לקראת גולדסטון 2 (3): שקו-בתחת הדדי
|
מה צריך לקרות כאשר מדינת ישראל והאו”ם אומרים זה לזה “שקו בתחת”, ושניהם צודקים?
שמחה ניר, עו”ד
בן 75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד
לפני כשלושה שבועות, תחת הכותרת לקראת גולדסטון 2, הסברתי את השיקולים בעד-ונגד שיתוף פעולה עם ועדת החקירה החדשה שהאו”ם החליט עליה, בכל הנוגע לשאלה אם בוצעו פשעי מלחמה במערכה הזאת, לאור נסיוני בניהול משפטים-בהעדר, ולאור לקחי ועדת גולדסטון הראשונה, והבהרתי כי אם הממשלה תחליט גם הפעם לוותר על הזכות להתגונן, אני אתמוך בהחלטה, אבל אם, לאחר מכן, היא תתבכיין על היותו של הדוח “מוטה” לרעת ישראל – אני לא אתמוך בה.
לפני עשרה ימים, תחת הכותרת לקראת גולדסטון 2 (2): תשובה ליו”ר הכנסת, יולי אדלשטיין, התייחסתי לקולות הקוראים “לא לשתף פעולה עם חקירת האו”ם”, אשר הבולט שבהם היה קולו של יו”ר הכנסת, יולי אדלשטיין, שגם הוא קרא לא לשתף פעולה עם הוועדה החדשה, כי “הפעם אנו למודי ניסיון מדו”ח גולדסטון”.
לעניין זה אמרתי כי “אכן, אנו למודי ניסיון מדו”ח גולדסטון, אבל השאלה היא מהו הניסיון, ומה למדנו ממנו“, וגם הוספתי כי “הניסיון שלנו אומר שהוויתור על הזכות להתגונן מול ההאשמות המוטחות במדינת ישראל, להביא ראיות לטובתנו, להדוף ראיות נגדנו, ולטעון את טענותינו, יכול לעלות לנו ביוקר“, ושאלתי-השבתי: “ומה למדנו מהניסיון הזה? כנראה שלא למדנו ממנו, ולא כלום“.
ולסיכום, לאחר שהתייחסתי לכל טענותיו של אדלשטיין וליושר האינטלקטואלי שלו, אמרתי:
טוב, אז שב בבית, יולי. שב בבית, ושמדינת ישראל תשב בבית, ותצפה למה שמצפה מי שמקבל הזמנה-לדין בבית משפט לתעבורה, ומצפצף עליו: הרשעה אוטומטית, אפילו בלי הוכחות. “יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום“ (חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ”ד-1982, סע’ 240(א)(2)).
ושוב: כמי שהשתמש לא פעם ולא פעמיים בטכניקה של “ישיבה בבית”, בתנאי שהיא לוקחת בחשבון את כל הסיכונים הכרוכים בכך, ואחד הסיכונים הבולטים הוא שאם התרגיל נכשל, אין “ערכאת ערעור” שבפניה ניתן לטעון שההליך היה בלתי חוקי.
מכל מקום, ועל פי המעט הידוע לנו כעת, נטיית-הלב המקצועית שלי היא שהפעם מדינת ישראל צריכה להתייצב בפני “גולדסטון 2”, ולנהל את “המערכה על התודעה, על המוסריות ועל הלגיטימציה” של מדינת ישראל וצה”ל בצורה הכי מקצועית שאפשר, ועם כל ה”תותחים” שיש לנו.
בינתיים התמנתה הוועדה, והתמנה גם היו”ר שלה, ונטיית-הלב המקצועית שלי התמתנה קמעה. רק קמעה.
מסתבר שהיו”ר הזה התבטא ואמר שהוא היה רוצה לראות את בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, עומר לדין בפני בית המשפט הבין-לאומי הפלילי, והיו לו, מן הסתם, עו”ד יציאות כאלה ודומותיהן – יציאות כאלה שבגינן הייתי פוסל כל שופט.
אלא מאי? לא אביע בעניין הזה דיעה נחרצת, משום שאין לי כל הידיעות שישנן – או לפחות אמורות להיות – בידי הממשלה, ועל פיהן יש לשקלל את כל נימוקי הבעד-ונגד. מעבר לכך אני גם לא נושא באחריות למהלך הזה, והדבר היחיד שאני ארשה לעצמי לעשות הוא להביא בחשבון את תוצאתה של החלטת הממשלה – בבחירות הבאות.
היה והממשלה תחליט שהמשחק מכור עד כדי כך שעדיף להסתכן ולוותר על הזכות להתגונן, היא צריכה להגיד לאו”ם אני לא משתתפת במשחקים מכורים, שקו לי בתחת.
אלא מאי? גם את האו”ם לא עשו באצבע, וגם הוא יודע להגיד שק-בתחת.
לו הייתי אני במקום האו”ם, הייתי עונה למדינת ישראל: תראו מי שמדברת!
במדינת ישראל, כידוע, “פסלות שופטים” היא “משהו גס”, וכמו שאומר אשר יגורתי לבית גרוניס, “אפילו נוצר בראיית הטוען-לפסלות, בנסיבות העניין, חשש למשוא פנים כלפיו, הרי שחשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות”.
ומה זה, אליבא דיגורתי, “חשש שאינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא”?
הנה תשובתו, בתיאום למקרה שלפנינו: “משלא הוכח שדיעותיו של יו”ר הוועדה תשפענה על החלטותיה של הוועדה”, הרי זה “חשש שאינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא”.
וזה אומר שלא די בכך שיש חשש למראית פני הצדק, אלא שצריך גם להוכיח שהתוצאה של ההליך תושפע ממה שהעין רואה.
ואם לא די לנו בכך, הייתי מציע לחזור למעלה מ-30 שנים אחורנית, אל החלטתו של נשיא ביהמ”ש העליון דאז, לנדוי משה, בערעור הפסלות שהגיש בגין אמירתה של השופטת דאז, ויקטוריה אוסטרובסקי-כהן, אשר דנה במשפטו של חה”כ דאז, אהרן אבו-חצירא, ואמרה עליו “הטיפוס הזה” (“הטיפוס” – במלעיל): לנדוי משה אמר שזו הייתה “פליטת פה אומללה”, אבל לא די בה כדי לפסול את השופטת.
אז גם לענייננו, האמירות של כב’ היו”ר על כך שהוא היה רוצה לראות את ביבי נתניהו עומד לדין בביה”ד הפלילי הבין-לאומי הן, לכל היותר, “פליטות-פה אומללות”, אבל צריך להוכיח שיש בהן כדי להשפיע על עבודת הוועדה.
ובמלים אחרות: מדינת ישראל, כל הטענות שיש לך כנגד יו”ר הוועדה אינן מוכרות אפילו במשפט הפנימי שלך, ואת, בחוצפתך, מצפה שאחרים ינהגו כלפייך אחרת ממה שאת נוהגת כלפי אזרחייך שלך?
ולו אני האו”ם, הייתי מוסיף ואומר: מדינת ישראל, שקי לנו בתחת!
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס