הבא להרגך, השכם, ותן לו רובים
הבא להרגך, השכם, ותן לו רובים
|
למה צריך לומר לעם ישראל את הדבר הבסיסי והראשוני ביותר, הראשון בסולם הערכים: “הבא להרגך, השכם להרגו”? הרי זה מובן לכל חרש, שוטה וקטן, לכל אדם, שהוא אדם ולא נבל. והתשובה היא, כי, היהודים אוהבי פולמוס, ועד שאתה דן בינך לבינך, האם זה מוסרי או לא מוסרי, לחסל את הנחש, הוא כבר הכיש אותך למוות.
ב”ה
לא תעמוד על דם רעך
למה צריך לומר לעם ישראל את הדבר הבסיסי והראשוני ביותר, הראשון בסולם הערכים: “הבא להרגך, השכם להרגו”? הרי זה מובן לכל חרש, שוטה וקטן, לכל אדם, שהוא אדם ולא נבל. כי, היהודים אוהבי פולמוס, ועד שאתה דן בינך לבינך, האם זה מוסרי או לא מוסרי, לחסל את הנחש, הוא כבר הכיש אותך למוות. הוא הפך לרוצח, ואתה הפכת לבר-מינן. שניכם יצאתם נפסדים. אבל, יתר על כן – יצר לב האדם רע מנעוריו… כבר אמר הנביא: מהרסיך ומחרביך ממך יצאו… מי שאין להם אלוקים, מחריבים את העולם, בעיקר, הערב-רב.
ה”ציונות”, קטבית לתורת ישראל, ממילא, חסרת כל מוסר, חסרת אנושיות, עיוורת לאמת וחרשת לצדק, על כן, לא מפתיע שההבלגה, כלומר, העמידה על דם ישראל, היא המצאה של ה”ציונות”. היטיב לתאר את התופעה ש”י עגנון, כבר, ב – 1933:
“דברים הרבה מתרחשים והולכים, בכל יום יהודים נהרגים, בצנעא ובפרהסיא, ובכל יום מעוטרים העיתונים בעיטורים שחורים. בראשונה כשהיינו רואים פס שחור בעיתון וקראנו אדם מישראל נהרג, הנחנו את סעודתנו, עכשו, שהצרות מצויות, אדם יושב על שולחנו ואוכל את פתו בחמאה ובדבש, קורא ואומר – שוב נהרג יהודי. שוב נהרגה אשה יהודית, שוב נהרג תינוק מישראל. ואנו יושבים בחיבוק ידים ונותנים עצמנו להריגה ואומרים, הבלגה, הבלגה. הם הורגים ורוצחים ושורפים, ואנו יושבים ומבליגים…. אי אתה יכול לומר שאנו אין אנו עושים את שלנו, הרי אנו מבליגים ומראים לעולם כולו כמה יפים אנו, כמה יפה הוא מוסר היהדות, שאפילו באים עלינו להרגנו אנו שותקים”.
כידוע, בן גוריון לא נקף אצבע להצלת היהודים מן ההשמדה. הוא ישב עשרה חדשים בלונדון, תחת הבליץ, וציין את גבורתם של תושבי לונדון, וכמה הוא מתבייש ביהודים, ההולכים, באירופה, כצאן לטבח, בלי שום התנגדות… הנבל, שסייע להשמדה, שנעל את שערי ארץ ישראל, בפני פליטי משרפות, שירד למחתרת באנגליה ובארה”ב, במשך, 19 חדשים, כדי שלא לשמוע שאלות מביכות, “מתבייש” ביהודים, חסרי ישע, אך בעלי משפחות, אנשים שלא היתה להם מדינה ולא צבא, שהושלכו לכלבים על ידי כולם, בעיקר, על ידי הממסד ה”ציוני”, בראשות בן גוריון, צריכים היו להציל את עצמם… והנבל יושב לו בחו”ל, ואינו עושה דבר, רק “מתבייש”.
ואז הוא חוזר לארץ, בה ממשיכים הערבים בהשמדת יהודים, ומבשר את בשורת ההבלגה. הוא כבר לא מתבייש, הוא גאה, כך ישיג את אהדת הגויים, שיאשרו לו את ייסוד מדינת הדמים והזדון שלו.
| “אך לא פחות מהתועלת המדינית, נחשבה בעיניו השלמות המוסרית של הישוב, שזכתה לימים לתו ‘טוהר הנשק’, דהיינו, נשק המשמש להגנה בלבד. במכתב לווקופ – שחיבר עם שרת – הדגיש, כי לא מתוך חולשה או פחד נמנעו היהודים מקו של גמול, אלא ‘רק מתוך שכנוע מוסרי החדור עמוק’. במליאת הועד הלאומי חשף את שילוב השנים: ‘אין אנו ערבים, ואותנו מודדים בקנה מידה אחר, אתנו יחמירו כחוט השערה… כוחנו בהגנה….'”הספר – הדרך לאייר – לשבתי טבת |
ל”ציונים” לא היה ואין היום כל אינטרס בעם ישראל, בתורת ישראל ובארץ ישראל. יש להם ענין במדינת להכעיס בתיאבון.
כשמשה שרת ודוד בן-גוריון בחרו במדיניות ההבלגה, זה לא היה רק משום שחפצו לשאת חן וחסד בעיני הגויים, שיאשרו להם את הקמת מדינת התועבה שלהם, אלא, משום שהיו שונאי ישראל. כאז, כן היום, היהודים הם רק כלים על לוח שחמט, שנמצא כל הזמן ב – מט – ליהודים. ה”מוסר” העליון, אותו מפגינים כלפי חלאת חיות הטרף, הערבים, נובע מסיבה אחת בלבד – שנאת ישראל. כשיהודי משחרר קמעא את כבלי סדום שהונחו על ידיו ומשיב מלחמה לגרועים מן הנאצים, קופצים כל שרצי המדמנה ומשווים אותו לנאצי. על ההשוואה הזו, יש להעמיד לדין את המשווים על פי תקדים משפטי נירנברג. אלא, שהמדינה היא הפורעת בעם ישראל, ואיך תעמיד את עצמה לדין? היא עוצרת ומעמידה לדין את היהודים שעייפה נפשם להורגים; הערב-רב מעמיד לדין את היהודים, כי הם אנושיים!! כי הם שפויים, מה שמעיד, שמוחם לא נשטף במי המדמנה הציונל-סוציאליסטית, וזה מעלה לערב-רב את הסעיף.
דורות של השמדת יהודים בידי המוסלמים, בארצות כיבושי הג’יהאד ובארצנו, אבל, יהודוני ה”מוסר” העליון, ימצאו תמיד אצל הרוצחים הגנטיים, את ה”בלתי מעורבים”, לעולם לא ימצאו כאלה אצל היהודים, למרות שכל היהודים, להוציא את השמאל, חפים מפשע. אם יהודי אחד, “ימין קיצוני”, ישיב לערבים כגמולם, והם יגיבו בפיגוע המונים, יגידו אותם מנוולים, מבני-ישראל, “זה היה צפוי”. הם הפנימו את האנטישמיות על קרביה, הם תמיד יבינו טבח המוני ביהודים, למשל, על התזת צבע על בית ערבי, אבל, לעולם לא יבינו, שמזמן הגיעה העת לחסל את האויב, שכן, הוא, האויב, קבע – או אתם או אנחנו – וזה, חייב להיות אנחנו. לרוצחים יש עוד 57 ארצות כיבוש, לנו יש רק אחת, שהיא רק שלנו, אבל, גם היא כבושה, ברובה הגדול מאד, בידי הרוצחים.
ההתעללות בילדי ישראל, בתירוץ השריפה ששרפו הערבים בדומא, ההתעללות בחייל, שהרג רוצח, הרג רוצח, הרג רוצח-העם-היהודי-באידיאולוגיה, עוד תעלה לנו ביוקר. הישיבה של אטינגר בכלא, כך, סתם, בגלל הסאדיזם הגנטי במהרסינו ומחריבינו מבית, גם הוא, יעלה ביוקר לכולנו. איך נתנו לטירוף הזה להתקיים, ולו, שניה אחת.
הבוגים והתת-רמטכ”לים, נהנים לראות את ילדי ישראל נסים מפני אבנים, שמיידים בהם חלאות, גרועים מן הנאצים, אבל, הם יזדעזעו ייכנסו לחרדה, מפני “תהליכים-מדאיגים”, אם, ילדי-ישראל ישיבו באש על נסיונות הרצח האלה ויפסיקו, חלילה, את מצב המלחמה. טוב לה למדינה, כל עוד מתמשך כאן מצב המלחמה. ואת זה כבר הסברתי כמה פעמים, ומוכנה לעשות זאת שוב ושוב. אנו במצב מלחמה תמידי, כי זה אינטרס של המנוולים, השולטים בנו.
הם גם הקימו את ה”רשות”, חימשו אותה עד שיניה, מכלכלים, מתדלקים, מרפאים, מעבירים חמרי בנין לבניית הכח המשחית של רוצחי היהודים, והנה, גם נמל מים עמוקים בדרך, ובעיקר, מעצימים את ההסתה ותעמולת השקר שלהם. ובמשך כל ההתנהלות הנפשעת הזו, צצים, כפטריות לאחר הגשם, עוד ועוד ארגונים נאציים ל”זכויות האדם”. מה שהיה באירופה, לא היה סופי כל כך, כמו הפתרון הסופי המתוכנן לנו כאן ועכשיו, בארצנו..