שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ
שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ
|
ישעיהו פרק ה
(כ) הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר: ס
(כא) הוֹי חֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם וְנֶגֶד פְּנֵיהֶם נְבֹנִים:
(כב) הוֹי גִּבּוֹרִים לִשְׁתּוֹת יָיִן וְאַנְשֵׁי חַיִל לִמְסֹךְ שֵׁכָר:
(כג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ: ס
ב”ה
השמים חושך לאור
אחד הדיקלומים האהובים מאד על הפודלים של העריצים, ועל הבטלנים, הנהנים
משיגרת – אכל ושתה כי מחר נמות – הוא: “מה שרואים משם לא רואים מכאן”,
או, “החיים הם לא שחור לבן”. האם הם שואלים את עצמם, למה החיים אינם
שחור לבן, או, האם הם חושבים שזה נעים ונחמד ונכון לחיות בעולם אפור?
אנו נצטווינו, בתורתנו, לבחור – בחיים ובטוב. כך זה כתוב, בחיים ובטוב. הרע
איננו חיים. גם נצטווינו – וביערת הרע מקרבך. עם רע לא מתפשרים. שום תירוץ אינו
מצדיק את הכניעה לרע. פשוט, לא! אין דבר כזה. אסור שיהיה דבר כזה. אסור להסכים
לזה, יש להילחם בזה, אם אתה לא תזכה לראות בנצחון הטוב על הרע, יזכו ממשיכי דרכך.
לא ייתכן להיכנע לרע.
הרע נבנה על התבוסתנות והויתור מראש, של המצוּוים להילחם בו. להצדקת
התבוסתנות מראש, נוצרו הסיסמאות הריקות שלעיל. והן הכח שבידי העריצים. ומן הפשרה
האפורה, הם מתקדמים הלאה, אל שחור הרע. כי לכך הם ייעדו את עצמם.
ב”ישראל”, שהיא כבר מזמן, למעשה, מאז קבלת עול
“ציונות” על ידי הזומבים, תמצית הרע, אף הגדילו לעשות. לא די שנכנעים
לרע, אלא, מטפחים אותו;
גם הסיסמא השקרית ש – בכח אי אפשר לנצח את הטרור – משמשת את הרשעים הגמורים
לפשעיהם נגד האנושות. הם, הרי, צריכים לאמת את האקסיומה השקרית שלהם, על כן, עושים
הכל, כדי שאי אפשר יהיה לנצח את ה”טרור”, הוא הג’יהאד הכל ערבי להשמדת
היהודים.
נותנים לג’יהאד נשק. מזרימים לו מליארדים. מקצים לו בסיסי תקיפה וערי מקלט,
כובלים ידי אזרחים וחיילים במלחמת הקיום שלנו, והנה – אי אפשר לנצח את
ה”טרור”. העובדה היא, וזו האמת, וכל מי שיכחיש, הוא רמאי – מדינת
ה”ציונים” מחרפת נפשה על אי הבסת הג’יהאד. כבר כתב מזמן, ג’וזף פארח –
ישראל היא מעצימת הפאשיזם האיסלאמי.
הידעתם שהיתה זו “ישראל”, שעשתה את השתדלנות, כאשר אש”ף היה
מנודה על ידי רוב המדינות, למען אירוח ערפאת בעצרת האו”ם. היצור הגיע במדים,
חגור באקדח… תקדים מטורף בעצרת הזו. ואיש לא פצה פה ולא צפצף. כידוע, פרס אמר,
ש”ערפאת היה ראוי לפרס נובל לשלום…”.
מבלי לדקלם זאת בקול, הם אימצו לעצמם את הסיסמא – אם אינך יכל לנצח, הצטרף
אל האויב – ועל כן, חוסכים מן האויב את המאמץ לגרש את היהודים מארץ ישראל, ועושים
זאת באמצעות צבא העריצות ה”ציוני”. כאמור, מציידים רוצחי תינוקות יהודים
בנשק. יוצרים למענם את התנאים האופטימאליים להצלחת רצח יהודים. ואף דואגים להגדיל
את מצבת כח ה”אדם” שלהם, בשחרור רבי-טבחים מבתי הכלא. שולחים ילדים
במדים, אל תוך מאורות הצפעונים, לשלוף משם צפע אחד, ובינתיים מסכנים את חייהם של
חיילים רבים.
ואת הטירוף המוחלט הזה, מגדירים הפושעים נגד האנושות – “תהליך
שלום”.
והם, ימח שמם, מצליחים למשוך את התהליך הזה, כי הקדימו לא שטיפת מח אלימה,
מפלי שקרים ו”מוסכמות” שאין שום קשר ביניהם לבין המציאות, או אל האמת.
כל עם הזומבים הזה מדקלם את תעמולת ה”שלום”, כאשר, הדבר השנוא ביותר על
שוטפי המח, זה השלום. וזו הסיבה ל”תהליך השלום”, שאין לו קץ.
ומפני, שהווית המדינה המתועבת הזו, אינה יהודית, כלל, הרי, מחליפים את כל
מצוות התורה ה”ארכאיות” בסיסמאות “מתקדמות” ונורא נורא
“ליברליות”, כמו – העולם הוא מסובך, או, המציאות מסובכת… מי שמסבכים
מציאות פשוטה מאד מאד, הם הרשעים, שמתוך עשרה קבין שירדו מהם לעולם, נטלה
ה”ציונות” 9.9 קבין.
ואת אלה ניתן ליישם על עם, שמתוך עשרה קבין של זומביות שירדו לעולם, נטל
9.9!