ואלה תולדות: בג”ץ 8743/14 שמחה
ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אח’ – סיפורה של קונסטלצית פעם-בחיים
לביעור מקיף של השחיתות והרוע במערכת המשפט, ובמה שמסביב לה

כיצד סירובו של היועץ המשפטי
לממשלה לחקור שחיתות בהוצאה לפועל הוליד תיק בג”ץ המשתרע על שבעה מישורים,
ויש בו שמונה משיבים *** האם תוחמץ ההזדמנות?

שמחה ניר, עו”ד

בן
75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

כך זה
התחיל

את הסיפור
על הרשם הגנב עמיעד רט אנחנו מכירים כבר למעלה מארבע שנים.

אנחנו יודעים גם זאת שהיועץ המשפטי לממשלה וכפיפיו סירבו
לחקור את התלונה נגד הגנב הזה, והם המשיכו לנעוץ את עקביהם גם אחרי שפרסמתי את
שני תחקירי על שחיתות הסולמית (האחד מציג את הדרך
בה מתבצעים הדברים, והשני חושף את זהותם
ואת שמותיהם של המעורבים בשחיתות הזאת), בהם הראיתי כי הבעייה הזאת אינה
מתמצית במקרה אחד, והיקפה רחב מכל מה שהדמיון יכול להעלות על הדעת.

מה צריך לעשות כדי לאלץ את היוהמ”ש לחקור? לעתור
נגדו לבג”ץ.

דא עקא שכדי “להגיש בג”ץ” צריך לשלם אגרה
בסך 1,818 ש”ח, ונשאלת השאלה מדוע שאני אשלם לקופת הציבור אפילו אגורה אחת
על עתירה שהיא לטובת האינטרסים של הציבור עצמו, ולא לטובתי האישית.

במיוחד אמורים הדברים כאשר שופטי ביהמ”ש העליון הם
מכופפי-הידיים הגדולים ביותר:

מדוע באים עותרים
לבג”ץ בחזה נפוח, ויוצאים משם בזנב מקופל בין הרגליים?

והם לא יבחלו בשום דבר כדי לחסוך לעצמם כתיבת פסקי-דין
(עבודה קשה, לפעמים גם מביכה, ולעולם נתונה לביקורת):

אגרות,
פסיקת-הוצאות וערבויות – סובסידיה לעשירים על חשבון העניים, לחזקים על חשבון
החלשים, תמריץ וזרז לשחיתות שיפוטית, שלטונית וכלכלית, וגורם משתק להתפתחות המשפט.

מה עושים כאשר הדבר בלבך כאש בוערת, עצור בעצמותיך? מחכים להזדמנות
בה ניתן לצוד יותר מציפור אחת באותה האגרה.

והזדמנות כזאת נפלה לידי בחודש נובמבר השנה, כאשר
הוולב”ש (הוועדה לבחירת שופטים), על אף התנגדותי, בחרה את הרשם הגנב עמיעד
רט לכהונת שופט בישראל, ומן הסתם לא נתנה את דעתה שהיא  מכניסה צלם טמא בהיכלות המשפט והצדק (ישנן
השגות רבות לעניין עצם קיומם של המשפט והצדק במקומותינו, אבל ההיכלות עצמם קיימים
גם קיימים) – וכעת יהיה לנו במערכת המשפט שופט גנב-מיליארדים.

הנה כי כן, כבר יש לנו עתירה בשני מישורים – 2 במחיר אחד:
נגד היוהמ”ש והגנב במישור אחד, ונגד הוולב”ש והגנב במישור השני, כאשר הרשם
הגנב עמיעד רט הוא אבן-הראשה לקונסטרוקציה הזאת.

אלא מאי? ההשגחה העליונה זימנה לנו עוד שתי ציפורים באותה
הירייה, כאשר הוולב”ש, באותה ההזדמנות ועל אף התנגדותי, בחרה בשני השקרנים
מרים נאור ואליקים רובינשטיין לכהונת נשיא ביהמ”ש העליון והמשנה לו:
להעלות את תרבות-השקר על ראש שמחתה של מערכת המשפט, ועל ראש שמחתו של שמחה ניר.

כעת כבר יש לנו מישור נוסף, שלישי במספר, נגד הוולב”ש
ונגד שני השקרנים, כאשר הוולב”ש היא אבן-הראשה לקונסטרוקציה המחברת את
המישור הזה עם המישור וולב”ש-עמיעד.

ה”מלאי” הזה כבר צריך להספיק לעתירה כנגד חמישה
משיבים: הוולב”ש, מרים נאור, אליקים רובינשטיין, עמיעד רט והיוהמ”ש
לממשלה.

וכך נולדה העתירה בג”ץ
8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-4 אח’.

כרגיל בעתירות כאלה אך טבעי הוא לבקש גם צו-ביניים כנגד
השבעתם של הנבחרים, וכיוון שהשבעתם של נאור ורובינשטיין עתיד להתקיים רק בחודש
ינואר 2015,עם פרישתו של אשר יגורתי לבית גרוניס, הכוונה היא להשבעתו של הרשם
הגנב עמיעד רט. תארו לעצמכם משפט פלילי על שחיתות-רבתי כנגד שופט בישראל, כאשר
הברירה הפחות-בלתי-נעימה היא משפט כזה כנגד מועמד-לשפיטה.

וכך ביקשתי, עם העתירה.

תלאותיה
של העתירה בדואר הארה”בי ובדואר הישראלי

את העתירה שלחתי בדואר אקספרס מארה”ב, שם אני
נמצא כעת, ביום 20.11.2014, והיא הייתה אמורה להגיע ליעדה בארץ עד יום 24.11.2014,
דהיינו תוך 4 ימים, “באחריות”, אבל יד נעלמה יירטה אותה, ונתנה לה לשוטט
ברחבי ארה”ב, מחוף-אל-חוף-אל-חוף-אל-חוף-אל חוף, וגם כשהיא כבר הגיעה
ארצה, היא נעלמה לחמש יממות בדרך שבין נתב”ג לבין בית המיון בתל-אביב, מרחק
21.1 ק”מ.

והתוצאה: העתירה הגיע ארצה אחרי שבועיים במקום אחרי ארבעה
ימים, והיה זה – איך לא – אחרי השבעתו של הגנב כשופט בישראל.

המהלכים
הבאים

אם חשבו המנוולים, חלאות-האדם, שהם יצרו fait accompli, אז הם לא
מכירים אותי, ובתגובה הכנתי הודעה
על תיקון העתירה, בה הכנסתי כמשיבים נוספים את שרת המשפטים, ציפי לבני
(או את מי שיבוא במקומה, לנוכח ההתפתחויות הפוליטיות האחרונות), כמשיב(ה) מס’ 6,
ואת נשיא ביהמ”ש העליון, אשר יגורתי, כמשיב מס’ 7 (הכל לאחר פנייה
מתאימה אליהם), מהם דרשתי להוציא את המשיב מס’ 4 (עכשיו כבר השופט הגנב עמיעד
רט) לחופשה מתפקידו כשופט בימ”ש השלום, וכן ליזום לגביו הליכי העברה מהכהונה
לפי סע’ 7(4) לחוק יסוד: השפיטה, או, לפחות, להמתין עד לסיום טיפולו של היוהמ”ש
(משיב מס’ 5 בפרשה).

בעודי ממתין להגעתה של העתירה ארצה
ניסיתי לברר מתי אמורה להתקיים השבעתו של הגנב, כדי לנקוט כל צעד אחר אפשרי, אבל
נתקלתי בתרגילי השהייה, עד שההשבעה כבר התקיימה, וכל ניסיון לעכבה היה כבר מאוחר
מדי. לפיכך דרשתי משרת המשפטים ומלשכת נשיא המדינה לפרסם להבא מראש את מועדי
ההשבעות של השופטים.

משלא נעניתי, הוספתי גם את לשכת
נשיא המדינה כמשיבה (מס’ 8) לעתירה, ודרשתי לחייב אותה ואת שר(ת) המשפטים
לפרסם בעתיד את מועדי השבעות השופטים זמן סביר לפני קיומן.

הנה כי כן, נוספו לנו כאן עוד שני
מישורים (רביעי וחמישי במספר) הקשורים קשר בל-יינתק לעתירה המקורית: הוצאתו לחופשה
של השופט הגנב, ופרסום-מראש של המועדים בהם תתקיימנה השבעות השופטים.

ואם לא די בכך, הוספתי מישור נוסף,
ששי במספר: דרישה מהיוהמ”ש להורות על חקירה בפרשת
יירוטה של העתירה בדרכי הדואר – פרשה שנודף ממנה ריח של קנוניה בין-לאומית – מישור
נוסף הקשור גם הוא לעתירה המקורית.

דף חדש
ביחסים בין הציבור לשופטיו?

בית המשפט העליון נמצא כעת בתהליך
של חילופי-דורות, תוך שנתיים-שלוש יפרשו רוב שופטי המשמרת הוותיקה, וגל הפרישות
הבא יתחיל רק במחצית הראשונה של העשור הבא.

רצתה ההשגחה שכל שופטי המשמרת הוותיקה
פסולים לדון בעתירה שלי, הן משום שהם עצמם בין המשיבים לה, או שהם
שותפים-לדבר-נבלה עם חלק מהמשיבים לעתירה – הכל כפי שהסברתי בהודעה
מס’ 2 שבתיק.

היחיד שפסלותו מצריכה אישוש חיצוני
לעתירה הוא עוזי
פוגלמן, אשר ייבא לביהמ”ש העליון את תרבות-השקר
של פרקליטות המדינה, ואשר חבר לקנוניה נגדי, אשר התחילה אצל המושחתים
בלשכת עורכי-הדין. רמזתי על כך בהודעה
הנ”ל, והוספתי שמשום כבודו של הפוגלמן הזה אני לא מפרט יותר.

התוצאה היא שמתוך 15 שופטי העליון,
שישה מהם פסלותם גלוייה ואחד מהם פסלותו צריכה הוכחה (ויש למכביר), ומאידך ישנם
שמונה שופטים – עדיין רוב השופטים – שאינם פסולים, אין לי דבר כנגדם, מעולם לא
נתקלתי בהם, לא בעבודתי המקצועית ולא בנסיבות חברתיות, ואין להם כל סיבה להיות
נגדי – זולת אם הם רוצים להצטרך ל”עליהום” האופנתי על עו”ד שמחה
ניר.

לגווארדיה ה”צעירה” הזאת
ישנה כעת הזדמנות להראות לכל כי “העולם שייך לצעירים”, וכי אכן ניתן
לפתוח דף חדש ביחסים שבין שופטי ישראל לבין הציבור כולו, שכיום אין מחלוקת על כך
שאמונו בשופטיו הידרדר בעשורים האחרונים לשפל המדרגה. השיבה שופטינו כבראשונה.

האם ירימו השופטים האלה את הכפפה?
את זאת נראה לפי ההתפתחויות בתיק בג”ץ זה, בג”ץ 8743/14.

זה המישור השביעי בו מתנהלת העתירה
הזאת.

סיכום-ביניים

ב”אדיבותם” של
דורשי-רעתי נוצרה כאן קונסטלציה של פעם-בחיים המאפשרת לקיים בתיק אחד בירור
משפטי המשתרע על פני שבעה מישורים, ויש בו שמונה משיבים – כולם שלובים זה-בזה,
והכל במחיר של אגרה אחת, ובלי להיחשב כ”עותר סדרתי”, רחמנא-ליצלן.

מה ייצא
מזה?

לפתוח בהליך משפטי זה כמו להכין
חמין (צ’ולענט) לשבת: אתה יודע מה אתה מכניס לתנור, אבל לעולם אינך יודע מה תוציא
משם.

כאשר מנהלים הליך משפטי, יש
ציפיית-מינימום, וציפיית-מקסימום.

ציפיית-המקסימום שלי בתיק הזה היא שהעתירה תתקבל
במלואה, שהשקרנים והמושחתים ילמדו את לקחם ויועמדו במקומם, שהיועץ המשפטי לממשלה
יורה על חקירה רוחבית מלאה בכל המתרחש בהוצל”פ, וכן בעניין הקנוניה
הבין-לאומית שעיכבה את העתירה, וששרי המשפטים ולשכת נשיא המדינה יפרסמו ברבים את
המועדים בהם תתקיימנה השבעות השופטים.

ציפיית-המינימום שלי היא אפס, כי משופטי הארץ
הזאת כבר אין לי הרבה ציפיות, וכל מה שאשיג מעל למינימום הזה יהיה לי בבחינת
“בונוס”.

אלא מאי? אם השופטים יקבעו שאין
פסול בכך שהוולב”ש בחרה לקדם את השקרנים והמושחתים, בכך שהיוהמ”ש סרב
לחקור את פרשת ה”סולמית” ואת הקנוניה בדואר, וששרת המשפטים ולשכת נשיא
המדינה מסרבים לגלות לציבור מתי תתקיימנה השבעות השופטים – זאת תהייה הוכחה
ניצחת שהם מושחתים הרבה יותר מכל מה שייחסתי להם ב-50 השנים האחרונות.

וגם זה בהחלט משהו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה
מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס