סיפור חדשותי על רצח תאיר
ראדה ז”ל, ועל משפט זדורוב

מדוע לא מצאו כל DNA של הנאשם בזירת הרצח?
*** הסבר שאיש לא נתן את הדעת עליו

שמחה ניר, עו”ד

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת
ה”הוצאות”

זה
יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב
תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן
75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

מבוא: כלב נשך אדם,
אדם נשך כלב

מן המקובלות היא שכאשר כלב נושך אדם, אין בכך שום ידיעה בעלת ערך חדשותי,
שהרי זהו סיפור מצוי ושגרתי שאיש כבר לא מתרגש ממנו, להבדיל מידיעה על אדם שנשך
כלב, שהיא ידיעה חדשותית לעילא ולעילא.

היום נספר על אירוע בעל ערך חדשותי רב, ועל אירוע שאין לו כל ערך כזה.

נתחיל בסיפור המצוי
והשגרתי

נשאת מלחם, תושב הכפר ערערה, רצח שלושה בני אדם בתל-אביב, והמצוד אחריו נמשך
שבוע ימים. מצוד אשר למעשה לא היה אלא חיפוש, כי לא ידעו איכן הוא נמצא.

בסוף הוא אותר בכפרו, ולאחר שהוא ירה על כוחותינו, כוחותינו לא נתנו לו
כל צ’אנס, והרגוהו נפש.

לסיפור המצוי הזה, על לכידת המפגע במערכה השלישית, ישנה גם מערכה שנייה,
לא פחות מצוייה, שגרתית ונדושה, אשר
תוארה כך:

במשך השבוע האחרון הכוחות ניסו לזהות את המיקום של
מלחם ואיתרו שרידי DNA של המחבל בוואדי ערה. זה היה הרקע להודעתו של מפכ”ל
המשטרה על כך שהמחבל לא נמצא בגוש דן. בשלב זה המצוד הלך והתמקד, כאשר היום בבוקר הגיעה
האינדיקציה על המבנה בו מלחם שהה – “ידיעת הזהב”.

ואכן זו ידיעה חסרת ערך חדשותי לחלוטין, כי מה זה בשביל משטרת ישראל
למצוא עקבות DNA במרחק
כ-70 ק”מ ממקום הפשע, בכפר ששטחו כ-8 קמ”ר? ממש משחק ילדים.

והרי הסיפור
החדשותי האמיתי

בעיר קצרין, “בירת הגולן”, בבית הספר נופי גולן, בתא
קטן בשירותי הבנות, תא בשטח של כ-2 מ”ר, נמצאה גופתה של הילדה תאיר ראדה
ז”ל. תאיר נרצחה בשיסוף סכין, ותא השירותים הקטן היה מלא דם ושערות – אבל
מה-DNA של הרוצח, רומן זדורוב, לא נמצאה אפילו דגימה מזערית. נאדה.

כיצד אנחנו יודעים שזדורוב הוא הרוצח? פשוט מאוד: הוא הודה במעשה, גם
שיחזר אותו, והוא הורשע שלוש פעמים.

ההרשעה הזאת לא נטועה הייתה על הקרקע המוצקה ביותר, ושופט-המיעוט
בביהמ”ש העליון, יורם
דנציגר השקרן, פסק כי יש לזכות את זדורוב, מחמת הספק.

כעת צריך רק לדמיין מה היה קורה אם שופט נוסף בהרכב היה מצטרף לדעתו של
דנציגר, וקובע שיש לזכות את המערער משום שבתא הקטן בשירותי הבנות בביה”ס נופי
גולן אשר בקצרין, לא נמצא שום DNA שלו.

לא להאמין. ידיעה חדשותית נדירה.

וזה אומר שתיק הראיות שהכינה הפרקליטות במשפט זדורוב, כמות הראיות
ואיכותן היו גבוליות ביותר.

לדעתי היה צריך לשתף בחקירת הרצח גם את משטרת
ישראל, שאם היא הצליחה לאתר את ה-DNA של
העבריין בשטח של 8 קמ”ר במרחק 70 ק”מ ממקום הפשע, על נקלה היא הייתה מאתרת
את ה-DNA של
זדורוב בתא השירותים הקטן, 2 מ”ר בלבד שטחו, במרחק-אפס ממקום הפשע.

והמסקנה: בפעם הבאה כשתירצח ילדה בתא הקטן,
2 מ”ר שטחו, אשר בשירותי הבנות בביה”ס נופי גולן אשר בקצרין, יהיה
צורך לשתף בחקירה גם את משטרת ישראל.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס