ביהמ”ש העליון – עלבון לאינטליגנציה,
שפיטה במחשך, שקרנות ושחיתות קשה (ד): השקרנות אצלם בדם, ללא תקנה וללא בושה

מאמר רביעי בסדרה, בעקבות
פסה”ד בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’:
היום זה אצלם כבר דבר-שבשיטה, והם כבר לא משתינים על האמת בתוך המים, אלא ממרומי
המקפצה *** אם אתה מסתמך על דבר-מה שבתיק, והם – באמת-ובתמים – לא רואים אותו, ולא
מבינים על מה אתה מדבר, מדוע הם לא מקשים עליך, ולא שואלים “על מה אדוני
מדבר, אנחנו לא רואים בתיק שום דבר כזה”? *** לעבריינים חוזרים לא מנכים שליש
(ולא בכלל)

שמחה
ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים
ורשמים – זה אנחנו!“

(לתת לייקים זה חשוב, אבל צריך
גם להצטרף!)

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

בן
75 שנים אני, ועוד כוחי במתני!

א.     
תזכורת

זוכרים על בסיס מה התנגדתי לבחירתם של
מרים נאור ואליקים רובינשטיין לכהונת הנשיאה והמשנה-לנשיא הבאים? על בסיס השקרנות
שלהם.

הפעם – וזה המאמר הרביעי בסדרה –
אני אתייחס רק לשקריהם של אליקים רובינשטיין (המשיב מס’ 3 בבג”ץ
8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’, הוא תיק העתירה
בה אנחנו עוסקים, והשופט מס’ 1 בעל”ע 1898+1341/08, הוא התיק בו הוא שיקר),
ושל יורם דנציגר (השופט מס’ 3 בתיק הראשון, והשופט מס’ 1 בתיק
השני).

לשקריו של רובינשטיין וחבריו
(סלים ג’ובראן ויורם דנציגר) בשנת 2010, ושל דנציגר וחבריו (צבי הנדל ואורי שהם)
בשנת 2014, ולחוט-השקרים – אשר לא במהרה יינתק – בין דנציגר ושות’ לבין דנציגר ושות’.

בעתירה נשוא סדרה זו, בג”ץ
8743/14, בהתייחסותי לשקריהם של נאור ורובינשטיין, אמרתי:

ג. המשיבים 2 ו-3:
דגימות-אקראי

19.        
האמור בפרק זה מטרתו למנוע “עליית מדרגה”
בתרבות-השקר שבמערכת המשפט, ולהבליט את הנטען לגבי שני המשיבים האלה – נקודה אחת לכל
משיב.

20.        
בסע’ 21 לפסה”ד על”ע 4743/02, לו נתנה המשיבה מס’
2 את חתימת ההסכמה שלה, נאמר על העותר כי:

במכתביו,
המובאים כלשונם בגוף העתירה, כינה המערער את השופט, בין היתר, “אוטיסט”,

וזה היה
שקר, שקר אשר התחיל בדבריו של
פרקליט צעיר, שקרן ותאב ניצחונות ליטיגאנטיים (אשר, לימים, התקדם יפה במשרד
המשפטים, אבל לא חדל משקריו), המשיך בדיווח עיתונאי שהסתמך על דבריו של הפרקליט,
בתלונה של אב לילד אוטיסט (אשר במסווה של תלונה בענייני אתיקה ביקש להגן על
האוטיסטים), ומשם לקובלנה משמעתית אשר הגיעה, בסופו של דבר, אל סע’ 21 הנ”ל.

21.        
הערכאה המשמעתית הדיונית בתיק נשוא תיק על”ע 1898+1341/08
קבעה כי אין לה סמכות לדון בשאלת סמכותה (כך!!!), ולקראת הדיון בערעור
בביהמ”ש העליון נטל העותר סיכון רב, והודיע לביהמ”ש כי הוא מוותר על
כל נימוקי הערעור (שהיה מפורט עד מאוד), זולת נימוק אחד: ההחלטה ההזוייה של הערכאה
הגיונית, לפיה אין לה סמכות לדון בשאלת סמכותה-היא. לא למותר לציין כי העותר
לא ביקש “לזכות באור מן ההפקר”, דהיינו לצאת זכאי, אלא רק להחזיר את
התיק לערכאה הדיונית, על מנת שזו תדון בשאלת סמכותה, וגם תשמע ראיות לצורך זה.

והנה, בפסק
דינו אומר המשיב מס’ 3 כי ההחלטה האמור “אינה לפנינו”.

זה היה
שקר גס, משום שההחלטה האמורה נמצאת בעמ’ 18 לפרוטוקול הערכה הדיונית.

לו
באמת-ובתמים טחו עיניו של המשיב לראות את ההחלטה, הוא היה שואל את בא-כוחו של
העותר על איזו החלטה אדוני מדבר, אין לפנינו שום החלטה, אבל הוא לא העז
לעשות כן, בידעו כי התשובה שיקבל תמנע ממנו לתת את פסה”ד עליו החליט מראש.

לו
באמת-ובתמים טחו עיניו של המשיב לראות את ההחלטה, הוא היה נותן פסק-דין בן שורה
אחת בלבד, ברוח המערער צמצם את נימוקי ערעורו בכך שתקף החלטה אחת בלבד. ההחלטה
הזאת אינה לפנינו, ובכך נשמטה הקרקע מתחת לערעורו, והוא נדחה.

אבל תחת
זו יצא המשיב מס’ 3 בעזות רבה למסע של הטחת רפש בעותר, על דברים שלא עמדו לדיון,
וגם קבע עובדות אשר לא היו להן כל ראיות בתיק, והכל תחת  אמירות כגון “יש לזכור כי…”. אכן,
שופט “מקצועי”, אשר אין לו אלא מה שלפניו …

22.        
ומה עושה המשיבה מס’ 1? מקדמת את השקרנים האלה לצמרת מערכת
המשפט – כאילו שאמון הציבור במערכת המשפט מרקיע שחקים, ושום דבר כבר לא יכול
לפגוע בו.

לצורך המאמר הנוכחי אני משאיר את
מרים נאור בצד (עוד נחזור אליה).

שימו לב: ההחלטה (שבעמ’ 18 לפרוטוקול) “אינה
לפנינו”, כך רובינשטיין, וכן גם דנציגר, שותפו-לדבר-שקר אשר נתן לו את ה”אני
מסכים” (יחד עם סלים ג’ובראן, שאינו “מככב” בסדר הזאת), ובתיק הנוכחי
הוא מכשיר
את השרץ של שניהם, ויוצר שרץ חדש, בצלמו-ובדמותו של השרץ הקודם.

ב.     
השרץ החדש

מהו השרץ החדש? שורו-שורו.

במאמר
הקודם כבר הזכרנו את הסעיפים 52 – 53 להודעה מס’ 2, אשר הוגשה יחד עם העתירה עצמה, שם אמרתי:

52.    ואכן, זו שעתה הנאה של הגווארדיה החדשה של ביהמ”ש העליון, משום
שלגווארדיה הישנה אין מה לעשות בעתירה הזאת:

גרוניס – חבר במשיבה מס’ 1, וגם המשיב מס’ 7;

נאור – המשיבה מס’ 2;

רובינשטיין – חבר במשיבה מס’ 1, וגם המשיב מס’ 3;

חיות – חברה במשיבה מס’ 1, ושותפה עם המשיבה מס’ 2
בפסה”ד נשוא ההתנגדות לבחירתה;

ג’ובראן – שותף עם המשיב מס’ 3 בפסה”ד נשוא
ההתנגדות לבחירתו;

דנציגר – גם כן שותף עם המשיב מס’ 3 בפסה”ד נשוא
ההתנגדות לבחירתו;

פוגלמן – פסלותו אינה “גלוייה על פני הכתב”,
ומשום כבודו לא אפרט כאן יותר מאשר העובדה שהוא חבר לקנוניה שמטרתה הייתה להוציא
אותי ממקצוע עריכת-הדין.

53.    הנה כי כן, עדיין רוב שופטי ביהמ”ש העליון – כולם מהגווארדיה
החדשה – אין להם דבר וחצי דבר כנגדי, מעולם לא היה לי כל מגע איתם – לא מקצועי ולא
חברתי – ואני סומך עליהם שיקיימו את מצוות השוויון בפני החוק והמשפט, למרות
שמולי, האזרח שאינו אהוב במיוחד על הממסד המשפטי, עומדים חבריהם לכהונה, כולם
בכירים מהם.

מבחן לא קל עומד בפניכם, נכבדי, מבחן אמון הציבור מולו
תעמדו לבדכם, חשופים בצריח, כאשר הגווארדיה הישנה תלך לדרכה.

כאשר הרחתי כי משהו מסריח עומד
להתבשל בתיק העתירה שלי, ביקשתי כי תומצא לי הודעה על ההרכב אשר נקבע לדון
בעתירתי, ובנימוקי הבקשה פירטתי, לעניין זה:

7.     
בסע’ 52 להודעה מס’
2 בתיק זה (אשר הוגשה יחד עם העתירה גופה) נמנו 6 שופטים של בית משפט נכבד זה אשר
פסלותם מלדון בתיק זה “גלוייה על פני הכתב”, ושופט נוסף, אשר פסלותו
צריכה הוכחה – והעותר נכון להרים את הנטל הזה.

8.     
אם אכן יקבעו להרכב
הזה מי מאותם השופטים, מבוקש להמציא לעותר הודעה על כך, וליתן לו שהות מספקת להגיש
בקשת פסלות.

ואיך מגיבים השופטים לבקשה הזאת?
שורו-שורו (ההדגשות לא במקור, לחלקים המושמטים התייחסתי במאמר הקודם):

… לא מצאנו מקום לשנות את ההרכב שדן בעניין זה. אמנם העותר
איננו מתייחס באופן פרטני, אך לדבריו נמנו – בהודעה שצורפה לעתירה – מספר שופטים של בית משפט זה שפסולים מלדון בעניינו.
עיינו בהפניה שציין העותר, ואין אזכור כזה באותו סעיף או בסעיף אחר. …

ג.       
בימים ההם ממרומי
המקפצה, בזמן הזה גם

ושוב, כמו בימים ההם (2010) – כך
גם בזמן הזה (2014): ההחלטה “אינה לפנינו” (אז), ו“עיינו
בהפניה שציין העותר, ואין אזכור כזה באותו סעיף או בסעיף אחר” (עתה).

וכאז כן עתה: אילו הם
היו עיוורים ישרים והגונים, אשר מכבדים את הצהרת-האמונים שלהם לפני נשיא המדינה (“אני מתחייב לשמור אמונים
למדינת ישראל ולחוקיה, ולשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים”) הם
היו מזמינים אותי לדיון (או שממציאים לי החלטה בכתב), והיו מקשים עלי ושואלים כהאי לישנא: עיינו
בהפנייה שציין אדוני, ואין אזכור כזה באותו סעיף או בסעיף אחר. איפה אדוני מתייחס
באופן פרטני לשופטים כלשהם?

אבל הם לא הקשו, ולא שאלו, כי הם
ידעו את התשובה, הם ידעו את האמת, אותה הם רצו להסתיר כדי שהם יוכלו – כגנבים-בלילה – לתת את פסק-הדין בטרם תהיה לי
השהות להגיש בקשת פסלות, ולרמות גם את קוראי פסק-הדין, כדי שאמרו לעצמם עו”ד
שמחה ניר מפנה לאיזכור שאינו קיים אלא בדמיונו החולני.

כך הם עשו בשנת 2010 עם ההחלטה
שבעמוד 18 לפרוטוקול, עליה הם אמרו שהיא “אינה לפנינו” (ולא שאלו
“על איזו החלטה אדוני מדבר, אין לפנינו כל החלטה”), וכך הם עשו גם
עכשיו, ביום האחרון לשנת 2014 (תכלה שנה ושקריה, תחל שנה חדשה עם שקרים חדשים),
ולא שאלו “איפה אדוני …”, וגו’.

בימים עברו השופטים היו מתעלמים
ממה שנוח להם, ומי שקורא רק את פסק-הדין, לא מכיר את התיק עצמו, לא יוכל לנחש מה
יש בתיק, שהשופטים מתעלמים ממנו, אבל כיום הם איבדו כל שמץ של בושה, ומשקרים במצח
נחושה. הם לא משתינים בתוך המים, אלא ממרומי המקפצה, וכאמור –
המקרה שלנו אינו חד-פעמי, אלא דבר-שבשיטה.

השופטים האלה הם עבריינים חוזרים
– רצידיוויסטים – ובתור שכאלה הם כבר אינם ראויים לניכוי שליש, או לכל ניכוי אחר.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר
ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת
תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס