“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

במערכת ההוצאה לפועל נשדדים
בשיטת ה”סולמית” מיליארדי שקלים מכספי החייבים.

יכולה להיות מחלוקת על סך-כל הכספים (בינתיים איש לא מעורר
אותה), אבל אין מחלוקת על כך שהכספים האלה אכן אינם מגיעים למי שזכאי להם.

מדובר בעודפי גבייה (“גביית-יתר” בלשון סע’
20 לחוק ההוצל”פ) הנובעים מכינוסי נכסים של חייבים, כאשר תקבולי הכינוס עולים
על החוב, ולפי החוק יש לשלמם לידי החייב.

המחלקה המשפטית של רשות האכיפה והגבייה רוחצת
בניקיון כפיה – שלה, של הרשות עצמה, ושל כל המעורבים בפעילות הזאת. טענתה היא
שכספי הכינוסים כלל לא נכנסו לקופת ההוצל”פ, ואם יש לחייבים טענות – שיחפשו
את כספם במקומות אחרים, “לא אצלנו”.

הטענה הזאת היא חסרת-שחר, משום שכונס-נכסים אשר מונה בתיק
הוצל”פ – וזה מקובל על הכל – הוא “זרועה הארוכה” של מערכת
ההוצל”פ, ואם “זרועה הארוכה” ביצעה פעולות כלשהן, הרי אלה נחשבות
כאילו התבצעו על ידי המערכת עצמה.

העיקרון הזה חל, כמובן, גם על קבלת כספים, ועל כן כל כספים
שקיבל כונס הנכסים “רואים אותם כאילו” נתקבלו, בזמן-אמת, בקופתה של
מערכת ההוצל”פ, ואם המערכת הזאת מוותרת לכונס על הכספים האלה – הרי זה כאילו
היא נתנה לו מתנה מכספים אשר נמצאים בקופתה, ולא מכספי החייבים עצמם (כי אין לה
רשות לתת מתנות על חשבון אחרים).

יצויין כי אפילו נכונה, מבחינה משפטית, הטענה כי הכספים לא
נכנסו לקופת ההוצל”פ, הרי שאין החולק על כך שמערכת ההוצל”פ אחראית כלפי
החייבים על “עודפי הגבייה” – גם לא המחלקה המשפטית של הרשות האכיפה
והגבייה, אלא שהם טוענים “הכסף לא אצלנו, ומעולם לא היה אצלנו”, ואין לה
תשובה על טענת “זב”שכם – הנושא באחריותכם”.

על אחריותם ה”מוסדית” של הנוגעים-בדבר עמדנו כאן,
ואילו על אחריותם ה”פרסונלית” לשוד הכספים ה”ממוסד” הזה נעמוד
בקרוב, אבל כאן נעמוד על אחריותה האישית של ציפי לבני – לא אחריותה המוסדית,
ה”מיניסטריאלית”, אלא על אחריותה האישית, ה”פרסונלית”.

ציפי לבני, מתוקף תפקידה כשרת המשפטים, אחראית מיניסטריאלית
לכל מה שנעשה במשרדה וביחידותיו השונות – ורשות האכיפה והגבייה היא אחת מהן –
ומהאחריות הזאת היא לא יכולה להשתחרר, אלא בהתפטרות (וגם זו לא תפטור אותה
מהאחריות למה שנעשה בתקופת כהונתה בתפקיד). היא לא יכולה להשתחרר ממנה, אפילו אם
מדובר בתת-תת-תת יחידה של המשרד, אשר לא מצפים מהשר שינהל אותה במו-ידיו, ואפילו
אם היא, בפועל, לא ידעה על מה שנעשה בה.

 מי שלוקח על עצמו
את האחריות על ניהולו של משרד ממשלתי צריך למנות לו שרי אלפים, שרי מאות, שרי
עשרות ושרי יחידות, ועליו מוטלת האחריות לבחור “שרים” כאלה שלא יתרשלו,
ובוודאי שלא ימעלו בשליחותם הציבורית ו”יעשו לביתם” על גבו של הציבור,
אותו הם אמורים לשרת.

בנושא הזה ציפי לבני כשלה חרוצות, משום ששוד המיליארדים הזה
אכן קיים ומתקיים בתחום אחריותה, אבל זה עוד לא הכל, משום שאנחנו מיד נגיע גם
לחלקה האישי של לבני בשחיתות הזאת.

מרת
“פוליטיקה נקייה” – ידיה מגואלות בשלמונים

ביום 17.11.2013 פנינו
אל נועה פלד מלשכת שרת המשפטים, יחד עם העתק ממכתבנו אל דוד מדיוני, מנהל רשות האכיפה והגבייה, בתוספת מילות
הסבר, וביקשנו את תגובתה האישית של השרה עצמה, משום שעל האחריות המיניסטריאלית
אין, ולא יכולה להיות, שום מחלוקת.

ביום 5.1.2014 אנחנו מקבלים מיועצת השרה,
עו”ד דנה רייזין, מכתב תשובה לאקוני, אליו מצורף העתק מכתבה של עו”ד
ענת ליברמן, סגנית בכירה ליועצת המשפטית של רשות האכיפה והגבייה. במכתבה זה
רייזין אומרת: “מצ”ב התייחסות רשות האכיפה והגבייה לפנייתך, אשר מקובלת
עלינו”.

פטנט ממש מקורי: לתת לחתולים השומרים על השמנת
לשפוט את עצמם על גניבת השמנת החסרה במלאי, והשימוש בגוף-ראשון-רבים מזכיר לי את
מאמרי שיר
בן-גיגי והתולעים, אותו כתבתי בעקבות התייחסות דומה של לשכת השר הקודם-לקודם,
דניאל פרידמן, ואני מזכיר זאת משום שאנחנו ביקשנו את התייחסותה האישית של
השרה, ולא את דעתם של אחרים, אשר עושים קופי-פייסט לזיכויים-העצמי של אחרים.

ביום 12.1.2014, בתשובה למכתבה השדוף של רייזין
חזרנו אליה בדרישה
להניח את ההתכתבות על שולחנה של השרה, וגם הראיתי את הכזב
שב”הסברים” של עו”ד ליברמן. הכזב התבטא בכך שליברמן מרחה ומרחה,
אבל התעלמה מהעיקרון שכונס הנכסים הוא, כאמור, “זרועה הארוכה” של מערכת
ההוצל”פ, וממילא הטענה שהכסף “לא התקבל בקופת הלשכה” היא טענה
שקרית. היא יכולה להיות “שגוייה” כאשר היא באה מפיו של אדם מן הרחוב,
אבל היא שקרית באשר היא באה מפיו של אדם למוד-משפט, ולא כל שכן מפיו של למוד-משפט
אשר הנושא הזה נמצא בלב-ליבת עיסוקו היום-יומי, ובתחום מומחיותו הספציפית.

משחלפו 43 יום וגבעת רייזין אינה עונה – ולא
בפעם הראשונה – שלחתי לה מכתב-תזכורת המתייחס למועד 45 הימים שנקבעו בחוק לתשובה,
בו חזרתי והדגשתי: ענת ליברמן מרמה אתכם, היא מחפה על שודדי המיליארדים, ואין
שום סיבה שבעולם שהיא לא תגזור את הקופונים שלה.

במכתבי זה ביקשתי שוב לדאוג כי תשובתה של השרה
תגיע אלי במועד הזה, וגם הוספתי כי תשובה האומרת כי השרה העבירה את הנושא לטיפולו של
היועץ המשפטי לממשלה תספק אותנו, בשלב הזה.

זהו מכתבנו
אל דנה רייזין, בו הוזכרה גם הכתבה
המקיפה שפירסמנו על הנושא, כדי שהיא תניח על שולחנה של השרה גם את הכתבה הזאת,
למען תיטיב היא, השרה, להבין כיצד המחלקה המשפטית של רשות האכיפה והגבייה מסובבת
אותה בכחש.

עו”ד דנה רייזין לא לקחה את האחריות על
עצמה. היא לגמרי לא טיפשה, וכנראה שהנושא הזה גם אינו ממש בתחום מומחיותה
המקצועית, ולכן היא הניחה את ההתכתבות על שולחנה של השרה שלה, ציפי לבני, יחד עם
חוות-דעת של הגורמים המקצועיים שבמשרד המשפטים – למעט היועץ המשפטי לממשלה, אותו
היא השאירה מחוץ לתמונה.

לבני, עורכת-דין במקצועה, עברה על החומר, למדה
אותו לעומק, הבינה במה בדיוק המדובר, והחליטה שלא לעשות כלום – החלטה מושחתת
השווה מיליארדים רבים מדי שנה, אשר ימשיכו להישדד מכספי החייבים בהוצל”פ,
ולזלוג לכיסים פרטיים – חלקם של עובדי משרדה, חלקם של רשמי-הוצל”פ, וחלקם של
עורכי-דין.

כפי שהוסבר בכתבה
על הנושא, כל המטפסים על ה”סולמית” מחזיקים זה את זה בביצים, ואין
שום אפשרות שמישהו מהם ייתן למישהו אחר להתעשר בלי שהוא עצמו יגזור את הקופונים
שלו. להערכתי ישנם לפחות עשרה רשמי הוצל”פ המנהלים תיקים בהם ממונים כונסי
נכסים, ולפחות עשרה בעלי תפקידים בכירים ברשות האכיפה והגבייה שיודעים מהשחיתות
הזאת, וממילא גם נהנים ממנה.

כעת נוספה לתמונה המושחתת הזאת גם שרת המשפטים
ציפי לבני, אשר יודעת – ושותקת. ממש “פוליטיקה נקייה”, ציפי!

השאלה היא כמה מהשלמונים האלה היא גורפת לכיסה
הפרטי.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס