נאום-תשובה לרפ”ק גל שרון, המתקוממת
על ה”סגנון” של שמחה ניר

היא לא ידעה שיש לה עניין עם
המומחה מס’ 1 בעולם לענייני הסטת הדיון ממהות ל”סגנון”, ומשם הלאה – מי יידע
אנה *** שיעור ב”ענייני סגנון” למתחילים

שמחה ניר, עו”ד

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

על מכתבי לחברי הכנסת, תחת הכותרת “רק
לא דורנר“, ועל מכתבי
הנוסף אליהם באותו העניין, אותם הפצתי גם בפייסבוק, עונה לי שרון גל, רפ”ק
במשטרת ישראל, וכנראה גם עורכת-דין:

עד שקראתי
את המכתב המסוגנן להפליא בדברי אלימות, לא תמכתי בה..עכשיו כן!!! אם אני היא הייתי
אומרת לך תודה רבה על השירות שעשית לי בדרך לנשיאות..

ואני, מתורגל, משופשף ובקיא על המגרש הזה, חוזר אליה ומקשה:

גל שרון,
אולי תפני אותי לדבר-אלימות אחד שבמכתבי? *** האמת, אני לא מאמין לך שלפני זה לא תמכת
בה. אני רוצה לראות זאת במו עיני *** חוץ מזה, אם תתגשם תקוותך, והטיפשה הזאת תהייה
לנו הנשיאה, זה יכול להיות ממש מרתק, ואני הולך לקנות לי מקלדת חדשה.

והיא עונה:

מה זאת השפה
הזאת: ” דורנר לא רק מושחתת אלא גם טיפשה..”?! ביקורת זה טוב וזה ליגיטימי
אבל לא כך..

מדובר באישה
שהגיעה לשיא הקרירה המשפטית שלה אין יותר מזה..ואתה מכנה אותה טיפשה?!

אתה שופט
אנשים כשאף אחד לא מינה אותך להיות שופט..אותה כן!

אפילו בתגובתך
אלי כתבת שאתה לא מאמין לי ושבטח תמכתי בה קודם בכלל בלי להכיר אותי שפטת גם אותי..

לא הבעתי
דיעה לגבי שחיתות במערכת המשפט כן , לא ואני גם מנועה מלעשות זאת כאן ..אולי דעתינו
זהות ..מה דעתך?!

אתה לא צריך
להחליף מקלדת אתה צריך לשנות סגנון..

ואני אענה לה גם על כך.

גל יקרה,

אני
מנחש שאת לא רק רפ”קית במשטרה, כפי שרואים בתמונה שלך, אלא גם עורכת-דין,
ואולי גם מועמדת לשפיטה, או שואפת להגיע לכך ביום מן הימים.

תקני
אותי אם אני טועה.

ומכן
להערותיך, ותחילה הקדמה: מולך נמצא כעת מי שכתב ופרסם כ-60 מאמרים במדור “באיזה
סגנון אדוני מדבר“, בו אני מנתח ברזולוציה גבוהה ביותר את נושא ההשתלחות חסרת-היסוד-והטעם
ב”סגנון” של הדובר, כאשר למשתלח אין תשובה לטענותיו של הדובר.

יש לך,
איפוא, התמודדות עם המומחה העולמי מס’ 1 בנושא הזה, התמודדות המביאה את
המשתלח למבוי סתום אשר איש עדיין לא הצליח לצאת ממנו – אלא אם הוא נמצא
בעמדת-כוח הפוטרת אותו מהצורך לשכנע, והוא רשאי ויכול לרמוס בנעליו המסומרות את כל
מי שדעתו שונה משלו.

אני
מקווה שלא תנהגי כמנהג
הלטאות, אשר, משנתפסו בכף, משאירות את זנבן בידי התופס, ונעלמות על מנת לגדל
לעצמן זנב חדש, וחוזר חלילה.

את
אומרת לי:

מה זאת השפה
הזאת: ” דורנר לא רק מושחתת אלא גם טיפשה..”?! ביקורת זה טוב וזה ליגיטימי
אבל לא כך..

ראשית,
תודה שאת מרשה לי לבקר, והייתי שמח לשמוע ממך תשובה לשאלה אם “לא
כך”, אז איך? ובמלים אחרות: נסחי את אותו הדבר בסגנונך-את, בלי לפגוע
כמלוא הנימה בתוכן עצמו, סמני X במקום המיועד לחתימה – ואני חותם.

שנית,
בואי נפצל את האמירה הזאת: נניח שאני אומר “אהוד אולמרט מושחת” – מה
פסול “סגנוני” מצאת בכך? ומה ההבדל-שב”סגנון”, לשיטתך, בין
“אולמרט מושחת” לבין “דורנר מושחתת”?

הלאה:
נניח שאני אומר “אהוד אולמרט ודליה דורנר מושחתים” – מה אז? סגנון פסול,
או כשר?

ועוד
הלאה, ועכשיו לעניין הטיפשות: “אנסטסיה מיכאלי טיפשה” – סגנון כשר או
פסול?

ובאותו
הרוח: “אנסטסיה ודורנר טיפשות” – כשר או פסול?

את
מוסיפה:

מדובר באישה
שהגיעה לשיא הקרירה המשפטית שלה אין יותר מזה..ואתה מכנה אותה טיפשה?!

לטכניקה
הזאת, גל, אני קורא שימוש
מניפולטיבי בעובדות-אמת.

ראשית –
אני לא “מכנה” אותה “טיפשה”. אני מביא עובדות יבשות,
אירועים שהיו וחלקם פרי מקלדתה-היא, ונותן את הפרשנות שלי לאותן העובדות.

בוודאי
שאין לי מונופול על הפרשנות הנכונה, ואת, ככל אדם אחר, רשאית להסיק מהן את
הפרשנות ההפוכה לחלוטין, קרי שהיא חכמה וטהורת-כפיים – וקוראינו ישפטו בינינו
בצדק.

זהו,
גל, החופש “לסחור בדיעות”, שאת כנראה לא מכירה בו.

שאלה
נוספת היא אם “שיא הקריירה” אומר שאדם למוד-דין לא יכול להיות, בעת
ובעונה אחת, גם טיפש. התשובה היא כן, ואם יותר לי להיתלות באילן גבוה, הריהו מאמרו
של עו”ד אריה מרינסקי המיתולוגי ז”ל, על שופטים, עיתונאים
ואורחות חיים, אשר פורסם במעריב סביב שנת 1985.

אבל למה
לנו להביא לחמנו מרחוק. קחי, למשל את היציאה המטומטמת של השופט אהרן אמינוף,
סגן-נשיא בימ”ש מחוזי.

תמצית
הסיפור: אדם נאשם באונס בתו המאומצת מעת היותה בגיל 6 ועד הגיעה לגיל 18 – 12 שנים
תמימות. התעוררה השאלה מדוע היא שתקה שנים רבות כל כך. אומר
על כך אמינוף בפסק הדין:

“ייתכן
שבמשך השנים, משהייתה המתלוננת לנערה, נעמו לה מעשי הנאשם והיא חפצה בהם ולכן היא לא
התחמקה ממנו וגם לא טרחה לספר על מעשיו ולגלותם, עד שנאלצה לעשות כן לאחר ארוסיה, מפחד
שלאחר נישואיה היה מתגלה שהיא איננה בתולה”.

ואני
שואל אותך: טיפש או לא טיפש?

ואם כבר
“מדובר באישה שהגיעה לשיא הקרירה המשפטית שלה אין יותר מזה”, הרשי לי
לדבר על אישה שהגיעה לשיא הקרירה המשפטית שלה – שתי רמות יותר מדורנר – והיא אפילו
יותר טיפשה מדורנר.

קראי את
מאמרי אליעזר
ריבלין לנשיאות, דורית W ביניש – הבייתה!

היכנסי
לכל הקישורים, שם, העוסקים בחכמתה של ביניש.

ואגב,
במאמר הזה מוזכרת דליה דורנר, אשר מודה כי גלה כבוד ממערכת המשפט, ויש
“להחזירו” מן הגלות. כפי שהזכרתי במכתבי לחברי הכנסת (קישורים למעלה), גם
כאן דורנר, בטיפשותה, מודה בדברים שאני טוען כמעט 50 שנה, ואין השומע.

והגידי
בעצמך: חכמה או טיפשה?

כמובן
שאת יכולה לחשוב אחרת: את יכולה לחלוק על העובדות – ונתווכח, ואת יכולה להסכים על
העובדות אבל לחלוק על המסקנות – וגם על כך נוכל להתווכח. אבל
“סגנון”? מה עניין ה”סגנון” לכאן?!

את
מוסיפה:

אתה שופט
אנשים כשאף אחד לא מינה אותך להיות שופט..אותה כן!

ראשית –
אני לא שופט איש, וגם לא מתיימר לעשות כן. אני רק מביא עובדות, מפרשן אותן, ומביע
את דעתי.

אכן,
אותה מינו להיות שופטת, וכפי שהסברתי לחברי הכנסת, בדיוק על כך נפשי בוכיה!
להגנתה של דורנר אומר רק מילה טובה אחת: שופטים רבים הם גרועים ממנה בהרבה!

אכן,
היא גילתה, בתור שופטת, מידה מסויימת של “נשמה סוציאלית”, אבל היא
ומצדדיה לא מנפנפים ב”סוציאליות” שלה, אלא בהיותה אישה, ושופטת
“עליונה” בדימוס.

אז אין
לי שום בעייה שאישה תהייה נשיאת המדינה, אבל מי שרוצה לנפנף בעברו כשופט, צריך
לעבוד קשה מאוד על כך, כאשר השפיטה היא עדיין ההווה שלו. לעבוד קשה, ולהיות
משכמו-ומעלה – ביושר האינטלקטואלי, ובתכונות דומות, וכפי שהראיתי גם לדורנר אין
יותר יושר מאשר לשופט המצוי.

א-פרופו
“אתה שופט אנשים כשאף אחד לא מינה אותך”: כדי להביע דיעה שלילית על
אדם, אני לא צריך שימנו אותי. כך, למשל, מי שאמר על אהוד אולמרט שהוא מושחת,
לפני שהוא הורשע, לא “שפט” אותו, רק מתח עליו ביקורת.

אבל לא
ברור מה עניין “אתה שופט”, וגו’, לעניין ה”סגנון” אותו את
מעלה על נס: האם האמירה “אולמרט מושחת” הייתה ב”סגנון” פסול
לפני ההרשעה, ועכשיו, אחרי ההרשעה, היא ב”סגנון” כשר? מה עניין
ה”סגנון” לאירועים חיצוניים לאמירה?

את
גולשת למחוזות אחרים:

אפילו בתגובתך
אלי כתבת שאתה לא מאמין לי ושבטח תמכתי בה קודם בכלל בלי להכיר אותי שפטת גם אותי..

אז לא:
אני לא אמרתי שאת משקרת, וגם לא “שפטתי” אותך כלל ועיקר. אני רק פקפקתי בהצהרה
שלך, לאור נסיוני הכללי המלמדני שהצהרות כאלה הן פעלולים רטוריים גרידא. אדרבא,
הראי לנו מראה-מקום, תני לנו קישור למקום בו גילית את דעתך שאת נגד דורנר, כדי
שתהיה לך נקודה ארכימדית לטענה ששינית את דעתך לטובתה, בעקבות מכתבי לחברי הכנסת.
אני אשמח להודות בכך שטעיתי.

את
מוסיפה:

לא הבעתי
דיעה לגבי שחיתות במערכת המשפט כן , לא ואני גם מנועה מלעשות זאת כאן ..אולי דעתינו
זהות ..מה דעתך?!

דעתי
היא שאכן, אולי דעותינו זהות, אבל את התקוממת על ה”סגנון” שלי, כאשר
לא היית ערה לכך שאת נכנסת להתמודדות עם המומחה העולמי מס’ 1 בתחום הזה.

ואכן,
ההתקוממות שלך באה לידי ביטוי גם ב”פינאלה” שלך:

אתה לא צריך
להחליף מקלדת אתה צריך לשנות סגנון..

אז לא,
ממש לא.

ראשית –
לא אמרתי שאני הולך “להחליף מקלדת”. אמרתי ש”אני הולך לקנות לי מקלדת
חדשה”. כאשר את מתכוננת לאירוע חגיגי, וקונה לך שמלה חדשה, את לא
“מחליפה” שמלה. את קונה שמלה חדשה, שתתאים לאירוע החגיגי המסויים,
ומשתדלת לבחור שמלה כזאת שתתאים גם לאירועים החגיגיים שבעתיד.

ובאשר
ל”שינוי הסגנון”: לא, אין לי כוונה לשנות את הסגנון. אני יודע שהסגנון
שלי קשה, אבל הוא לא גס. הוא חריף, הוא נוקב, אבל הוא לא וולגארי.

ומעל
לכל – אני תמיד משתדל להשתמש בסגנונם של השופטים עצמם, ושל “כוהני
האתיקה” המתיימרים להטיף “סגנון” לכל העולם – חוץ מאשר לעצמם. כך,
למשל, אם השופטים מדברים על “שקר במצח נחושה” – גם אני אשתמש בביטוי
הזה, ואם כוהני האתיקה ידברו על “מעשה נבלה” – גם אני אעשה כמותם.

ולסיום
אתייחס למילות-הפתיחה שלך בתגובתך הראשונה, בה את אומרת על מכתבי לחברי הכנסת שהוא
“מסוגנן להפליא בדברי אלימות”: אלימות היא הפעלת כוח, והפעלת כוח,
כשלעצמה, אינה בהכרח “משהו גס”.

אלימות
יכולה להיות כשרה וחוקית, ויכולה להיות בלתי כשרה ובלתי חוקית.

כך,
למשל, כאשר אתם, השוטרים, כובלים עציר באזיקים: אם הכבילה היא בתום לב, ובהתאם
להוראות המשטרה, זו אלימות כשרה וחוקית, ואם היא נעשית בניגוד להוראות
המשטרה, וכדי לספק  את יצר השררה של השוטר,
הרי זו אלימות לא כשרה ולא חוקית.

האבחנה
אינה, איפוא, בין אלימות ללא אלימות, אלא בין זו הכשרה לזו הלא-כשרה.

האלימות
אינה בהכרח כרוכה בהפעלת כוח פיזי. כאשר השוטר אומר לאדם “אתה עצור, עלה
לניידת”, והוא עולה לניידת ללא התנגדות פיזית, הרי זו הפעלת כוח שלטוני,
והשאלה היחידה היא אם המעצר הוא חוקי (ואז זו אלימות שלטונית כשרה), או שאינו חוקי
(ואז זו אלימות שלטונית פסולה).

והוא
הדין אפילו בדרישת השוטר להתלוות אליו לתחנת המשטרה, אף שהיא פחותה ממעצר.

ובאותה
הרוח, גם כתיבה ביקורתית יש בה משום האלימות, והאבחנה היא רק בין הכשר לבלתי כשר.
אם אני מגלה ששופט מקבל שוחד, אני אכה בו ללא רחמים, אומר שהוא מושחת, ואדרוש ממנו
ללכת הבייתה. התברר שביקורתי חסרת-שחר – הרי זו אלימות פסולה, התברר שביקורתי
מעוגנת היטב בעובדות – הרי זו אלימות כשרה.

קחי,
למשל, את השחיתויות של אולמרט: עד שהמשטרה ובתי המשפט הגיעו אליו עברו כמה שנים,
ופורסמו עשרות מאמרים וכתבות על השחיתויות שלו: הייתה זו אלימות שיטתית, קשה
וחסרת-רחמים, אבל היום אנחנו יודעים שבלעדיה רשויות החוק כלל לא היו מעזות להתקרב
אליו.

ועוד
בעניין ה”אלימות”: איפה מצאת במכתבי אל הח”כים אלימות כלשהי? האם
איימתי עליהם? האם לחצתי עליהם? לא. רק הסברתי להם את עמדתי, ואת התוצאות השליליות
שתבואנה בעתיד, אם דורנר תיבחר כנשיאת המדינה.

האם הייתי
אלים כלפי דורנר עצמה? לא, כי כלל לא פניתי אליה, לא ביקשתי ממנה להסיר את
מועמדותה. לא ביקשתי ממנה דבר. היא “לא פונקציה”, מבחינתי.

אז איפה
כאן ה”אלימות”?!

ואגב,
גם הביקורת שלך עלי היא אלימה במידת מה, ואת רואה שאני יודע להתווכח איתה, אבל
להגיד שהיא אלימה, ובכך לפטור את עצמי מלהתמודד איתה – זה לא הסגנון שלי, ואני מכבד
את ביקורתך עלי יותר משאת מכבדת את ביקורתי על דליה דורנר ועל כל המילייה שלה.

ואסיים בתודה, גל, על שהרמת לי להנחתה את המאמר היפה (והצנוע, לא לשכוח!) הזה.

עד כאן תשובתי לגל שרון, רפ”ק במשטרת ישראל, וכנראה גם
עורכת-דין.

נראה אם יהיה לה האומץ להתמודד עם דברי, או, לחלופין, להודות
בכך שביקורתה עלי אין לה כל יסוד.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה
מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס