ברק אובמה נואם בכנסת

איך ביבי סיפק במו-לשונו, בנאומו בפני הקונגרס האמריקאי, את ההוכחה לכך שהנאום הזה היה לא רק מיותר, אלא גם מזיק לעניין שלשמו, על פי הצהרתו, הוא טס לוושינגטון די.סי.

שמחה ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!“

(לתת לייקים זה חשוב, אבל צריך גם להצטרף!)

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

המשל

יו”ר הכנסת, ראובן רובי ריבלין, לימים נשיא המדינה, מזמין את נשיא ארה”ב, ברק אובמה, לנאום בכנסת, שבועיים לפני הבחירות לנשיאות בארצו. נושא הנאום: התנגדות לעיסקת-החליפין בין ישראל לחמאס, אשר במסגרתה ישוחרר גלעד שליט, וישראל תשחרר מספר רב של אסירים אשר נשפטו על פעילות טרור, לרבות עשרות, ואף יותר, של אסירים “עם דם על ידיהם”, כאלה אשר נשפטו לעשרות מאסרי-עולם מצטברים, כל אחד.

הזמנתו של הנשיא האמריקאי, לא למותר לציין, נעשית ללא תיאום עם הממשלה, ואף ללא התייעצות איתה.

הממשלה, בהיוודע לה דבר ההזמנה, מביעה את אי-נוחותה, אם ננקוט לשון המעטה, בציינה כי יש בנאומו של הנשיא כדי להקשות על המו”מ עם החמאס, ואף לסכל אותו.

ראש הממשלה, בנימין ביבי נתניהו, מודיע שהוא לא ייפגש עם הנשיא אובמה, משום שהוא לא נוהג להיפגש עם מנהיגי מדינות סמוך לבחירות בארצותיהם, דבר שיש בו משום התערבות בענייניהן הפנימיים.

את נאומו בכנסת פותח אובמה בדברי הלל ושבח למדינת ישראל, על עמידתה האיתנה מול אויביה, על הדמוקרטיה המפוארת שלה, ועל שיתוף הפעולה המדיני, הביטחוני והמדעי בין ארצו לבין מדינת ישראל. עוד מוסיף האורח ומדגיש כי יש לו את מלוא הכבוד וההערכה האישית לראש הממשלה נתניהו, אבל …

אבל, מוסיף הנשיא האורח, כמנהיג העולם החופשי, אין הוא יכול להשלים עם כניעה לטרור ועם סחטנותם של הטרוריסטים. זו אינה הבעייה של ישראל לבדה, אומר הנשיא, אלא של העולם כולו, שאם נרגיל את ארגוני הטרור לכך שיש תמורה ושכר לחטיפות, יהיה בדבר כדי לעודד חטיפות רבות, ואם נשחרר רוצחים על דם על ידיהם, יהיה בכך איתות האומר שאין ענישה על טרור ורצח.

לא, אובמה לא דורש במפורש להפסיק את המו”מ, אבל הוא דורש להקשיח את עמדותיה של ישראל.

כדוגמה להקשחת-העמדות מזכיר הנשיא כי ארה”ב, כדבר-שבעיקרון, כלל אינה עושה עסקות כאלה, אבל – גם בבחינת “יוצא מן הכלל המעיד על הכלל”, וגם כדי להמחיש את ההבדל – הוא הציג את העיסקה הטרייה בין ארצות הברית לבין הטליבאן, אשר במסגרתה שוחרר סמל צבא ארה”ב בו ברגדאל, תמורת חמישה אנשי טליבאן שהוחזקו במחנה המעצר גואנטנמו.

שחרורם של חמשת אנשי הטליבאן לא נעשה ע”י ארה”ב בנפש חפצה, אמר אובמה, אבל עדיין זה היה מקרה חריג, וגם יש הבדל בין שחרורם של חמישה עצורים אשר כלל לא הורשעו, לבין שחרורם של 1027 אסירים שפוטים, רבים מהם מולטי-רוצחים, אשר נשפטו לעשרות מאסרי-עולם כל אחד.

הנשיא האורח לא דרש מישראל להפסיק את המום עם החמאס, אלא רק להקשיחו, בציינו כי אם ישראל תקשיח את עמדתה, והחמאס יפוצץ את המו”ם, “אל דאגה, הם יחזרו על ארבע אל המו”מ”.

תמיכתם של האמריקאים בנסיעתו של אובמה לירושלים, ערב הבחירות, נחלקה בדיוק לפי המפה הפוליטית: הדמוקרטים, בקונגרס ובציבור, הביעו תמיכה נלהבת, ואילו הרפובליקנים הביעו הסתייגות – נלהבת לא פחות.

בישראל המצב היה בעייתי במעט, משום שיו”ר הכנסת הוא חבר במפלגת השלטון, הליכוד, אשר שריה מנהלים את המו”ם עם החמאס, ולפיכך כמחצית מחברי סיעת הליכוד בכנסת הודיעו שהם יחרימו את הנאום, וכך עשו גם ביבי ושאר חברי הממשלה, למעט אביגדור ליברמן ונפתלי בנט.

לאחר נאומו של הנשיא פרסם הוושינגטון טודיי, המקורב לאובמה, מאמר נלהב תחת הכותרת נאום של רגע היסטורי, ובו נאמר: “יש רגעים שבהם חובה על מנהיג העולם החופשי לשמור על האינטרסים של ארצו ושל העולם כולו, גם אם זה על חשבון עימות עם מדינות ידידותיות. יש רגעים שבהם רק ההיסטוריה מסוגלת לחלק ציונים. הנאום בכנסת הוא רגע היסטורי בתולדות המאבק בטרור העולמי, והנשיא אובמה חתום עליו”.

מנגד הוקיעו כלי התקשורת בעלי הנטייה הרפובליקנית את הנאום, באמרם כי הוא “נאום אינפנטילי שאינו מחדש דבר, ואינו מציע דבר”, וכן עשתה גם ממשלת ישראל, אם כי, מטעמי “פרוטוקול” בלי המילה “אינפנטילי”.

עד כאן המשל.

הנמשל

נאומו של ביבי בקונגרס האמריקאי לא חידש דבר – לא לברק אובמה, ובוודאי שלא לנו, הישראלים.

לא רק שלא חידש לנו דבר, אלא שהכל היה צפוי: פתיחה המעלה על נס את יחסי ארה”ב וישראל ומדגישה כי לראש הממשלה יש מלוא הכבוד לנשיא אובמה, וכו’, וכו’ … אבל כאשר מדובר על בטחונה של ארצו – הביטחון מעל לכל.

היה ברור שביבי יזכיר את אושוויץ ואת השואה, והיה ברור גם שהוא לא יעז להציע לאובמה להפסיק את המו”ם עם האיראנים, אבל יחד עם זאת הוא יקרא לנשיא להקשיח את המו”מ, לתת לאיראנים פחות, ולדרוש מהם יותר.

היה ברור שהוא גם ייתן לאמריקאים איום מרומז שאם יהיה צורך, הוא ישלח את חיל האוויר הישראלים לטפל בהתגרענות האיראנית.

מה שלא היה ברור הוא מה בדיוק נתניהו רוצה: האם הוא רוצה לטרפד את המו”ם האמריקאי-איראני, והאם יש לו הצעה אופרטיבית כלשהי – הן לגבי ההסכם הרצוי, מבחינתה של מדינת ישראל, והן בשאלה מה לעשות אם האיראנים יפרשו מהמו”ם כתוצאה מהקשחת-העמדות האמריקאית, אם הבית הלבן ישעה לעצתו-אזהרתו של ביבי.

כן, הוא אמר שההסכם המתגבש, אשר כדי לדעת את פרטיו אין צורך בשירותי מודיעין, די לגגל אותו (“While the final deal has not yet been signed, certain elements of any potential deal are now a matter of public record. You don’t need intelligence agencies and secret information to know this. You can Google it.“) הוא רע, אבל “Now we’re being told that the only alternative to this bad deal is war. That’s just not true. The alternative to this bad deal is a much much better deal “.

אני כבר לא מדבר על כך שגוגל אינו “מרכז המידע” למה שבאמת מתנהל במו”מ בין ארה”ב לאיראן, ואני גם לא מדבר על כך שאנחנו לא יודעים לאן אובמה חותר, ואולי הוא קשוח הרבה יותר מאשר ביבי מסוגל אפילו לחלום עליו, אבל יש לו רק בעייה “קטנה”, לביבי: ה”עיסקה” עליה עובד המימשל אינה בין ארה”ב לישראל, אלא בין ארה”ב לאיראן, ואם הוא רוצה לראות עיסקה שהיא “much much better” – שיציע אותה גם לאיראנים, אולי הם יסכימו…

כן, כן … ביבי אכן ער לאפשרות שהאיראנים אכן לא יסכימו, וזו אולי הנקודה בנאומו המבהירה מדוע ביבי לא היה צריך לנסוע לוושינגטון – לא לפני הבחירות, ולא אחריהן: הוא אמר לאובמה (שלא היה נוכח, כמובן) משהו מעין אם איראן מאיימת לעזוב את שולחן המו”ם, זהו את הבלוף שלהם. הם יחזרו, כי הם זקוקים לעיסקה יותר מכם (“if Iran threatens to walk away from the table — and this often happens in a Persian bazaar — call their bluff. They’ll be back, because they need the deal a lot more than you do“).

נניח שביבי אכן מכיר את האיראנים יותר מכל המומחים של המימשל האמריקאי, נניח שהם אכן זקוקים לעיסקה הזאת יותר מהאמריקאים, ונניח שהם, האיראנים, גם יודעים שהם אכן זקוקים לה יותר, אבל גם להם יש אגו, ולנוכח הדברים האלה הם עשויים להתקשח עוד יותר, בבחינת “ביבי אמר שאנחנו נחזור על ארבע אל המו”מ? תשכחו מזה!”.

אם לביבי יש עצות כאלה – שילחש אותן לאובמה באוזן, שאף אחד לא ישמע, ובוודאי שלא האיראנים, ומאימתי מנהלים משאים-ומתנים כלשהם בפומבי, כאשר צד אחד חושף את קלפיו, והשני מחזיקם סמוך לחזהו?

לו אני אובמה

ביבי דיבר אל האמריקאים כמו גננת אל הפעוטות בגן טרום-חובה (“Let me explain why“, “don’t be fooled“, “think again“), ורבים בארה”ב ראו בכך עלבון לאינטליגנציה, שלהם ושל העם האמריקאי כולו – ובצדק.

לו הייתי אובמה, הייתי אומר לג’ון ביינר, ה- Speaker of the Houseשהזמין את ביבי לנאום בפני הקונגרס: אוקיי ג’ון, אני אהיה נוכח, וסגני גו’ ביידן יהיה נוכח, וכל הצירים הדמוקרטיים יהיו נוכחים, אבל בתנאי אחד: שאני אשיב לאורח, באותה הישיבה ומיד לאחר נאומו, ושיו”ר הכנסת יזמין אותי לנאום-תשובה בכנסת – עוד לפני הבחירות בישראל.

לא לפי ה”פרוטוקול”? גם הזמנתו של ביבי, ללא התייעצות עם הבית הלבן, לא הייתה לפי הפרוטוקול, מיינד יו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס