בשעה לא טובה ולא מוצלחת אושרה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת הצעת חוק
הנבת”ם – נציב תלונות הציבור על התביעה ומייצגי המדינה בערכאות. בשעה לא טובה
ולא מוצלחת – ועל כך בהזדמנות קרובה.

אחד הדברים הבולטים בנוסח שאושר הוא שהביקורת המערכתית תתבצע ע”י
מבקר המדינה, והנבת”ם יטפל בתלונות ה”פרסונליות”.

הפעם אתייחס ליללות על כך שההפרדה בין שתי הפונקציות “מעקרת”
את הביקורת, והופכת אותה ל”נטולת שיניים”.

כינוס הביקורת המערכתית ותלונות הציבור תחת קורת-גג אחת קיים כנראה רק
במשרד מבקר המדינה, שהוא גם “נציב תלונות הציבור” הכללי (נת”ץ). כך
נאמר באתר הנת”ץ (ההדגשה שלי):

שילוב התפקידים של מבקר המדינה ושל נציב תלונות הציבור
במוסד אחד הוא ייחודי בעולם ומאפשר למבקר המדינה ונציב תלונות הציבור לעמוד מקרוב
על המתרחש במינהל הציבורי תוך ניצול יחסי הסינרגיה בין שני התפקידים: יש שבירור
תלונה פרטנית יחשוף ליקוי כללי בפעולת הרשות הציבורית, שיש לו השפעה על ציבור רחב,
ומבקר המדינה ונציב תלונות הציבור יחליט בעקבות כך כי יחידת הביקורת במשרד תפתח בביקורת
מקיפה על אותה רשות. מצד אחר, הביקורת שמותח מבקר המדינה על פעולותיהן של רשויות השלטון
מכוונות את נציבות תלונות הציבור בבירור תלונות פרטניות באותם נושאים וכן בהכרעה בעניינן.

אכן, נשמע נהדר, אכן “מאפשר”, אבל …

פעם התלוננתי אצל הנת”ץ על נוהל מסויים של אגף הרישוי, נוהל שהריח
לי כבא לשרת אינטרסים כלכליים של גורמים עלומים (ובמלים אחרות: שחיתות שלטונית),
ולאור ה”סינרגיה” הנ”ל ביקשתי לבדוק את הנושא הזה גם מהבחינה
ה”מערכתית”, ולהביא את תוצאת הבדיקה בחשבון, לצורך ההחלטה בתלונתי
האישית.

כמה מפתיע: איש לא התייחס לבקשה הזאת.

עכשיו רצו ליצור “סינרגיה” דומה בין הביקורת המערכתית על
התביעה והמייצגים. מבקר המדינה, יוסף שפירא, זכה ב”נתח” שלו – הביקורת
המערכתית, אבל הוא לא ביקש לקבל לעצמו גם את הטיפול בתלונות אישיות, לצורך אותה ה”סינרגיה”.

כמה מפתיע.

דעתי ידועה: בעניין ההפרדה הזאת אני
דווקא תומך בפרקליטים, הדורשים את ההפרדה, ובמכתבי אל יו”ר וחברי ועדת
החוקה, חוק ומשפט, אמרתי להם: תנו
לפרקליטים את זה, לפני שהם יתחרטו.

מה טוענים חסידי ה”סינרגיה”?

כך איתמר לוין, תחת הכותרת (הנכונה, כשלעצמה) בעקבות אישור החוק בוועדת
החוקה / לא ביקורת ולא נעליים:

הפיצול בין הביקורת הפרטנית לביקורת המערכתית הוא זה
שהורג את הנציבות. נתחיל מזה, שהביקורות הללו שלובות זו בזו ומובילות זו לזו. לעיתים
בדיקה של תלונה פרטנית חושפת תופעה מערכתית, ולעיתים מה שנראה כבעיה מערכתית מתגלה
כצבר של תקלות פרטניות. רוצים הוכחה? נציב התלונות של שופטים, אליעזר ריבלין, ציין
במפורש בדוח האחרון שלו, כי מספר בדיקות מערכתיות החלו בתלונות פרטניות.

חוץ מכך שהיותן של הביקורות “שלובות זו בזו” תלוייה בשאלה
“אם רוצים” (ראו לעיל, לגבי מבקר המדינה), הדוגמה שלוין הביא
כ”הוכחה” מוכיחה דווקא את ההיפך: אצל הנתל”ש אין “שילוב”
כזה, ואם הוא מעביר חומר שמגיע אליו אגב בירורן של תלונות פרטניות, הדבר מראה
שאפשר גם אפשר לקיים את אותה האינטראקציה גם בין שני גופים נפרדים.

וא-פרופו ה”שילוב” בין ביקורת המדינה לבין הנת”ץ: מערך
ביקורת המדינה והנת”ץ הם שני גופים נפרדים לחלוטין, עם שני מנכ”לים
נפרדים, והנת”ץ אינה “יחידה במסגרת משרד מבקר המדינה”, אלא גוף
נפרד לחלוטין, שהדבר היחיד אשר “מאחד” אותם הוא התואר “מבקר המדינה
ונציב תלונות הציבור” אותו נושא העומד בראש המערכת הזאת (ומשתמש בו, ללא
הצדקה, בכל אחד משני תפקידיו הנפרדים).

שנית, ואולי חשוב עוד יותר: ברגע בו מפצלים את הביקורות,
מבטיחים שאף אחת מהן לא תתקיים. כל פרקליט שתהיה תלונה נגדו, יוכל לטעון שהוא רק קיים
מדיניות מערכתית – וכך להוריד מעל גבו את הנציבות. ואילו כאשר תחל ביקורת מערכתית,
יוכל כל בכיר בפרקליטות לטעון שהבעיה היא ביישום הפרטני בשטח – וכך להיפטר גם מביקורת
זו.

אז גם זה לא נכון: כאשר שני סוגי הביקורת נתונים בידי גורמים נפרדים, כל
אחד מהם צריך להצדיק את קיומו על המגרש שלו, ואילו כאשר גורם אחד מטפל בכל – די לו
להתהדר בתואר הכפול (ראו לעיל), בתוספת התואר “שופט (בדימ’)”, והוא כבר לא
צריך להתאמץ יותר מדי.

נציב תלונות הציבור מטפל מדי שנה בכ-15,000 תלונות שהוא מוסמך לטפל בהן, וזה
אומר שאם הוא מקדיש רק 5 דקות לטיפול בכל תלונה (אחרי שעוזריו מכינים את התיק, כולל ההמלצה), וזה, בפירוש, לא מספיק –
במיוחד כאשר לא כל תיק נסגר ב”סיבוב” אחד.

האם מר שפירא, כשופט (או כל שופט בדימ’) היה סוגר כל תיק (אחרי שלב
הסיכומים, ואחרי שעוזריו המשפטיים עשו את שלהם) בחמש דקות? אם כן – זהו פרצופם
של מערכת המשפט והנת”ץ גם-יחד.

5 דקות לכל תיק הן כ-5.7 שעות עבודה ביום, ונשאלת השאלה כמה זמן נשאר
למבקר המדינה לעסוק גם בביקורת המדינה? “לכל היותר אפס”!

ונשאלת, כמובן, גם השאלה אם נציב מעל לשני המנכ”לים שני שופטים
בדימ’ (מתוך הנחה, המצריכה אישוש בנפרד, שהשופטים בדימ’ הם המאגר היחיד לתפקיד
הזה) במקום שופט בדימ’ אחד – מה ימנע מהם את ה”סינרגיה” הזאת, זולת,
אולי, האגו של כל אחד מהם?

וכמו שאתם יודע, אני מבין דבר או שניים בענייני אגו.

את הדיון בהפרדת הביקורת המערכתית מהביקורת הפרטנית מסיים לוין כך:

נקודת אור אחת: הביקורת המערכתית תהיה בידי משרד מבקר
המדינה, ולא בידי גוף ביקורת פנימית במשרד המשפטים כפי שהציעה שקד. אם הצעתה הייתה
מתקבלת, הביקורת המערכתית הייתה נעשית בתוך הבית פנימה, בידי גורם הכפוף ליועץ המשפטי
ואשר על-פי חוק אסור לו לפרסם את ממצאיו.

וזהו נושא נפרד, למאמר הבא.

והפאנצ’-ליין:

אבל כאן שואל התם: מה זאת? למה לפצל את הביקורת בין
שני גופים עצמאיים? והתשובה המתבקשת: כי זה מה שרוצים הפרקליטים ויו”ר הארגון
שלהם, שי ניצן, כדי להבטיח שלא תהיה ביקורת של ממש – וזה בדיוק מה שהם השיגו.

ולי נראה כי התיעוב הכללי של הציבור את הפרקליטים – שאני שותף לו – מביא את
כולם (וזה השתקף גם בדיוני ועדת החוקה, חוק ומשפט, בנושא) למסקנה אחת: אם
הפרקליטים דורשים את זה – סימן שזה רע, אבל, כמו שאמרתי בפנייתי אל היו”ר
וחברי הוועדה, תנו
להם את זה, לפני שהם יתחרטו.

הם אכן נתנו – קשה לי לומר שזה היה “באשמתי” – אבל גם לכך אחזור
במאמר הבא.

_______

למאמר באתר חופש הביטוי על שם אשר
יגורתי-גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

www.grunis.con

__________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

	מגיב אנונימי

שם או כינוי:	הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך הירשם לקבלת שם מגיב שיהיה רק שלך בחר בבקשה שם כינוי קבוע וייחודי לך וסיסמה לשימוש עם השם הזה. שם או כינוי: חסימת סיסמה: הקלדה נוספת של אותה סיסמה: כתובת דואר אלקטרוני:
חסימת סיסמה:
	זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:

פורסם ב- עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, תold post

חוק הנבת”ם החדש וההפרדה בין הביקורת המערכתית והאישית: עכשיו השטויות!

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל