עם טיפ-טיפת מזל – אובאמה
וביטחון מדינת ישראל

הופעתו של נתניהו בפני
הקונגרס הייתה סיפור הצלחה. את חתימת ההסכם הוא לא הצליח למנוע (לכך לא היה
מלכתחילה שום סיכוי), אבל הוא יצר מודעות בקרב חברי בית הנבחרים והסנאטורים לעובדה
שאובאמה עובד עליהם

ד”ר ישראל בר-ניר

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות
הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן
75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק”
לדף הפייסבוק עו”ד
שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי
מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ
8743/14, שמחה ניר,
עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

עם טיפ-טיפת מזל – אובאמה וביטחון מדינת ישראל

לכל מי שמעוניין לקבל תשובות לשאלות שיש לו ולא העז לשאול על הסכם הגרעין
שנחתם בין המעצמות ואיראן, אני ממליץ ללכת לארכיון לקרוא את המאמרים שהופיעו בניו
יורק טיימס בראשית אוקטובר 1938, בעקבות הצהרתו ההיסטורית של נוויל
צ’מברליין אודות “שלום בזמננו”, בשובו מחתימת הסכם מינכן.

נושא המאמר הוא אובאמה ומחוייבותו לביטחונה של מדינת ישראל. מי שהאזין
לנאומיו של אובאמה היה מקבל את הרושם שלאובאמה אין נושא יותר חשוב מאשר שמירה על ביטחונה
של מדינת ישראל. למדינת ישראל אין ממה לחשוש, כך אובאמה, כי הוא תמיד “יהיה
בסביבה” על מנת לבוא לעזרתה אם האיראנים ינסו להתנכל לה.

זה מזכיר את הקטע מתוך השיר במחזמר “גבירתי הנאווה”, בו אביה
של אליזה דוליטל מסביר שהוא תמיד יהיה מוכן לבוא לעזרת השכן ביום פקודה, אבל עם
טיפ-טיפת מזל, כשהשכן ידפוק בדלת הוא לא יהיה בבית.

הקשקשנים והפרשנים בארץ ובעולם דנים בכובד ראש בשאלה מה יהיה אחרי
שתחלופנה עשר שנים, או אחרי שתחלופנה חמש שנים. אבל ללא יוצא מן הכלל, כולם מתעלמים
מהעובדה שבעוד שנה וחצי בערך, אובאמה לא יהיה כאן. משום מה, אף אחד לא שואל מה
יהיה אחרי שאובאמה יפנה את הבית הלבן.

לא צריך להיות מבין גדול בפוליטיקה האמריקאית כדי לדעת שלנשיא לשעבר אין
שום סמכויות ויכולת לאכוף את הביצוע של הבטחותיו – גם אם הוא היה רוצה. ללא כל קשר
לשאלה אם מחליפו של אובאמה יהיה דמוקרטי או רפובליקני, מחוייבותו של נשיא אמריקאי
להבטחות של קודמיו היא במקרה הטוב בערבון מוגבל. למדינת ישראל יש ניסיון עשיר
בתחום הזה. לא מעט מדינות אחרות שסמכו על הבטחות של נשיאים אמריקאים, גילו גם הן
שבעת פורענות זו הייתה משענת קנה רצוץ.

טיפ-טיפת המזל לה אובאמה מייחל עכשיו, אחרי חתימת ההסכם, היא שבשנה וחצי
הבאות לא תתרחש שום קטסטרופה רצינית. מה יהיה אח”כ? אלוהים גדול. את החשבון
ישלם מי שהוא אחר.

המזל קשור כמובן לשאלה היכן בדיוק נמצאת תכנית הגרעין האיראנית. כל
הניחושים וההשערות הנשמעים על משך הזמן לו האיראנים יזדקקו על מנת לייצר פצצה
גרעינית, הם ניחושים והשערות. אין להם שום בסיס עובדתי. אף אחד, אני מדגיש – אף
אחד, לא יודע מה באמת הוא מצבה של תכנית הגרעין האיראנית. לא תהיה זאת הפתעה אם
יתברר שכבר יש להם פצצה, או אולי אפילו יותר מאחת, המוכנות לשימוש. אבל גם זו
השערה בלבד. לאמריקאים יש עבר עשיר של פספוסים בהערכת יכולתן הגרעינית של מדינות
אחרות – רוסיה בתקופת המלחמה הקרה, פקיסטאן, צפון קוריאה. הערכות היכולת הגרעינית
של עירק בתקופת סאדאם חוסיין גם הן לא היו מה שהוא שהאמריקאים יכולים להתפאר בו. מאיפה
הביטחון שזה שונה עם האיראנים?

שיא הגיחוך הם הדיונים, הפרשנויות והוויכוחים המתנהלים בישראל על הנושא. בייחוד
אלה הקוראים לנתניהו להתפטר בגלל “כישלונו” במניעת ההסכם. מהרעש והמהומה
התקשורתית מתקבל הרושם שראשי ממשלה ישראליים יכולים לאכוף על נשיא אמריקאי לנהל את
מדיניותו ע”פ דרישותיה של מדינת ישראל. יש לי חדשות לציבור הקוראים – זה לא
היה ככה אף פעם, גם כאשר בבית הלבן ישבו נשיאים יותר ידידותיים מאובאמה.

לא חסרים מאמינים במיתוס על יכולתם של ראשי ממשלה ישראליים
“לכופף” נשיאים אמריקאים. זה כולל בין השאר פרופסורים אמריקאים המכהנים
במיטב המוסדות האקדמאיים של ארה”ב שהפיצו גירסא מודרנית של הפרוטוקולים של
זקני ציון תחת הכותרת הלובי הישראלי, וסיפורים על כך ששרון
“הכריח” את בוש לתקוף את עיראק ב 2003 על מנת שהוא יוכל לבצע טיהור אתני
בפלשתינאים בחסות המלחמה – הסיפור האחרון היה כולו מתוצרת כחול לבן (150 אקדמאים
ישראלים חתמו על העצומה הזאת, בראשם פרופ’ צימרמן מהאוניברסיטה העברית).

כל הדיבורים על “איפה ישראל שגתה”, “מה ישראל הייתה
יכולה/צריכה לעשות אחרת”, “מדוע נתניהו היה צריך ‘להרגיז’ את אובאמה
בהופעה בלתי מתואמת לפני הקונגרס” הם לפיכך, כמו שהיינו אומרים כשהיינו ילדים
קטנים, קשקוש מחבוש. אבל כמו עם כל אובססיה, גם מתסמונת “רק לא ביבי”
קשה להשתחרר.

התקשורת בארץ לא תודה בכך אף פעם, אבל הופעתו של נתניהו בפני הקונגרס הייתה
סיפור הצלחה. את חתימת ההסכם הוא לא הצליח למנוע (לזה כפי שכתבתי לעיל לא היה
מלכתחילה שום סיכוי), אבל הוא יצר מודעות בקרב חברי בית הנבחרים והסנאטורים
לעובדה שאובאמה עובד עליהם. העימות הנוכחי של אובאמה עם הקונגרס קשור למאמציו
של אובאמה להפוך את הקונגרס לבלתי רלוונטי ולנהל את המדינה כשליט יחיד. חברי
הקונגרס לא אוהבים את זה, גם הדמוקרטים. בעקבות נאומו של נתניהו חברי הקונגרס תפסו
שגם בנושא ההסכם הגרעיני עם איראן אובאמה מנסה לעקוף אותם. גם עכשיו, אחרי שהוא נאלץ
התחייב להביא את ההסכם לעיון הקונגרס לפני אישורו הסופי, אובאמה חוזר על
“התרגיל” בכך שהביא את ההסכם להצבעה במועצת הביטחון של האו”ם לפני שהדיון
בקונגרס אפילו החל. במלים פשוטות, הוא העמיד את הקונגרס בפני עובדה מוגמרת. יהיה
קשה מאוד להצביע נגד, ועוד לגייס רוב של שני שלישים, נגד הסכם “היסטורי”
שאושר ע”י מועצת הביטחון. יש לפיכך להשלים עם העובדה שנכון לרגע זה, אובאמה
הצליח לעבוד על כולם, ושההסכם יאושר.

ממשלת ישראל צריכה עכשיו להחליט איך “לאכול” את “מחוייבותו”
של אובאמה לביטחונה. האם אפשר להמר על כך שמילותיו של אובאמה הן יותר מאשר מס
שפתיים, או שצריך להתכונן למציאות בה ביום פקודה מדינת ישראל תמצא את עצמה בודדה
מול אויב מצויד בנשק גרעיני. הניסיון שהצטבר במהלך שש וחצי השנים האחרונות מלמד
שלסמוך על מילה של אובאמה זה הימור מפוקפק ביותר. זה אפילו לא קזינו – למהמר
בקזינו יש סיכוי לזכות מדי פעם. פרשת הקווים האדומים של השימוש בגז בסוריה צריכה
להיות מול עיניהם של מקבלי ההחלטות במדינת ישראל.

בהסכם הגרעין עם איראן ישנם סעיפים סודיים שלא הובאו לידיעת
הציבור – כך אמר קרי בתשובה לשאלות בתחילת הדיון בהסכם בסנאט. מעבר לשאלה מדוע
בכלל יש צורך בסעיפים סודיים – מה יש להם להסתיר? מה ההיגיון בדרישה מחברי הקונגרס
לאשר הסכם המכיל סעיפים אותם הם לא ראו?

אחד מסעיפי ההסכם (סעיף המופיע בחלק הגלוי של ההסכם), קובע שארה”ב והמעצמות
מתחייבות להגן על איראן מפני תאונות ו/או חבלות בתוכנית הגרעין שלה. תאונות מילא,
אבל חבלות? נגד מי מכוון הסעיף הזה? מי בדיוק לדעתן של ארה”ב והמעצמות יהיה
מעוניין לחבל בפיתוח הגרעין באיראן? אחד הסנאטורים שאל את קרי אם מטרת הסעיף
הזה היא למנוע מישראל לפגוע בתוכנית הגרעינית כאשר היא תראה את עצמה מאויימת. להלן
תשובתו של קרי במקורה:

“I don’t see any way possible that we
would be in conflict with Israel with respect to what we might
want to do there and we just have to wait until we get until that
point,”

אני אפילו לא מנסה לתרגם את זה לעברית. אם מי שהוא ששולט באנגלית יותר
טוב ממני יצליח להבין מה בדיוק קרי אמר אשמח לקבל ממנו הסבר.

השורה התחתונה היא שכנראה מה שאובאמה מכנה “מחוייבות לשמור על
ביטחונה של ישראל” לא נועד אלא למנוע ממנה נקיטת צעדים חד צדדיים להגן על
עצמה. במלים פשוטות, להגן על איראן מפני ישראל.

מהיום הראשון לכניסתו לבית הלבן, אובאמה חתר באופן עקבי לעצב מחדש את
מעמדה של ארה”ב בעולם השלישי ולשקם את יחסיה עם ארצות האיסלאם. חלק בלתי נמנע
מהמדיניות הזאת היה הערכה מחדש (reassessment) של יחסיה
של ארה”ב עם בת בריתה ישראל. לדור של היום המושג הזה אולי לא אומר הרבה, אבל
לוותיקים שבינינו המושג “הערכה מחדש” מעלה זכרונות לא נעימים מתקופתו של
קיסינגר כמזכיר המדינה והלחצים שהוא הפעיל על ישראל במהלך מלחמת יום כיפור ובתקופה
שלאחריה. שיבתו של המושג הזה למערכת יחסי ישראל ארה”ב בימינו, גם אם הוא לא
נאמר ע”י אובאמה עצמו אלא יצא מפיו של “מקור אנונימי” בבית הלבן,
אינו מבשר טובות, כי בעגה הדיפלומטית בוושינגטון, “הערכה מחדש” היא מילה
נרדפת (Synonym) למושג “הרעה”.

זה שופך אור חדש על סדרת הפיצוצים והמשברים שאפיינו את יחסי ישראל
ארה”ב לאורך כל תקופת כהונתו של אובאמה. הספר בעלת ברית (Ally), שכתב
שגריר ישראל בארה”ב לשעבר, מיכאל אורן, ממחיש עד כמה, בניגוד לנאמר בתקשורת, זה
לא היה תמיד באשמתו של נתניהו. ספרו של אורן כתוב בשפה דיפלומטית והתיאורים המובאים
בו על התנהלות ממשל אובאמה הם מאופקים. אבל התמונה העולה היא חד משמעית – רוב המשברים היו
מלאכותיים ופוברקו ע”י הבית הלבן.

הבעיה האמיתית היא שהמזרח התיכון החדש אליו אובאמה חותר איננו המזרח
התיכון עליו חלם שמעון פרס. במזרח התיכון של אובאמה, מדינת ישראל היא גורם
מיותר ומפריע. בין אם הוא מתבסס על ארגון האחים המוסלמים, כפי שזה היה לפני
שסיסי במצרים טרף לו את הקלפים, או על איראן כמעצמה אזורית שתבטיח את היציבות
באזור או אפילו על טורקיה – האג’נדה של אובאמה נקבעה ע”פ משנתו של הפרופ’
אדוארד סעיד, לה הוא נחשף במהלך לימודיו באוניברסיטת קולומביה. המשנה הזאת גורסת
שהגאולה תבוא לעולם אך ורק כאשר ימחקו כל השרידים של הקולוניאליזם. מדינת ישראל,
לפי דעתו של סעיד, היא שריד ארכאי של הקולוניאליזם ובתור שכזה היא הגורם לאי
היציבות ולכל הצרות הפוקדות את המזרח התיכון – למרבה הצער גם בישראל יש מיעוט לא
מבוטל וקולני שאימץ את הגישה הזאת.

למעשה זאת הייתה עמדתה של מחלקת המדינה אחרי שהתקבלה החלטת החלוקה באו”ם
ב 1947, כשהם לחצו על הנשיא טרומן לא לאפשר את הקמתה של מדינת ישראל. עד היום
יש במחלקת המדינה אנשים הדוגלים בגישה הזאת. החידוש של אובאמה הוא בכך שהוא שדרג
את הגישה הזאת לרמה הנשיאותית.

זה יכול להסביר את הדבקות האובססיבית של אובאמה ברעיון של הקמת מדינה
פלשתינאית נוספת (שתיים קיימות כבר – בעזה ובירדן), בלבה של ארץ ישראל. החזרתה של מדינת
ישראל ל”גודלה הטבעי” (קווי שביתת הנשק של 1949, או “גבולות
1967” כפי שנהוג לכנותם) ועזתיציה של יהודה ושומרון הן מתכון בטוח לסילוק המטרד
ששמו מדינת ישראל.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא
לשתף!

נא
להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו
“מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר
גרוניס