“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

כאשר רבי עקיבא האמין כי בר-כוכבא נועד להיות המשיח, אזי
חברו, רבי יוחנן בן תורתא, שהתנגד למרד בר-כוכבא, ליגלג עליו, ואמר: (תלמוד
ירושלמי מסכת תענית ד:ה)

“עקיבא,
יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבוא”

בלשונו של ר’ יוחנן, אף אני אומר לך:

“עשבים
יעלו בלחייך, ר’ בנימין נתניהו, ופלסטינים לא יכריזו על ישראל כעל מדינת העם
היהודי”.

הערבים לא החמיצו, מעולם, הזדמנות להזיק לעצמם, כדברי אבא
אבן. הסיבה ברורה: ככל שמדובר בציבור דתי-לאומני, הדבק באמונות משיחיות – אין ההיגיון
הבריא פועל, אלא האמוציות והריגושים הלאומניים. כך אצלם וכך אצלנו.

בשנת 1927 החלו בירושלים בבניית המלון המהודר ”פאלאס”,
שהיה שייך למועצה המוסלמית העליונה. בראשה עמד ”המופתי” של ירושלים (חג’ אמין אל
חוסייני), שהיה הקיצוני שבין שונאי ההתיישבות הציונית בארץ ישראל.

המופתי, מנהיג העם הפלסטיני בא”י, היה אחראי לפרעות ביפו
בשנת 1921 בה נרצח חיים-יוסף ברנר וחבריו, לטבח ביהודי חברון וצפת בשנת 1929 והיה
מחוללו של המרד הערבי הגדול בשנים 1936- 1939.

בשנת 1941 ברח מהארץ לגרמניה הנאצית, התקבל בכבוד על ידי היטלר,
הקים גדוד נאצי ששרתו בו ערביי ישראל והמליץ בפני הפירר הנאלח על השמדת העם
היהודי.

אולם, מועטים יודעים כי בשלהי שנות העשרים, המופתי לא היה
כה קיצוני, כפי שסברו. קנאותו נבעה, בעיקר, מרצונו לשרוד כמנהיג ערביי פלסטין.
ממנו למדנו כי עריכת הסכם שלום בין הפלסטינים לבין הישראלים, הינה בלתי אפשרית
לחלוטין. הכיצד למדנו זאת?

סיפר על כך ידידו של המופתי, יהודי בשם ברוך קטינקא,
בביוגרפיה שפירסם. קטינקא עלה ארצה בשנת 1908 והיה אחד האישים המופלאים שחיו בארץ;
היה איש עבודה מוכשר מאין כמותו. הוא מונה על ידי הטורקים, במלחמת העולם הראשונה,
למהנדס ראשי של מסילות הברזל במזרח התיכון; מגבול מצרים ועד לדמשק.

לאחר תום המלחמה, גוייס בידי פנחס רוטנברג להשתתף בהקמת
המיזם להפקת חשמל ממימי הירדן. היה ידידם של חיים ויצמן, מאיר דיזינגוף, רופין
ולבונטין, מנהל בנק אנגלו-פלסטינה. למרבה הפליאה, היה אף ידיד קרוב של המופתי
הירושלמי, שנחשב ל’שטן’ בעיני יהודי א”י.

החלוץ המוכשר, בנה את המזחים בנמל חיפה, הקים את שני
הבניינים הגדולים של ‘הבונדד’ בנמל, הקים את מלון ‘פאלאס’ בירושלים ואת בנין ימק”א
– שניהם מהמבנים היפים בארץ.

בנייתו של מלון ‘פאלאס’ החלה בשנת 1927, שנתיים טרם פרצו
מאורעות הדמים של שנת 1929. למרבית ההפתעה, קטינקא עם שני שותפיו; היהודי טוביה
דוניה (שהיה גיסו וידידו של חיים ויצמן) והשני, ערבי ושמו עוואד, נבחרו על ידי
המופתי הירושלמי במכרז, כקבלנים להקמת הבניין של מלון ”פאלאס” בירושלים. קטינקא
העסיק בבנייה 400 פועלים ערבים ו-100 בעלי מקצוע יהודיים. ברור הדבר, שהעסקת
קבלנים יהודיים

בבניין החשוב ביותר שהקימה המועצה הפלסטינית העליונה,
והעסקתם של 100 בעלי מקצוע יהודיים, מצביעים על גישה חיובית לחיים בצוותא עם
היהודים.

במהלך הבנייה, נוצרו קשרי ידידות הדוקים בין קטינקא לבין
המופתי. יש לציין, כי למרות מעמדו הרם, המופתי היה אדם חסר אמצעים ונרדף על ידי
נושיו. מסיבה זו לא היה מסוגל להשלים את בניית ביתו בירושלים.

קטינקא הציע, איפוא, למופתי הצעה שאי אפשר לסרב לה:
“אנחנו נבנה את ביתך במחיר זול ואף נאפשר לך לשלם בתשלומים”. ללא עריכת
חוזה ביניהם, הם החלו בבניית הבית.

בחנוכת הבית, השתתף גם יצחק כהן, בן למשפחת סוחרים ספרדית
עתיקה בירושלים. מפיו, קטינקא שמע לאחר שנים אחדות כי המופתי הפך לשונא ישראל
מושבע, לאחר שתווך כאדם פרטי, בעיסקת מקרקעין שנערכה בין המוסדות היהודיים לבין
הואקף המוסלמי. המופתי היה סבור כי היהודים הונו אותו וגזלו ממנו את דמי התיווך
בסכום של 5,000 לי”ש.

מאז ועד שהמופתי נמלט לגרמניה הנאצית בשנת 1941, היה נוהג
להזמין את קטינקא כאורחו הפרטי לתהלוכת ‘נבי מוסא’, היא העלייה לרגל לקברו של משה
רבנו, הנמצא, לגישתם, במדבר יהודה. במקורו, היה זה אירוע דתי, אך לימים הפך
להתכנסות לאומנית נגד ההתיישבות היהודית בא”י.

המופתי היה נוהג לשלוח לקטינקא בכל מוצאי חג הפסח, ”חמוסה”:
פיתות חמות, גבינה, חמאה, זיתים ודבש כדי שיסעד פת חמץ טרייה לאחר תום החג.

יום אחד ישבו, כהרגלם, שלושת הקבלנים והמופתי, ושתו קהווה
באתר הבנייה של מלון ”פאלאס”. הם שוחחו על ענייני דיומא כאשר עוואד, השותף
הערבי, העיר כי לדעתו צריכים היהודים והערבים להבין כי צו הגורל הוא, כי ידורו
יחדיו בארץ וצריך שיהיו ידידים. השיב המופתי, ואמר:

“נניח
שאני ומר ויצמן מסבים לשולחן ומגיעים לידי פשרה: חלק זה לנו – וחלק זה ליהודים.

כאשר
ויצמן יבשר ליהודים על דבר ההסכם, כל העם היהודי יקבל את הסכמתו בשמחה ובתודה.
אולם, כאשר אני אודיע זאת לעמי – כל העם הערבי ינדה אותי ויכריז עלי כעל בוגד,
שמכר את מולדתו. לכן, אין כל אפשרות להסכם. כל ערבי שיעז לוותר על משהו, ייחשב
לבוגד בעיני בני עמו”.

כלום יועציך הרבים בארץ ובחו”ל, ראש הממשלה נתניהו, לא
השכילו אותך לדעת כי לא יתכן הסכם שלום סופי עם הפלסטינים?! האם אתה זקוק
לחיבוקם החם של הפלסטינאים? יחסי שלום קר, כפי שיש לנו עם מצרים ועם ירדן – אינם
מספקים אותך?! מתקבל הרושם כי הינך רוצה בהכשלת המו”מ. זאת ותו לאו.

יתר על כן, אין כל ערך מעשי להצהרה פלסטינית על מדינה יהודית.
יום לאחר החתימה על ההסכם, הפלסטינים יתכחשו להצהרתם ויטענו כי ארה”ב כפתה עליהם
זאת, שלא מרצונם.

מה תעשה אז? האם תלך לבית הדין הבין לאומי בהאג ובקול בוכין
תבקש: “תגידו להם”! או אולי תפלוש למדינה הפלסטינית החדשה ותהיה לצחוק
ולשנינה בעיני העולם כולו?

אין זה עולה על הדעת, כי יועציך, מהארץ ומחו”ל, לא גילו את
אוזנך, כי הפרת סעיף זה – אינה נחשבת כמעשה מלחמה: Casus belli , המתירה
לישראל להגיב בכח על הפרת חוזה בין מדינתי.

לכן, הנח לפלסטינים להתבוסס בטענותיהם האוויליות, הגע עמם
להסכם סופי וכואב על גבולות ואל תשלה את בני עמך בחשיבותה האפסית של הצהרה
פלסטינית, הריקה מתוכן שמשקלה כקליפת השום.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס