי הקהל.

איך ידעו המאבטחים שהם אלה מבקשי המקלט? לפי צבע עורם, אין לא, שהרי
מדובר בבני אדם שהגיעו מאפריקה, משם הם באו בגלל היותם נרדפים.

איך ידעו המאבטחים לשמור את הספסלים הקדמיים ל”תושבי דרום
תל-אביב” (אשר כלל אינם צד להליך)? איך הם ידעו אם אלה יגיעו ב”התגנבות
יחידים”, או שיבואו באוטובוסים מלאים-עד-אפס-מקום (כמו הערבים של ביבי, ביום
הבחירות)? מישהו “בישל” את הופעתם ההמונית, ומישהו “תיזמר”
את זה עם מישהו במערכת המשפט.

ומדוע לא פעלו המאבטחים על פי המצב “בשטח”?

הדעת נותנת שאם תושבי דרום תל-אביב היו מגיעים טיפין-טיפין, לא הייתה שום
בעייה לתת להם לשבת בכל מקום בו תחפץ נפשם (סביר להניח שהם עצמם לא היו חפצין לישב
ליד ה”שחורים” ), ואם, בהמשך, הייתה מתפתחת סיטואציה לא-רצוייה – המאבטחים
היו מטפלים בה מקצועית, כפי שאומנו לכך.

אבל, מאידך, אם תושבי דרום תל-אביב הגיעו בקבוצה, והיה חשש שהם יעשו
פרובוקציה – היה צריך לטפל בפרובוקטורים, ולא בקרבנותיהם הצפויים.

אמור מעתה: העובדה ש”יועדו” מקומות נפרדים –
ל”שחורים” בירכתי האולם, ואילו ל”לבנים” בספסלים הקדמיים –
מוכיחה בעליל כי לא שיקולי אבטחה מקצועיים פעלו כאן, ונשארה רק שאלה אחת: האם
המאבטחים חרגו על דעת עצמם מתחום השיקולים הלגיטימיים שלהם, או שמישהו
“מלמעלה” התערב בשיקוליהם המקצועיים, למרות שהוא לא אמור לעשות כן.

בכל מקרה, מנהל בתי המשפט, השופט שפיצר מיכאל, הוא האחראי לשערורייה
הגזענית הזאת.

איפה הטאקט?

נשארה רק נקודה אחת, אשר אינה קשורה לאבטחה, אלא להצטדקות: “אין
כל משמעות למקום שיועד לצד זה או אחר” …

השאלה היא בעיני מי “אין כל משמעות”?

עורכת-הדין איילת פילו (שהיא, במקרה, גם דוברת מערכת המשפט) מגיעה
לבית המשפט, לדיון בעניין אישי שלה, בו היא בעלת-דין, והיא מיוצגת על ידי עורך-דין
מטעמה.

בהגיעה לאולם מורים לה המאבטחים לשבת בפינה נידחת בקצה הרחוק של האולם.
היא מנסה להתקשר לשפיצר, אולם הוא “לא זמין”, והיא, כאזרחית ממושמעת,
מקבלת עליה את דין המאבטחים.

בשובה למשרד היא תופסת את שפיצר בצוואר, מטלטלת אותו בכוח פיזי מתון
ושואלת אותו מיכאל, מי עשה לי את זה, מי נתן את ההוראה.

כיוון שלשפיצר אין שום תירוץ “אבטחתי” הוא אומר לה איילת,
אין לכך שום משמעות!

פילו: לך אין משמעות, לי
יש!

שפיצר: איזו משמעות יש
לך?

פילו: זה תיק אישי שלי,
וזה לא עניינך.

שפיצר: תפני למאבטחים.

פילו: הם אמרו לי שהם
קיבלו הוראה מגבוה, ואני רוצה לדעת ממי.

שפיצר: תגישי בקשה לפי חוק
חופש המידע.

פילו:  במשרד הזה, אם לא ידוע לך, אני הממונה על חופש
המידע, ואין לי שום מידע בעניין הזה. תן לי את המידע, ואני אגיש בקשה פורמאלית,
ואף אשלם את האגרה על כך.

שפיצר: אין
לי מה להוסיף.

האמנם “אין
לכך כל משמעות”?

במדינה דמוקרטית זכותו של כל אדם היא לעשות כל דבר שלא נאסר בחוק, וכשהוא
בא לשמוע דיון בבית המשפט, זכותו היא לשבת בכל מקום פנוי באולם, ושלא
“ייעדו” לו מקום לפי מוצאו, מינו, או לפי ה”השתייכות” שלו:
פינה לערבים, פינה לצ’רקסים, פינה ליהודים, לדרוזים, לשחורי-העור, לאדומי העור,
לתושבי דרום תל-אביב, צפון תל-אביב, פינה לגברים, לנשים, ל“לסבים ולסביות“,
לטרנסג’נדרים גברים שהיו לנשים ונשים שהיו לגברים, ופינה מיוחדת לעובדי משרד
הרישוי בזרנוגה
גימ”ל.

למי שמבקש לשבת בכל מקום פנוי באולם ישנה משמעות רבה לכך:

ראשית – שלא יפגעו בריבונותו לעשות ככל שמתחשק לו, ושלא נאסר בחוק;

שנית – אם הוא בעל-דין הוא רוצה לשבת בסמוך לפרקליטיו המייצגים אותו;

שלישית – הוא לא רוצה שיעשו לו “סגרגציה”: מחר יושיבו אותו
בירכתי האוטובוס, ומחרתיים “ייוחדו” לו אוטובוסים נפרדים (משיקולי
“אבטחה”, כמובן).

וכן הלאה.

בא השפיצר הזה והודה כי אמנם המקומות בחזית האולם ובירכתיים אכן
“יועדו” כפי שהתברר, אבל “אין לכך כל משמעות”.

כפי שראינו, מבחינתו של מי שנדפק מ”ייעוד” המקומות יש ויש
משמעות, אבל גם מהבחינה האובייקטיבית אי אפשר לשלול את השפעת הייעוד הזה על תוצאת
המשפט.

בואו נניח – לצורך העניין הזה – שכל השופטים הם שופטי-צדק, שמספר שווה של
שופטים בהרכב פוסק לטובת צד אחד במשפט, ולטובת הצד האחר, ושופט אחד –
לשון-המאזניים – מתלבט, ואך כפסע – כחוט-השערה – בין הכרעתו לטובת האחד או לטובת
האחר.

מי לידינו יתקע כי במצב הגבולי הזה אותו השופט לא יושפע, אפילו בתת-המודע
שלו, מקרבתו הפיזית של צד זה או אחר לדוכן השופטים?

צריך לזכור כלל פיזיקלי ידוע לכל: עצמת הזעקה היא ביחס הפוך לריבוע
המרחק, וזה אומר שאם ה”לבנים” יושבים 4 מטרים מהשופטים, ואילו
ה”שחורים” יושבים במרחק 20 מהם, זעקתם של הקרובים חזקה פי 25 מזו של
הרחוקים.

איפכא מסתברא

תארו  לעצמכם שמתנהל בבג”ץ
דיון בין כרישי-נדל”ן, המבקשים להפוך את דרום תל-אביב לנכס נדל”ני, לבין
התושבים המקומיים, וכאשר ה”מקומיים” האלה מגיעים לאולם המשפט המאבטחים
מושיבים אותם בספסלים האחוריים, ומשאירים את השורות הקדמיות לכרישי הנדל”ן –
אשר בהמשך מופיעים בהמוניהם.

איך הייתם מרגישים אז, תושבי דרום תל-אביב?

והאם הנהלת בתי המשפט הייתה מרשה לעצמה תרחיש כזה?

המסקנה

ישנו כלל משפטי עליו אין עוררין: אדם מתכוון לתוצאות הטבעיות של מעשיו.

אם, כאמור לעיל, ה”לוקיישן” של ה”לבנים”
וה”שחורים” אכן מצליח  להשפיע,
ולו גם במקרה הגבולי-שבגבולי, הרי זו בהחלט תוצאה טבעית – אפילו אם הסתברותה היא
נמוכה-שבנמוכות.

מכאן עולה המסקנה כי מי ש”ייעד” את המקומות כפי שייעד, אכן
התכוון להשפיע על התוצאה של ההליך.

ובנוסף לכך, לא לשכוח, הוא גילה גם גזענות וחוסר-טאקט.

בושה למערכת המשפט, בושה למדינת ישראל, בושה לעם היהודי, בושה ליהדות.

אנקדוטה

בדיווחו הנ”ל של דור מימון (גלי צה”ל, 13.10.2016), נאמר:

חברת הכנסת מיכל רוזין פנתה למנהל בתי המשפט,
השופט מיכאל שפיצר, וביקשה לדעת מדוע התבקשו מבקשי המקלט להתיישב מאחור ולבחון את
התנהלות המאבטחים במקום.

וזה אולי מסביר את פשר המיקום אשר “יועד” ל”שחורים”
האלה: להתיישב מאחור ולבחון את התנהלות המאבטחים במקום – כבוד שאפילו
ה”לבנים” לא זוכים לו, ואני מתפלא מדוע הם, ה”לבנים”, לא
הקימו על כך קול זעקה רמה.

כנראה שהנהלת בתיהמ”ש ביקשה לערוך משוב על התנהלות המאבטחים, ומחר
היא תבקש מלשכת עורכי הדין גם לחדש את משוב השופטים.

אכן, ימות המשיח.

_________

לקריאה נוספת:

על קצה השפיצר:
מיכאל הקטן, מנהל בתי המשפט, ומלחמתו במכפישים ובעומס על השופטים

בית הדין לעבודה: פסק-דין במצפון רע

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס