ב”ה
אי אהבתם של הגויים ליהודים מתבטלים בפניהם, היא טבעית ומובנת לכל בעל הרגשה: ‘אלה, היהודונים, אם בגדו באלו-היהם, בעמם, באביהם ובאמם – יבגדו גם בנו…” (יצחק כצנלסון, הי”ד, “פנקס ויטל”, 24.7.1943).
ראשיה שריה ויועציה “סוררים וחברי גנבים כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים… יתום לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם” (ישעיהו פ’ א), שקרנים מוכחים ומועדים. המדינה הזו מנוהלת על פי תורת הפוליטיקה האידיוטית ביותר, כי, בבסיסה מונחת שנאת ישראל. אותה שנאה שהנחתה את הערב-רב, שהכריז על מדינתו, בחלק מזערי של ארץ ישראל, מתוך בחירה ברע. התנועה, שקראה לעצמה “ציונות”, הורתה ולידתה באוטואנטישמיות, אבל, בשם “ציונות”, הצליחה להפיל בפח את אוהבי ציון, שהאמינו, שיש קשר בין ה”ציונות” לציון, כאשר, קשר כזה לא היה ואיננו. ומכרו לה את בכורתם בנזיד עדשים. ה”ציונות”, היא, מה שנקרא בפיהם ובתורתם של משיחי השקר, “ממלכתיות”, לכסות על מקח-הטעות שעשו. ה”ממלכתיות”, היא ה”דמוקרטיה”, היא הכפירה, היא אם כל רע.
לא די שאין שום קשר בין ישוב ארץ ישראל על ידי בניה, לפוליטיקה, אלא, ניהול המדינה על פי חכמת התורה וציוויה, היה הופך אותה למעולה שבמדינות, אור לגויים, שכן, לא במקרה, תורת ה’ היא תורת החיים וחכמת וחיים, היא תורת מלחמה ושלום, על פי סולם הערכים האבסולוטי – אמת וצדק, מוסר, אנושיות, יישום יצר הקיום וזכות הקיום, רע לרעים וטוב לטובים. תורת ה’, היא שקיימה אותנו במשך אלפיים שנות והחזירה אותנו לארץ הזו. רק היא!! היא השלימות, אין בלתה.
כל חרש שוטה וקטן מודעים לעובדה שהמדינה הזו יורדת לטמיון, מרצונה, כי היא שאהידה. מוכנה להתאבד, ובלבד, שתיקח אתה לאבדון את כל היהודים. אין מדינה בעולם, שמתנדבת לפרוס את ארצם של אזרחיה, כפרוס הקצב נקניק סלאמי, ולחלק לכל שבע. זו מדיניות מטורפת כל כך, עד כי אין דרך להסבירה, אלא, בשנאת ישראל.
אין בנטע הזר הזה, בארץ, מתום, כולו, פצע וחבורה ומכה טריה; בכל כיוון ותחום בהם תביט – עיוות, עקמימות, רמאות, רוע וטומאה. בכל תחום! בכולם! מהתכחשות לאמת ולעובדות, שלא ניתן לערערן, ועד ביצוע פשעים, תוך הישענות על שקרי ההתכחשות, להזנה ול”הצדקת” השנאה. כל הפשעים שמבצעים ה”ציונים” נגד היהודים, הם פשעי שנאה קטלניים.
מדי יום, כפטריות לאחר הגשם, צצים כאן עוד ועוד ארגונים יודונאציים, המתנאים בערכים, כמו, “זכויות האדם”. אלה ארגונים שיעשו הכל, כדי לראות את היהודים מושמדים, שהרי, יהודי איננו אדם, אלא, באהלו, וזה לא נחשב…
ואלה, בני החלאה, חסינים מכל פגיעה, שהרי זו מדינה “דמוקרטית” ויש בה חופש הביטוי הגבלסי וחופש שיתוף הפעולה עם העומדים עלינו לכלותנו, יצורים, שמזמן היו צריכים להישפט על פי תקדים משפטי-נירנברג ולהיתלות. אבל, אנו עדים להיפך הדברים – נאמני העם והארץ מושלכים לכלא, כמסוכנים ל”דמוקרטיה”, מעונים בשיטות האינקויזיציה והגסטאפו, מנושלים מזכויות בסיסיות ביותר. למה? כי, מדינת ה”ציונים” השאירה, כבר מזמן, הרחק מאחור את סדום ועמורה.
חייל שנשלח למות, שרד בשן ועין, אבל, ה”מדינה” מונעת ממנו את זכויותיו האזרחיות, כי מימש את זכויותיו הלאומיות/יהודיות, בנחלת אבותיו. הרי, אמונתו בצדקת שיבת ציון, היא שדחפה אותו למסור את נפשו בהגנת הארץ. לא הבין המסכן, שהמדינה, ששלחה אותו לתופת, אינה חפצה בארץ, כי, אינה חפצה במורשת עמה, היא מבקשת להיות ככל העמים – שונאת ישראל. וכרגיל, כל דבר שעושים הגויים, ה”יהודים” עושים טוב יותר, גם את האנטישמיות, או, בעיקר את האנטישמיות.
