“קשה להשתחרר מהרושם שכבוד הנשיא אשר גרוניס לוקח שוחד”

איך אפשר “ללכלך” על כל העולם – אפילו בכתב-טענות המוגש לבית המשפט – ולצאת נקי, גם מבחינת ה”סגנון”?

שמחה ניר, עו”ד

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

כיצד אפשר “ללכלך” על כל העולם – אפילו בכתב-טענות המוגש לבית המשפט, ואפילו בפסק-דין – בלי שיגידו לך באיזה סגנון אדוני מדבר (דבר יחיד שאפשר לעשות במקום בו קיימת חסינות מתביעת לשון-הרע)?

דבר פשוט מאוד – ראו דוגמה:

פותחים באמירה מעין “איני יכול להשתחרר מהרושם/הרגשה/תחושה ש…”, אחריה מלכלכים חופשי-חופשי על כל העולם ואשתו, ומקנחים באמירה נוספת, מעין זו:

מדובר בהתרשמות שאינה הכרחית לצורך הליך זה, אך אין ספק שבהתנהגותו האמורה של … אין משום תום לב – וככל שאכן מדובר ב… הרי שיש בכך גם … מכל מקום, בעניין הזה לא יידרש בית המשפט להכרעה, נוכח האמור מעלה.

טלו, למשל, אמירה כזאת, המופיעה בבקשת פסלות, או בערעור על דחייתה:

“קשה/איני יכול להשתחרר מהרושם/הרגשה/תחושה שכבוד הנשיא אשר גרוניס לוקח שוחד, וכך נהג גם במקרה דנן.

“מדובר בהתרשמות שאינה הכרחית לצורך הליך זה, אך אין ספק שבהתנהגותו האמורה של כבוד הנשיא אין משום תום לב – וככל שאכן מדובר בהתנהגותו  של שופט בישראל, ולא כל שכן נשיא בית המשפט העליון, הרי שיש בכך גם שחיתות צרופה. מכל מקום, בעניין הזה לא יידרש בית המשפט להכרעה, נוכח האמור מעלה”.

מה יש לנו כאן?

יש גילוי של התרשמות/הרגשה/תחושה כלשהי, לפיה פלוני עושה משהו נוראים ואיומים. זה לא הוצאת לשון הרע, משום שאומר הדברים בסך הכל מביע את אשר בלבבו פנימה.

אחר כך מוסיפים שזה בכלל לא רלוואנטי, ושהאומר לא יבקש להיבנות מהדברים הנוראים והאיומים, ובאותה הנשימה מוסיפים גם “אך אין ספק ש…”.

גם באמירה “אין ספק ש…” אין אלא הבעת-דיעה, פרשנות לעובדות שנטענו לפני כן, והבעת-דיעה, כידוע, אינה בגדר לשון-הרע.

נשאלת השאלה אם הדברים אינם רלוואנטיים, לשם מה אדוני דוחף אותם, בנצלו לרעה את חסינותו מפני הליכי לשון-הרע?

 והתשובה: גם אתם, השופטים, גם אתם “כוהני הסגנון” עושים בדיוק את אותו הדבר: גם אתם פותחים ב”קשה להשתחרר”, ממשיכים ומלכלכים, ומקנחים בהסתייגות שזו אמירת-אגב, אבל כדי שהרושם שאתם מבקשים להשאיר לא יימחה, אתם חוזרים ומלכלכים, בתוספת שחקן-החיזוק “אין ספק”.

הנה דוגמה אמיתית, דוגמה “מהחיים”:

בנסיבות אין צורך להידרש לקביעת בית הדין המשמעתי המחוזי: “אינני יכול להשתחרר מהרושם, שבענין זה [… – א”ר] ביקש הנאשם לגרום לכך… כי … “. מדובר בהתרשמות שלא היתה הכרחית לצורך ההרשעה, אך אין ספק שב … אין משום תום לב … מכל מקום, לא נדרש להכרעה, נוכח דברינו מעלה.

זה חלק מסעיף י’ לפסק דינו של השקרן אליקים רובינשטיין בתיק על”ע 1341+1898/08, לו נתנו את חתימת-ההסכמה השקרנים סלים ג’ובראן ויורם דנציגר.

לך הבייתה אליקים רובינשטיין, לך הבייתה שקרן, לך הבייתה חלאת-אדם, לך הבייתה, מטונף. לך הבייתה, כי המאסת את עצמך כפי שאף שופט עדיין לא המאיס את עצמו.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס