“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר
המשפטים הבא

המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה
הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד

האם המורה הוא ככל האדם? שאלה לגיטימית בעקבות המהומה
התקשורתית שעוררה התנהגותו של המורה מטבעון.

ישנה שורה של פעילויות שאל למורה לעסוק בהן, לפחות לא לעיני
תלמידיו. זו דעתי האישית. באווירה של היום ייתכן מאוד שדעתי היא דעת מיעוט. זאת לא
תהיה הפתעה אם יתברר שיש רבים החושבים שאין כל מגבלות, ושלמורה מותר הכל. התירוצים
“מה שהוא עושה מחוץ לכותלי בית הספר זה עניינו הפרטי”, או “במשטר
דמוקרטי כל אחד חופשי להביע את דעותיו מעל כל במה וללא כל הגבלות”, עולים
השכם והערב. על מנת לא להיגרר לדיון מקיף על מה מותר ומה אסור למורה ובאלו נסיבות,
אתרכז כאן בנושא הספציפי של הבעת דעות פוליטיות שהיה הגפרור שהצית את התבערה
הנוכחית.

כאשר עוסקים בהבעת דעות פוליטיות, מיד עולה הנושא של חופש
הדיבור או זכותו של כל אחד להביע את דעותיו. חופש הדיבור, מרכיב מרכזי בכל חברה
דמוקרטית, עבר טרנספורמציה בעידן המודרני. עבור האליטות הליבראליות חופש הדיבור
הוא החופש לדכא את חופש הדיבור של מי שחולק על דעותיהם. השקפת עולמו של
הדמוקרט הליבראלי המצוי היא חופש הדיבור נועד רק לנו ולא לכם (Freedom of speech is for me and not for thee). דפוס החשיבה הזה הוא היום הנורמה. נתקלים
בו על כל צעד ושעל – בתקשורת, באקדמיה ובפוליטיקה. שותפים לו סופרים והוגי דעות, אומנים
ויוצרים. אוי לו למי שאינו הולך בתלם. בהשאלה מאמרתו של דקרט (René Descartes) אם אתה
חושב [באופן עצמאי], משמע אינך קיים.

על הרקע הזה, הטענה הנשמעת מפי אלה שיצאו להגנתו של המורה
מטבעון חשוב לחשוף את התלמידים לדעות שונות נשמעת כבדיחה לא מוצלחת. הם
בהחלט בעד דעות שונות, בתנאי שאלה תהיינה הדעות שלהם.

חופש הדיבור הוא היום מעוזם של נוכלי הפוליטיקה התקינה (Political
Correctness).

בית ספר איננו מערכת דמוקרטית. לציבור התלמידים אין “זכות”
לשמוע. על ציבור התלמידים חלה חובה לשמוע. מורה שמשתמש באמתלא של חופש הדיבור כדי
לתת ביטוי לעמדותיו הפוליטיות האישיות בכיתה אונס את תלמידיו לשמוע אותן, כי
לתלמידים אין ברירה. הם חייבים להקשיב. וויכוח על עמדות פוליטיות בין מורה
ותלמידים בכיתה לא יכול להיות דיון חופשי, כי מורה מול תלמיד(ים) אלה לא כוחות
שווים. תלמיד לא יכול לסתום למורה את הפה. תלמיד החולק על עמדותיו הפוליטיות של
המורה אינו יכול להתבטא באופן חופשי – עליו להיזהר בבחירת המילים בהן הוא משתמש. על
המורה לא חלות מגבלות כאלה. בזכות חופש הדיבור המורה יכול להרשות לעצמו להגיד מה
שהוא רוצה. בשל מעמדו הסמכותי של המורה הוא יכול לסתום את הפה לתלמידים המביעים
עמדות שונות משלו. כשאין לו נימוקים ענייניים לסתור את דעות התלמיד, הוא תמיד יכול
לרדת לרמה של עלבונות אישיים. התלמיד מנוע מלהחזיר לו באותה מטבע. יתרה מזאת, התלמיד
מודע לכך שבסוף השנה יש תעודה וציונים.

התגובות הראשונות על הפרשה היו נכונות ובמקום – המורה הודח.
אבל מהר מאוד חלה “התאוששות”. הנהלת בית הספר ומערכת החינוך, כולל השר,
קבלו פיק ברכיים. צונאמי הגינויים שירד עליהם – סתימת פיות, מקקארתיזם, דיכוי חופש
הדיבור, ועוד כהנה וכהנה, לא הותיר להם ברירה. העטרת הוחזרה ליושנה – המורה שסרח ימשיך
ללמד, מעכשיו עם הילה של קדוש מעונה.

חינוך בו המורה חופשי לתת ביטוי בכיתה לעמדותיו הפוליטיות
האישיות, איננו חינוך אלא אינדוקטרינציה. את הפירות הבאושים של החינוך הזה יאכלו
הדורות הבאים. זה לא יהיה שונה ממה שיצא מהקולקטיביות הרעיונית שהייתה נהוגה בעבר במוסדות
החינוך של הקיבוץ הארצי.

שתי הערות לסיום. עמדותי בנושאים פוליטיים אינן בגדר סוד,
ואני מתאר לעצמי שיהיו כאלה שיאמרו “הוא כותב את הדברים האלה רק מפני שהמורה
הוא בעל דעות שמאלניות”. אני מצהיר כאן חד משמעית, לא הייתי משנה מילה אחת
במאמר הזה אם המורה בו מדובר היה בעל דעות לאומיות. אני רוצה להאמין שאין מורים
כאלה בצד הימני של הקשת הפוליטית, אבל אינני יודע. ואם כבר באינדוקטרינציה ושטיפת מוח
אנחנו עוסקים, דעתי על מערכת החינוך החרדית איננה שונה. העובדה שמדינת ישראל
משלימה עם התופעה הזאת גובלת בפשע.

ההערה השנייה נוגעת לתוכן דבריו של אותו מורה. הוא מאשים את
צה”ל שהוא “צבא לא מוסרי”. קצת מוזר לשמוע טענה כזאת מפיו של “צדיק”
שלא רואה שום פגם מוסרי בכך שהוא חי ויכול להפיץ את דברי הבלע שלו בזכות זה שיש
אנשים, אותם הוא מכנה “בלתי מוסריים”, המסכנים את חייהם כדי להגן עליו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס