לקראת גולדסטון 2

בן 75 שנים אנוכי היום, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

 

צוות הבדיקה של האו”ם בנושא העימות בעזה (באנגלית: United Nations Fact Finding Mission on the Gaza Conflict) הוא ועדת חקירה בראשות ריצ’רד גולדסטון, שמונה לתפקיד ב-3 באפריל 2009 על ידי מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם. תפקיד הוועדה היה לבדוק את פעילות צה”ל במבצע עופרת יצוקה ואת מעשי החמאס שהובילו למבצע. ממצאיה של הוועדה פורסמו בדו”ח המוכר בשם דו”ח גולדסטון.

… ב-1 באפריל 2011 פרסם גולדסטון מאמר בעיתון “וושינגטון פוסט” תחת הכותרת “שקילה מחדש של דו”ח גולדסטון על ישראל ופשעי מלחמה”, ובו טען כי אילו היה שיתוף פעולה מצד ישראל ואילו “ידע אז מה שיודע היום”, מסקנות הדו”ח היו שונות, במיוחד ההאשמות על “פשעי מלחמה אפשריים” שהופנו נגד ישראל. הוא טען עוד שמועצת זכויות האדם של האו”ם מוטה לרעת ישראל, וכי ישראל חקרה את מעשיה, בעוד החמאס לא עשה כן.‏^[2]… (מתוך ויקיפדיה).

 

אין זה סוד שמדינת ישראל לא רוותה נחת מדוח גולדטון.

 

למדינת ישראל היו טענות כנגד עצם המינוי של “ועדת גולדסטון”, כנגד נוסחו של כתב המינוי, אולי גם כנגד הרכב הוועדה ואולי גם מטעמים אחרים, ועל כן היא החרימה את הוועדה, ולא התייצבה בפניה להציג את עמדתה ולהגן עליה.

 

אלא מאי? לאחר שהוועדה פרסמה את הדוח שלה, קפצה ישראל על רגליה האחוריות: המימצאים מופרכים מיסודם, אבסורדיים, ומה לא.

 

אין לי שום בעייה עם איסטרטגיה הבנוייה על אי-התייצבות לדיון, על המתנה לתוצאותיו, ועל תקיפת חוקיותו לאחר מכן. אני עצמי עשיתי זאת פעמים אין-ספור, ובהצלחה, וניסיוני העשיר במשפטי התעבורה מלמד שלפעמים הדרך הנכונה – והמוצלחת – להתמודד עם הליכים לא חוקיים היא אכן להתעלם מהם, לחכות לפסק-הדין ולתקוף אותו – בין בערעור, בין בכל דרך אחר.

 

אלא מאי? לשיטה הזאת יש מרכיב לא מבוטל של סיכון, משום שאם טענת אי-החוקיות נופלת, אי אפשר לטעון כנגד פסק-הדין גופו. זה לא הולך יחד, גם לא לחלופין.

 

מאידך גיסא, אם אתה מתייצב לדיון, ומנהל אותו לגופו – אפילו “בכפוף לטענת אי החוקיות” – אתה גם כן נוטל סיכון – הסיכון להילכד ב”הסכמה” שייחסו לך, אפילו אם צעקת בקולי קולות שאתה לא מסכים לשום דבר.

 

מוסד כלשהו של האו”ם החליט להקים מעין ועדת גולדסטון 2, ותגובתה של עו”ד ציפי לבני, השרה לענייני המו”מ והמשפטים, אותה היא פרסמה בפייסבוק שלה, היא בת שתי מלים: “חפשו אותי” (בתקשורת העולמית זה תורגם ל-get lost). תגובה פופוליסטית מצויינת לפייסבוק,

 

אלא מאי? עו”ד ציפי לבני כנראה שלא ניהלה תיק תעבורה אחד בחייה המקצועיים, וספק אם היא בכלל ניהלה תיק משפטי כלשהו, בו היה לה עניין עם צד-שכנגד, מחד, ועם שופט לא-בהכרח-אוהד, מאידך.

 

בעניין ועדת גולדסטון הראשונה מדינת ישראל ניסתה לאחוז בחבל בשני קצותיו: היא התעלמה מהוועדה, החרימה את דיוניה, והכל בטענה שהיא בלתי חוקית, משוחדת-מראש, ושאר טענות כיו”ב, אבל אחרי שועדת גולדסטון הוציאה את הדוח שלה, באה ישראל ואמרה רגע-רגע, הממצאים מופרכים מיסודם.

 

זה לא הולך כך, זה גם לא מכובד, ובכל דיון או פורום בו השתתפתי והנושא הזה עלה, לא יכולתי לתמוך בניסיון כלשהו לתקוף את המימצאים. יכולתי לתקוף את החלטת ישראל שלא לשתף פעולה, ויכולתי לתמוך בה, אבל השאלה הזאת מעולם לא התעוררה, כי כל הציפורניים נשלפו לעבר המימצאים.

 

אם מישהו היה בא ואומר כי אפילו היו ועדת גולדסטון, מינוייה וחבריה כשרים-למהדרין, העדויות שהיו בפניה לא היה בהן שום דבר התומך המימצאים שהוציאה מידיה (משהו מעין no case to answer), הייתי מוכן לשמוע זאת בנפש חפצה – כי זו טענה חלופית כשרה – אבל איש לא העלה את הטענה הזאת.

 

אם כוונת ה”חפשו אותי” של ציפי הוא להחרים גם את “גולדסטון 2” – נו-פרובלם, אני איתה באש ובמים, כי עם כל המחלוקות שיש לי איתה, ציפי לבני הוא שרת המשפטים שלי, השרה שלי לענייני המו”ם עם הפלשתינים, וכו’ (רק את תפקיד השרה נתניהו היא לא יכולה למלא, גם לו רצתה בכך).

 

אבל, מאידך, אם היא תציע לנו לשבת בחיבוק-ידיים ואחר-כך להגיד רגע-רגע, המימצאים שלכם מופרכים מיסודם – זה לא יעבור, ואני לא אתמוך בזה.

 

ציפי, גם אצל השופטים שלך, שאת כל-כך מגינה עליהם, זה לא עובד, ומדוע נדרוש, או נצפה, מהגויים שאצלם זה כן יעבוד?

 

א-פרופו “גויים”: ריצ’רד גולדסטון, כידוע, הוא יהודי, בן לאם יהודיה, שעל יהדותו אין מחלוקת אפילו ברבנות הראשית לישראל, אבל בין הטענות שהועלו נגדו נטען גם שהוא החליט נגד ישראל, “כדי שלא יגידו”, וכן נטען כנגדו ש”בתור יהודי הוא לא היה צריך לקבל על עצמו את המינוי”. אבל אם האו”ם היה מכניס לנו גולדסטין במקום גולדסטון, היינו אומרים כי “בעצם המינוי יש כבר הטייה-מראש” …

 

וא-פרופו גולדסטון: כעולה מהמאמר שפרסם גולדסטון ב-1 באפריל 2011 (ועיקריו הובאו לעיל, מתוך ויקיפדיה), בו טען כי אילו היה שיתוף פעולה מצד ישראל ואילו “ידע אז מה שיודע היום”, מסקנות הדו”ח היו שונות – ייתכן מאוד שהייתה כאן שגיאה רצינית מצידה של מדינת ישראל.

 

כמובן שיהיה מי שיבוא ויגיד שאסור להאמין לצדקנות-בדיעבד ולהתחסדות של גולדסטון, אבל גם כאן, כרגיל, הדיעות תתפלגנה לפני מיצובו של בעל הדיעה על המפה הפוליטית, ואני, כמי שאינו מזוהה פוליטית, לא אביע כל דיעה בנקודה הזאת.

 

ולסיכום: בשאלה אם להתייצב בפני ועדת גולדסטון השנייה, או להחרים אותה, שתי האפשרויות הן לגיטימיות, וכיוון שלי אין כלים לדעת מה עדיף, אין לי אלא לסמוך על הממשלה, אבל בכפוף לאזהרה שאם ההחרמה תיכשל, אני לא אתמוך בניסיון לתקוף את המימצאים.

 

ומעל לכל, ציפי לבני, קביעת “מימצאים” המצוצים-מהאצבע, כמוה כהתעלמות מראיות המחייבות מימצאים, הינה רעה חולה, נגע שלוקים בו גם שופטי ישראל, ואת  משלימה עם הרעה-החולה הזאת, כך שלך יהיה קשה מאוד להתבכיין על אחרים.

 

פעם אחת הבעתי “עצב לאיד” על כישלונה של ישראל ב”תרגיל” הזה. זה היה בעניין פסק דינו של ביה”ד הבין-לאומי בהאג על גדר המחלוקת, אבל הפעם, אם כך יקרה, אני ארקוד על הגגות משמחה-לאיד על כישלונה של מדינת ישראל, בכך שהיא מטיפה לאחרים, ואינה נוטלת קורה מבין עיניה.

 

לא אוותר לה, אזכיר לה ואשיר לה באזניה: על דאטפת אטפוך.

 

______________

 

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

 

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

 

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס