מי יירט את העתירה לבג”ץ נגד מינויים של השקרנים מרים נאור ואליקים
רובינשטיין, ושל הגנב עמיעד רט?

ואיך עוכבה העתירה בדואר ארה”ב ובדואר ישראל במשך 20 יום (במקום ארבעה
ימים, “באחריות”), עד שהגנב כבר הושבע כשופט בישראל?

הודעת תיקון לעתירה בג”ץ 8743/14.

שמחה ניר, עו”ד

ריבונו
של עולם: 21.1 ק”מ בחמש יממות? מה הם עשו עם החבילה כל אותו הזמן, ומדוע
הם לא שכרו חילזון שיעבור את הדרך מהר יותר?!

***

אבל זה לא יעזור לכם, וגם אם תמנו אותו כנשיא בית המשפט
העליון – קול דמי אחי זועק אלי מן האדמה: קול דמי אחי אשר נשדדו ע”י המושחת
עמיעד רט ושותפיו, כל דמי אחי שנזרקו מבתיהם.

וקול דמי אחי אשר שמו קץ לחייהם, כי לא יכלו לשאת את המשא,
את המצב המייאש בו הם זועקים – ואין השומע.

את העתירה
נגד הוועדה לבחירת שופטים ו-4 אחרים שלחתי מפלורידה לישראל בדואר אקספרס ביום
20.11.2014, עם אחריות למסירתה לנמען בארץ תוך ארבעה ימים, דהיינו עד
ה-24.11.2014.

בפועל הגיעה החבילה ליעדה בארץ רק אחרי שבועיים ימים, דהיינו רק ביום
4.12.2014, שלושה ימים לאחר השבעתו כשופט בישראל של הרשם הגנב עמיעד רט.

העתירה,
כפי שנערכה, כללה בקשה לצו-ביניים אשר יעכב את השבעתו של הגנב עמיעד רט,
אבל כיוון שההשבעה כבר התקיימה, לא היה מה “לעכב”, ולכן היה צורך בתיקון
העתירה.

כאן תקראו את הודעת התיקון, ובה גם פרטים ראשוניים על מה שבהמשך יתברר כחשד ממשי
לקנונייה בין-לאומית של צמרת המשפט בישראל עם בכירים בשירותי הדואר האמריקאים
והישראלים.

פרטים
נוספים – בהמשך.

בג”ץ 8743/14

בבית המשפט העליון בשבתו לדין כבית משפט
גבוה לצדק בירושלים

העותר:         שמחה ניר, עו”ד,

אצל עו”ד פרופ’ ה’ ויס, פלח הרימון 15,
אלקנה 4481400

      נ           ג           ד

המשיבים:    1.    הוועדה לבחירת שופטים, משרד המשפטים, ירושלים

2.        
מרים נאור, בית המשפט העליון, ירושלים

3.        
אליקים רובינשטיין, בית המשפט העליון, ירושלים

4.        
עמיעד רט, בית משפט השלום, תל-אביב

5.        
היועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים, ירושלים

6.        
שרת המשפטים בתפקידה זה ובתור יו”ר המשיבה
מס’ 1

(לרבות מי שיבוא במקומה, לנוכח ההתפתחויות
הפוליטיות האחרונות)

7.        
נשיא ביהמ”ש העליון

8.        
לשכת נשיא המדינה

___________

הודעה על תיקון העתירה המוגשת יחד עם הודעה זו

נמסרת בזה הודעה כי יש לראות את העתירה המוגשת יחד עם הודעה
זו (להלן – העתירה) כמתוקנת כמפורט להלן, ועל פי ההסברים שיובאו למטה מכאן.

א.    תיקון רשימת המשיבים

1.            
לרשימת המשיבים יוספו המשיבים 6 עד 8, והיא תהיה כפי שהיא
בכותרת להודעה זו.

ב.     תיקון הסעד המבוקש

2.            
הסעד המבוקש, לרבות צווי-הביניים, יהיה כדלקמן:

א.       
לפני הכל יתבקש בית משפט נכבד זה, במעמד צד אחד, להוציא צו
איסור פרסום של נספח ו’ (המצורף לעתירה זו במעטפה סגורה כנגד דליפה
בטרם-צו), לרבות איסור הדלפתו מחוץ ללשכת היועץ המשפטי לממשלה, ולהורות ככל שימצא
לנכון על מנת להבטיח שהצו הזה יקויים, והכל עד לכל החלטה אחרת, ובכפוף לה.

איסור
הפרסום וההדלפה נחוץ משום שבנספח הזה ישנו מידע אשר הגעתו לידי אחרים – לרבות מי
שעשויים להיחקר, עלול לפגוע בחקירה ולשבשה.

פרטים
נוספים באשר לנספח זה – בחלק ב’, פרק ט’, להלן.

ב.       
על המשיבה מס’ 1 – לבטל את בחירתם של המשיבים 2 עד 3 כנשיאה
הבאה של ביהמ”ש העליון וכמשנה-לנשיאה הבא של ביהמ”ש העליון.

ג.         
על המשיב מס’ 5 להורות למשטרה, או לכל גוף אחר שימצא לנכון,
לחקור את הטענות המובאות בעתירה זו בכל הקשור ל”שיטת הסולמית”, ואת חלקו
של המשיב מס’ 4 בנושא הזה.

ד.       
על המשיב מס’ 5 להורות למשטרה, או לכל גוף אחר שימצא לנכון,
לחקור את פרשת “יירוטה” של העתירה שנשלחה ע”י העותר בדואר אקספרס
מפלורידה לישראל ביום 20.11.2014, עם מסירה מובטחת ביום 24.11.2014, דהיינו תוך
ארבעה ימים, אבל טולטלה ברחבי ארה”ב במשך שבוע, ומשהגיעה לישראל ויצאה
מנתב”ג ביום 28.11.2014 בדרכה למרכז המיון (במרחק 21.1 ק”מ משם) נעלמה לחמישה
ימים, וגם נפתחה – הכל כמפורט בהרחבה, להלן, וכן לחקור גם את הדרך בה השיגו
המעורבים בנושא את הידיעה על עצם הכנתה של העתירה, ומשלוחה לישראל – ידיעה
שהיחיד שהיה שותף לה היה מחשבו של העותר.

ה.       
על המשיבה מס’ 1 להימנע מלדון בבחירתם או בקידומם של
מועמדים בעלי “רקע הוצל”פי”, דהיינו כאלה שבעברם שיהנו כראשי
הוצל”פ או רשמי הוצל”פ, כל עוד לא סיים המשיב מס’ 5 את טיפולו בנושא,
ובכפוף לכך.

ו.         
על המשיבים מס’ 6 ו-7 להוציא את המשיב מס’ 4 לחופשה מתפקידו
כשופט בימ”ש השלום, ליזום לגביו הליכי העברה מהכהונה לפי סע’ 7(4) לחוק יסוד:
השפיטה, או, לפחות, להמתין עד לסיום טיפולו של המשיב מס’ 5 בפרשה, ואז להחזיר את
הנושא לדיון בתיק בג”ץ זה (כאשר ברור כי, תהיינה התוצאות אשר תהיינה – או
שהעותר יזכה והמשיב מס’ 4 יבכה, או להיפך, ולשניהם מגיעה זכות הטיעון).

ז.        
על המשיבים 6 ו-8 לפרסם ברבים מראש את דבר קיומו של טקס
השבעת שופטים מיד עם קביעתו, או שבועיים מראש – לפי המוקדם שבהם.

ח.       
כן יתבקש בית משפט נכבד זה ליתן צו-ביניים לפיו לא
יישב של המשיב מס’ 4 לדין כשופט בימ”ש השלום, לפחות עד לסיום הטיפול של המשיב
מס’ 5 בפרשה, ובכפוף לה, וזאת מבלי לגרוע מזכותו של העותר לטעון כנגד החלטתו של
המשיב מס’ 5, אם הוא יחליט שבהתנהגותו של המשיב מס’ 4 אין כל רבב המונע את בחירתו
ומינויו כשופט בישראל, או כנגד סירובם של המשיבים 6 ו-7 לנקוט הליכים נגד המשיב
מס’ 4, גם אם המשיב מס’ 5 יחליט לגביו כאמור.

ט.       
ועוד יתבקש בית משפט נכבד זה ליתן צו-ביניים האוסר
על המשיבה מס’ 1 לדון בקידומם של מועמדים בעלי “רקע הוצל”פי”,
כאמור בפיסקה ד’, לעיל, וזאת עד למתן כל החלטה אחרת של בית משפט נכבד זה.

ג.      תיקון רשימת הנספחים

3.            
לרשימת הנספחים יוספו הנספחים ח’, ט’ ו-י’, המצורפים להודעה
זו, והיא תהייה כדלקמן:

הנספחים

נספח א: הודעת ההתנגדות של העותר לבחירתם של המשיבים מס’ 2
ו-3

נספח א(1): הודעת התנגדות קודמת, לבחירת יהונתן עדיאל,
שאוזכרה בנספח א’

נספח ב: הודעת ההתנגדות לבחירתו של המשיב מס’ 4 (נספח ג(1)
קושר גם אליה)

נספח ג: התלונה הראשונה למשיב מס’ 5 (ואחרים) על המשיב מס’
4

נספח ג(1) מכתב רשת האתרים של קימקא אל המשיב מס’ 4 (במקור
קושר לנספח ג’)

נספח ד: התלונה השנייה למשיב מס’ 5 – תזכורת עם הרחבה

נספח ד(1): כתבת התחקיר הראשונה – איך פועלת שיטת
ה”סולמית”

נספח ד(2): כתבת התחקיר השנייה – פירוט תיקים, סכומים ושמות
המעורבים

נספח ה: הערר של המתלוננת האחרת

נספח ו: הנספח שלגביו מבוקש צו איסור פרסום (ומצורף במעטפה
נפרדת), סגורה: להסברים – ר’ בפתיח ובחלק ב’, פרק ט’

נספח ז: תיקון ישרא-בלוף קוסמטי, במטרה לרמות את כל העולם

נספח ח(1): תדפיס מאתר שירותי הדואר האמריקאי (USPS.COM)

נספח ח(2): תדפיס מאתר חברת הדואר הישראלית (israelpost.co.il)

נספח ט: פנייה אל המשיבים מס’ 5, 6 ו-7 להשעייתו של השופט
עמיעד רט, ולפתיחת חקירה מורחבת

נספח י: פנייה אל המשיבים מס’ 6 ו-8 בעניין פרסום ברבים של
טקסי השבעת השופטים

ד.     התשתית העובדתית להודעה
זו

4.            
ביום 20.11.2014 שלח העותר את העתירה מסניף דואר בפלורידה
לישראל, כחבילה בשירות Priority Mail Express International, עם “Guaranteed delivery at destination: Monday, November 24”, דהיינו אחריות למסירה לנמען בארץ תוך ארבעה ימים
“ברוטו”, ללא התחשבות בשבתות, חגים, שביתות ושאר מועדי ישראל והגויים.

5.            
העותר שלח את החבילה לחבר בישראל, על מנת שהוא יגיש אותה
לבית המשפט.

6.            
נספח ח(1) לעתירה, המצורף להודעה זו, הינו תדפיס מאתר שירותי הדואר האמריקאי (USPS.COM) במצבו בשעה
בה התקיימה השבעתו של המשיב מס’ 4, ובו, לנוחיות העיון, הוספו בסוגריים
התאריכים והשעות לפי זמן ישראל, והזמן שחלף בין כל תחנה לקודמתה (הכל באדום).

בנספח זה רואים את המוצאות
את החבילה מרגע קבלתה בדואר המקומי בפלורידה ועד ל”היעלמותה” לאחר שיצאה
מנתב”ג – שלושה ימים לפני טקס ההשבעה, פרק-זמן שאפשר להגיש לביהמ”ש את
העתירה, ולהוציא צו-ביניים המעכב את השבעתו של המשיב מס’ 4 כשופט בישראל.

7.            
יחד עם זאת, להדגשה ולהקלה בהבנת הפרשה, יש לציין כאן מספר
נקודות:

א.       
החבילה הגיעה בזמן למרכז המיון ב-West
Palm Beach, שהיא בירת ה-county, ומשם, כנראה תוך עקיפתה של מערכת המיון, ובמקום מזרחה לישראל היא
נשלחה ללוס אנג’לס, אלפי מילין מערבה משם.

ב.       
מרכז המיון הגדול בפלורידה נמצא ב-Opa
Locka, 100.30 ק”מ מ-West
Palm Beach, ו-13.28 ק”מ מנמל האוויר
הבין-לאומי של מיאמי, משם יוצאות מדי יום טיסות סדירות לנתב”ג, ישראל, וגם
תחנת מכס יש שם, ברוך השם, כך שמבחינת שירותי הדואר האמריקאים המשלוח ללוס אנג’לס
הינו טיפשות גמורה, שלא מתאימה אפילו לישראלים.

ג.         
מלוס אנג’לס היא נשלחה חזרה לפלורידה, משם שוב ללוס אנג’לס,
ומלוס אנג’לס – פעם שלישית ל… לוס אנג’לס – עיכוב של 40 שעות ו-44 דקות – בנוסף
לכל העיכובים האחרים.

ד.       
מלוס אנג’לס נשלחה החבילה לניו יורק, משם, בשעה רעה
ומפוקפקת, היא נשלחה לארץ, נחתה בנתב”ג, ומהתחנה הזאת, ביום ו’, 28.12.2014,
שעה 13:50, היא יצאה “in transit to the destination“. ה”דסטיניישן”, למי שמתעצל לבדוק, הוא במרחק
42 ק”מ בלבד מנתב”ג.

8.            
בעוד העותר ממתין לחבילה אנחנו “מתבשרים” שטקס
ההשבעה התקיים ביום 1.12.2014, והמשיב מס’ 4, מר עמיעד רט, אכן מונה והושבע
כשופט בישראל, כאשר תלונת העותר נגדו, על חלקו בשוד המיליארדים, עדיין מונחת על
שולחנו של היוהמ”ש – ואילו המשלוח עדיין “in transit to the destination“ (להזכירכם: כל
המשלוח כולו אמור היה לארוך ארבעה ימים, והמסירה (“באחריות!”) הייתה
אמורה להתבצע ביום 24.11.2014, שבוע ימים לפני ההשבעה).

9.            
במהלך כתיבתה של הודעה זו היום, 3.12.2014, חמש יממות (!!!)
לאחר היציאה של המשלוח מנתב”ג (כאמור לעיל – ביום ו’, 28.12.2014, שעה 13:50)
העותר “מתבשר” – הפעם כבר מאתר חברת הדואר הישראלי – כי החבילה “נקלטה”
במרכז המיון בתל-אביב, במרחק 21.1 ק”מ מנתב”ג, ביום 3.12.2014שעה
08:53: ראו נספח ח(2) – תדפיס מאתר חברת הדואר.

ריבונו של עולם: 21.1 ק”מ
בחמש יממות? מה הם עשו עם החבילה כל אותו הזמן, ומדוע הם לא שכרו חילזון שיעבור את
הדרך מהר יותר?!

ונא לא לטעות, ולא
להטעות: השחרור מהמכס יבוא רק לאחר מכן, ויצריך רק כשלוש שעות בלבד.

להזכירכם שוב: כל המשלוח
כולו, מהמסירה בסניף הדואר בפלורידה ועד לנמען בארץ אמור היה לארוך ארבעה ימים
קלנדריים ברוטו – לא יותר!

10.        
אין – ולא יכול להיות ספק – כי הייתה כאן קנוניה (ולפי כל
הסימנים האובייקטיביים – קנוניה בין-לאומית) לטירפוד העתירה, על מנת למנוע הגשתה
לפני שנוצרו ה”עובדות בשטח” – דהיינו השבעתו של מר רט כשופט בישראל: אוי
לאותה הבושה!

11.        
עיון בנספח מראה כי החבילה עברה לפחות שמונה (!) תחנות
בדרכה ליעד בארץ, ואם נאמר כי הסבירות לתקלה בתום-לב בכל תחנה היא 1:1000 (וגם זה
לא כבוד גדול!), הרי שההסתברות לרצף התקלות האלה כתוצאה משרשרת טעויות מקריות
בתום-לב היא 1:1,000,000,000,000,000,000,000,000 (אחת לקוואדריליון!): נאשם
שהיה טוען ל”ספק סביר” בנסיבות כאלה, הייתם זורקים אותו מכל המדרגות –
לא למרתף, אלא לכלא!

12.        
נוסיף ונאמר כי אפילו התקלה בארץ הייתה היחידה בשרשרת
המשלוח הזאת (חמש יממות לאחר היציאה מנתב”ג אל מרכז המיון – מרחק 21.1
ק”מ בלבד, כאמור לעיל – עדיין יש בדבר – לאור המקובלות בשירותי הדואר בארץ
ולאור המועד שנקבע להשבעת השופט – ראייה-לכאורה להתערבות מושחתת בין-לאומית בפרשה
הזאת.

13.        
אכן, מה שנעשה עם החבילה בארה”ב אינו באחריותם של דואר
ישראל, אבל רצף התקלות ה”בין לאומי” הזה אינו משאיר מקום לספקות: יד
אחת בחשה גם בישראל וגם בארה”ב – בבחינת היילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו.

14.        
יירוטה של העתירה בדרכה אל בית המשפט, הינו חסימת דרכו
של האזרח אל הערכאות, וטירפודה של עשיית הצדק – מעשה-נבלה, כסגנונו של המשיב מס’ 3
בעת שכיהן כקובל הממשלתי מס’ 1 על פי חוק לשכת עורכי-הדין, תשכ”א-1961.

15.        
ביום 4.12.2014, שבועיים ימים מיום המשלוח, ועשרה ימים
מהמועד לפי המחוייבות, נמסרה החבילה – סוף-סוף! – לנמען, כשהיא פתוחה, ועל
כן אין שום וודאות שנספח ו’ לעתירה, אשר צורף אליה במעטפה סגורה עם בקשה
לצו איסור-פרסום, לא נפל לידיהם של בני-העוולה, דבר שמהווה לא רק חסימת דרכו של
האזרח אל הערכאות, אלא גם חבלה בחקירה, אם בית המשפט יורה על כך.

16.        
יש להביא בחשבון כי סכום של מיליון דולר, למשל, הוא
בבחינת “כסף קטן” מול רווחי המיליארדים שמניבה שחיתות הסולמית,
כך שבהחלט “כדאי” ומשתלם למי שנהנה מהשחיתות הזאת לשחד את עובדי הדואר –
הן בארה”ב והן בישראל – כדי לקדם את המשיב מס’ 4 לכהונת שופט, ושם – אוי
לעיניים ואוי לאזניים – האיש הזה יישב עכשיו כערכאת-ערעור על רשמי ההוצל”פ
…

ולמה לא? הרי הוא
“בעל נסיון”, לא?!

17.        
נספח ט’ לעתירה, המצורף להודעה זו, הוא פנייתו של העותר אל המשיב מס’ 5, וכן אל
המשיבים מס’ 6 ו-7. לנספח זה צורף נספח ח(1), שכבר הוזכר לעיל, כדי
שלנגד עיניהם של נמעניו – המשיבים 5, 6 ו-7 – תהייה תמונה מלאה של המוצאות את
העתירה בדרכה מארה”ב ארצה, באחריות למסירתה עד ליום 24.11.2014, אשר שבוע
ימים לפני כן חלף לבלי-שוב.

18.        
בנספח ט’ דרש העותר מהמשיב מס’ 5, בנוסף
לחקירה בעניין שוד ה”סולמית”, שעדיין מונחת על שולחנו, דרש
העותר ממנו להורות לאלתר על פתיחתה של חקירה בעניין עיכוב העתירה, ולרבות בדרך בה
השיגו המעורבים בנושא את הידיעה על עצם הכנתה של העתירה, ומשלוחה לישראל – ידיעה
שהיחיד שהיה שותף לה היה המחשב של העותר. 
כיוון שהטיפול בחבילה המכילה היה שערורייתי הן בארה”ב והן בישראל,
וכפי שצוטט לעיל, קיימא לן מאז ומעולם היילכו שניים יחדיו, בלתי אם נועדו,
דרש העותר מהמשיב מס’ 5 לערב את ה-FBI, את האינטרפול,
וכן כל גורם אחר שיכול לסייע בחקירת השערוריה הזאת.

19.        
בנספח ט’ דרש העותר מהמשיבים מס’ 6 ו-7 להוציא
את המשיב מס’ 4, מידית, לחופשה עד תום חקירתו של היוהמ”ש בפרשת הסולמית,
לרבות חלקו של מר רט בפרשה, וכן דורש אני ליזום מידית הליכי הדחה על פי סמכותכם
לפי סע’ 7(4) לחוק יסוד: השפיטה, לרבות השעייתו הזמנית.

20.        
נספח י’ לעתירה, המצורף להודעה זו, הוא פנייתו של העותר אל המשיבים מס’ 6 ו-8, בו דרש
מהם להפסיק את החשאיות של טקס השבעת השופטים, ולהודיע ברבים את המועד לקיומו של כל
טקס השבעה, מיד עם קביעתו, או שבועיים מראש – לפי המוקדם שבהם.

21.        
בנספחים ט’ ו-י’ דרש העותר מהמשיבים 5, 6, 7 ו-8 להודיענו, תוך
24 שעות, כי הם אכן פעלו על פי דרישתו זו, ואם הדבר מצריך יותר מ-24
שעות – שיתנו לפחות הערכה כמה זמן יידרש לכך, וגם את ההערכה הזאת דרש העותר תוך
אותן 24 השעות.

אף אחד מהמשיבים לא טרח
לענות לעותר על דרישותיו.

22.        
ביום 4.10.2014, תחת הכותרת “השופט רובינשטיין
בוושינגטון: יש לשחרר את פולארד, גם ארה”ב שגתה בפרשה”, וכותרת
המשנה “’29 שנים זה מספיק ודי’, אמר מי שהיה ציר ישראל בבירת
ארה”ב כשנעצר המרגל …”, נתפרסמה בהארץ הידיעה הבאה על המשיב מס’ 3:

שופט בית
המשפט העליון אליקים רובינשטיין קרא בשבוע שעבר בוושינגטון, בהתערבות פומבית נדירה
של שופט ישראלי בהליכים המתקיימים במערכת המשפטית האמריקאית, להעניק חנינה לג’ונתן
פולארד, המרצה מאסר עולם בגין ריגול לטובת ישראל. רובינשטיין אמר שבפרשה היו ישראלים
אחראים לרוב השגיאות, אך במקצתן האשים אמריקאים. התבטאותו של רובינשטיין עשויה לעמוד
בסתירה לכללי האתיקה לשופטים.

…

בהרצאה
במכון וושינגטון, לזכר השגריר האמריקאי בישראל (1985-1977) סם לואיס, חרג רובינשטיין מהנושא המוגדר וסיים את דבריו בקריאה
לשחרור פולארד, שנתפס לאחר סיום שליחותו של לואיס לתל אביב. רובינשטיין כיהן כציר
בוושינגטון, סגנו של השגריר מאיר רוזן, בשנים 1986-1984 ובהיעדרו של רוזן היה
הממונה על השגרירות ב-21 בנובמבר 1985, כאשר פולארד ניסה לחמוק במכוניתו לחניון
הבניין, הוצא משם ונעצר בידי סוכני האפ-בי-איי.

…

סעיף 18
לכללי האתיקה לשופטים אוסר על שופט “להביע בפומבי דעה בעניין שאינו משפטי בעיקרו
ושרוי במחלוקת ציבורית”. איסור דומה, המתייחס להרצאות, מופיע בסעיף 29. סעיף אחר,
26, מתיר לשופט, באישור נשיא בית המשפט העליון, “להשתתף בפעולות הסברה מטעם המדינה
מחוץ לישראל”. רובינשטיין לא אמר, בהרצאתו ב-29 בספטמבר, שהוא מייצג בסוגיית פולארד
את ישראל. בנושאים אחרים אמר כי “אישית”, לא נואש מהסיכוי להשגת שלום ישראלי-ערבי
כולל והדגיש את חשיבות היחסים עם ארה”ב לישראל.

על פולארד
אמר רובינשטיין, “דומני שהגיעה העת לשחרר אדם זה מהכלא. הייתי הממונה על השגרירות
באותו יום. לא ידעתי כלל על סילוקו מהשגרירות. שמעתי על כך בדיעבד. ניסיתי לעזור לו.
דומני שבאחרית ימיו תמך גם סם לואיס בשחרורו. נעשו שגיאות, בעיקר בידי ישראלים וגם
בידי אמריקאים. מספיק ודי, 29 שנים בנובמבר. הגיעה השעה לשחררו מהכלא”.

לפני כארבע
שנים אמר רובינשטיין דברים דומים באירוע בירושלים לכבוד ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר,
באופן שהתפרש כדרבון הממשלה לפעול לשחרור פולארד, אך הפעם בחר להשמיעם – ולהוסיף להם
האשמת האמריקאים ב”שגיאות” – בבירה האמריקאית, שם ריגל פולארד, שם נשפט למאסר
עולם ושם אמור משרד המשפטים לדון בעניינו.

הידיעה התפרסמה כאן:

 http://www.haaretz.co.il/news/politics/.premium-1.2450403

לא פורסמה הכחשה לידיעה
הזאת, וכן לא פורסם כי דבריו של המשיב מס’ 3 נאמרו על ידו באישור נשיא בית המשפט העליון
(רק זה חסר לנו …).

23.        
הן כדי שלא לאבד זמן נוסף, והן כדי להציג בבירור את
ה”היסטוריה” של העתירה ושל יירוטה וטירפודה, הכל כמפורט לעיל, לא מצא
העותר לנכון לעשות “קונסולידציה” של העתירה יחד עם ההודעה הזאת, ושתיהן
מוגשות יחד, כאשר ההודעה מתקנת את העתירה, ומשלימה אותה.

ה.    נימוקי העתירה הנוספים,
מכוח הודעה זו

24.        
יירוטה וטירפודה של העתירה בדרכה ארצה – בין ע”י
“דורשי טובתה” של מערכת המשפט, בין ע”י גורמים מקרבה-היא – נותן
משנה תוקף לצורך בבדק-בית פנימי במערכת המשפט. לצורך שהמערכת תבדוק את עצמה,
במקום להאשים את הציבור, שאותו, כמה מצער, לא ניתן להחליף, ואם אמון הציבור בשופטיו
צונח פלאים – לא הציבור הוא האשם בכך.

25.        
סירובו של המשיב מס’ 5 להתייחס לדרישה לחקור גם את
ה”טיפול” בעתירה הינו המשך ישיר לחיפוי שהוא נותן לשחיתות
ה”סולמית” בגדרה נשדדים מחייבים בהוצל”פ מיליארדי שקלים מדי שנה, מיליארדים
שזולגים לכיסים פרטיים, כאשר אנשים דוגמת המשיב מס’ 4 מנצחים על השחיתות,
ו”ספרו לסבתא” שהם עושים זאת בהתנדבות, ומסכנים לא רק את מעמדם אלא גם
את חירותם – והכל בלי לגרוף את חלקם-הם.

26.        
העובדה המצערת שהמשיב מס’ 4 כבר הושבע כשופט אינה צריכה
להעניק לו חסינות מחקירה והעמדה לדין, ואת אי-הנעימות ה”מוגברת” שתיגרם
בכך (העמדתו לדין של שופט לעומת העמדה-לדין של רשם שאינו שופט) אי אפשר לייחס
לעותר, אשר עשה את כל האפשר על מנת שהדבר הזה לא יקרה.

27.        
על מנת להקטין את הנזק למערכת המשפט עדיף להוציא את המשיב
מס’ 4 לחופשה (כפי שנעשה עם נשיא ביהמ”ש המחוזי בנצרת, השופט יצחק כהן), במקום
לתת לפרשה הזאת להסתבך עוד יותר.

28.        
טקס השבעת שופטים הוא חלק בלתי נפרד מההליך שבסופו אדם נעשה
שופט בישראל. בתור אירוע ציבורי, הטקס הזה הוא נחלת הציבור, וזכאי
הציבור לדעת מה נעשה בנחלתו-הוא.

כן, כן … אפשר לומר שכל
אזרח המעוניין לדעת מתי תתקיים ההשבעה המעניינת אותו צריך לנהל בנפרד הליכים לפי חוק
חופש המידע – ואין ספק שחוק זה חל גם המידע הזה, אבל מי שלא רוצה להעמיד את
המידע הזה לרשות הפונה ידחה את בקשתו, ועד שיסתיימו ההליכים בבית המשפט, הטקס
יהיה נחלת העבר, והמידע ממילא כבר יהיה ברשות הציבור.

29.        
כן, כן … מותר לציבור לעתור לבג”ץ כנגד בחירתם של
שופטים, דבר שאי אפשר לעשותו בטרם-בחירה (ע”ע עתירה מוקדמת), ומותר לו
גם להפגין (במסגרת החוק, כמובן, אבל זה לא עניינם של המשיבים מס’ 6 ו-8, שאינם
מופקדים על שמירת הסדר הציבורי) מול משכן נשיא המדינה, במחאה נגד מינויים של
שופטים אשר לדעת הציבור מקומם לא יכירם על כס השיפוט.

30.        
מבלי לגרוע מכל מה שנאמר בעתירה על המשיב מס’ 3, דבריו על
במה אמריקאית, בבירת ארצות הברית, בכל הנוגע לשחרורו של יהונתן פולארד,
ולרבות האמירה כי “נעשו שגיאות, בעיקר בידי ישראלים וגם בידי אמריקאים”,
הינם לא רק עבירה על כללי האתיקה של השופטים, ולא רק התנהגות מבישה בפני עצמה, אלא
גם פגיעה קשה מצד אישיות ישראלית בכירה ביותר ביחסי החוץ של מדינת ישראל –
ובמיוחד עם ידידתה הגדולה ביותר בעולם אשר “כולו נגדנו”, על אדמתה-היא.

31.        
למנות אדם כזה לכהונה מס’ 2 בצמרת משפט בישראל זו המטת קלון
על מערכת המשפט כולה, ובמונחים המשפטיים – “בלתי סביר באופן קיצוני”.

יש לזכור כי, כמו
שהאמריקאים אומרים, המרחק בין כסאו של סגן הנשיא לבין כסאו של הנשיא הוא 9
מילימטר בלבד, ומחר האיש הזה עשוי לעמוד בראשה של מערכת המשפט, ו”כדי
בזיון וקצף”, אם יותר לנו להשתמש בסגנונו של המשיב מס’3 עצמו, בשבתו לדין
כשופט ביהמ”ש העליון.

ו.       הערות אישיות

32.        
אין, ולא יכול להיות, ספק שיירוטה של העתירה בדרך מפלורידה
ליעדה בארץ לא היה שרשרת של טעיות מקריות, ושהדבר נעשה ע”י
“ידידיה” ו”דורשי טובתה” של מערכת המשפט, ועל כך אמרינן עם
“ידידים” כאלה אינך זקוק לאוייבים.

33.        
ה”ידידות” הזאת ממיטה קלון על מערכת המשפט
בישראל, משום שאף אחד לא יאמין שאין לה יד ורגל בסירחון הזה, הזועק עד לשמיים. כאילו
שאמון הציבור הישראלי בשופטיו מרקיע שחקים, וניתן לסבול שחיקה קלה בו …

34.        
בחלק ג’, פרק ג’ לעתירה (סע’ 122 עד 125), תחת הכותרת תרחיש
האימים: שופט בישראל עומד לדין פלילי על שחיתות שיפוטית עשה העותר מאמץ רב כדי
לשכנע את כל מי שטובתה ויוקרתה של מערכת המשפט לנגד עיניו כי עדיף לה, למערכת,
שהבירור יתקיים לפני טקס השבעתו של המשיב מס’ 4 כשופט, אבל כנראה שיש
הסבורים שעדיף לראות שופט עומד לדין על שחיתות שיפוטית קשה, מאשר לראות
מועמד-לשפיטה עומד לדין על כך.

לו יהי.

35.        
אבל זה לא יעזור לכם, וגם אם תמנו אותו כנשיא בית המשפט
העליון – קול דמי אחי זועק אלי מן האדמה: קול דמי אחי אשר נשדדו ע”י המושחת
עמיעד רט ושותפיו, כל דמי אחי שנזרקו מבתיהם.

וקול דמי אחי אשר שמו קץ
לחייהם, כי לא יכלו לשאת את המשא, את המצב המייאש בו הם זועקים – ואין השומע.

36.        
רצוי שתביאו בחשבון שלא לכל אדם יש מקלדת ויכולת כתיבה, ומי
שאין לו הכלים האלה עלול, בייאושו, לפגוע בעצמו, או לפגוע באחרים.

זה כנראה לא אכפת לכם
שבעלי-דין מתאבדים, ומעולם לא שמענו את מערכת המשפט מכה על חטא הבאתם לכדי כך, כי
זה לא אכפת לכם.

37.        
בשנת 2000 פרסמתי ברבים תחזית לפיה תוך חמש שנים מערכת
המשפט תחטוף “מכה אנושה וכואבת”, אשר תתבטא, בין השאר ברצח שופט,
או בהתאבדות שופט.

אתם לא אביתם שמוע, וקיבלתם
רצח שופט תוך פחות מארבע שנים, והתאבדות שופט תוך עשר שנים – ואתם עדיין לא אובים
שמוע.

38.        
אתם לא מבינים, כנראה שגם לא רוצים להבין, שאמון הציבור
נבחן לא בעיני הצד הזוכה במשפט – לזה תמיד יהיה אמון בשופט, עד שגם הוא
“יחטוף” – וגם לא בעיני מי שמעודו לא ראה בית משפט מבפנוכו, אלא בעיני
הצד המפסיד, שיגיד אמנם הפסדתי, ולדעתי שלא בצדק, אבל נחה דעתי שהשופט עשה מלאכתו
בחרדת-הקודש הראוייה, לא “חיפף”, לא הקדים ירייה לסימון המטרה סביב מקום
הפגיעה, ולא התעלם מטענות וראיות שאינן מתיישבות עם התוצאה עליה הוא החליט מראש –
ויהי מה.

תמשיכו כך, ותקבלו פעם
נוספת את מה שקיבלתם ביום 19.7.2004. זו רק שאלה של זמן, ותזכרו שאמרתי לכם –
לא כאיום, אלא כתחזית.

39.        
ולכל מי שמתבכיין על אבדן אמון הציבור בשופטיו, ומאשים בכך
דווקא את הציבור: מינויו של גנב-מיליארדים כשופט בישראל – האם גם
ב”אשמת” הציבור? האם גם זה בגלל ש”הציבור לא קורא את פסקי הדין
שלנו”?!

40.        
ממש עם סיום עריכתה של עתירה זו אנו למדים כי חתן פרס
נובל, הפרופ’ ישראל אומן, אומר כי “בג”ץ הוא ה-בעיה הכי גדולה של
מדינת ישראל”.

אז נניח שהוא אידיוט
(כנראה שלא), ושהוא מוטה-פוליטית (כנראה שכן), אבל זהו הציבור שעל אבדן אמונו
אתם מייללים נון-סטופ, ואותו לא תוכלו להחליף!

41.        
אם הייתם, שופטי ישראל, מקשיבים למה שעבדכם הנאמן אמר לכם
במשך 50 השנים האחרונות, הייתם זוכים לרמת האמון הציבורי השואפת ל-100% – כולל
מאלה שהשורות התחתונות של פסיקותיכם אינן קולעות לטעמם הפוליטי.

42.        
מנהג נוצר בישראל: לכוהני ה”אתיקה”, בכל הרמות
והערכאות, מותר להשתמש בכל סגנון שיחפצו בו, וביטויים כגון “מעשה נבלה”,
“טומאה”, “שקרים במצח נחושה”, “מלעיט בשקרים” וכו’ –
כל אלה כשרים-למהדרין, אבל כאשר ה”נתינים” שלהם משתמשים בביטויים הכי
“חלביים”, כגון “מעיד כאלף עדים”, “המדינה לא מגלה
לנו”, “ובכך הצטרפת” וכו’ – כל אלה הינם בגדר “סגנון
בוטה ומשתלח, בלתי מאופק, בלתי מנומס ובלתי מרוסן”, רחמנא ליצלן …

כן, גב’ מרים נאור,
המשיבה מס’ 2 – גם ידך במעל!

43.        
לפיכך העותר לא יופתע אם בית משפט נכבד זה יעלה על ראש
שמחתו – או צערו, אם תרצו – את עניין ה”סגנון” של העתירה הזאת.

כיוון שבעתירה הזאת
עומדים למבחן ערכים חשובים יותר מה”סגנון” של עו”ד שמחה ניר (למשל –
טיהורה של מערכת המשפט משחיתות), מוצע בזה לאמץ, בשינויים המתחייבים, את אמירתו
המפורסמת של דוד בן גוריון ז”ל: נתייחס לעתירה כאילו שאלת
ה”סגנון” לא קיימת, ולשאלת ה”סגנון” כאילו העתירה לא קיימת.

וכמובן שהעתירה קודמת
לסגנון, שהאי בנפשנו היא, ובנפשה של מערכת המשפט בישראל, ואמון הציבור בה.

44.        
ולכל אלה אשר מצרים על כך שאינם יכולים עוד לשסות בעותר את קלגסי
לשכת עורכי הדין, את “משטרת המחנה” – תגידו על כך תודה למשיבים 2
ו-3 עצמם, ולכל השאר שחברו לקנונייה המושחתת כנגד עו”ד שמחה ניר, אותו הם
עצמם הגדירו כ –

“אדם מבוגר, המאמין
בצדקת דרכו, פועל בכל נימי נפשו לקידום המטרה לתועלת הציבור ולא לתועלתו
האישית”.

וראו שוב את סע’ 2
לעתירה.

שמחה ניר, עו”ד

       העותר