המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

כאשר המימסד המשפטי עורך ערב/כנס/ועידה/אירוע וכו’, אתם יכולים
להיות סמוכים ובטוחים שצפחת הקשקשנות לא תחסר.

ראו, למשל, מה שאמר מנהל בתיהמ”ש, השופט מיכאל (“אני
ראש קטן, אני“) שפיצר, בראיון
לקראת ועידת המשפט של מחוז תל אביב והמרכז של לשכת עורכי הדין:

שפיצר
חושש כי צבר הפרסומים שהיו לאחרונה נגד השופטים, שחלקם מתייחסים לאמירות מלפני
שנים רבות, וחלקם, לטענתו, לאמירות שהוצאו מהקשרן, עלולים להוביל לזהירות יתר מצד
השופטים, אשר תפגע בסופו של יום דווקא במתדיינים בבתי המשפט. “כששופט שואל
שאלות במהלך דיון ניתן להבין מה מחשבותיו או הלך הרוח שלו. מצב שבו ישנן לשופט
שאלות אך הוא חושש לשאול אותן אינו מצב רצוי. להפוך את השופטים למומיות? מי שיפגע
זה בעלי הדין. אני מניח שיהיו שופטים שיהיו זהירים יותר כעת”.

ראו את הטכניקה הרב-מפרקית המוכרת לנו עד לזרא:

שפיצר
חושש כי צבר הפרסומים שהיו לאחרונה נגד השופטים, שחלקם מתייחסים לאמירות מלפני
שנים רבות, וחלקם, לטענתו, לאמירות שהוצאו מהקשרן, עלולים להוביל לזהירות יתר מצד
השופטים, אשר תפגע בסופו של יום דווקא במתדיינים בבתי המשפט. “כששופט שואל
שאלות במהלך דיון ניתן להבין מה מחשבותיו או הלך הרוח שלו. מצב שבו ישנן לשופט
שאלות אך הוא חושש לשאול אותן אינו מצב רצוי. להפוך את השופטים למומיות? מי שיפגע
זה בעלי הדין. אני מניח שיהיו שופטים שיהיו זהירים יותר כעת”.

הבה נפרק זאת לגורמים:

“שפיצר חושש כי צבר הפרסומים שהיו לאחרונה נגד
השופטים, שחלקם מתייחסים לאמירות מלפני שנים רבות, וחלקם, לטענתו, לאמירות שהוצאו
מהקשרן” … או קיי, אבל מה זה “חלקם” – 99% או פרומיל אחד?

“מתייחסים לאמירות מלפני שנים רבות”: נו, טוף …
אז תגידו שלפני 34 שנים השופט אכן אמר את מה שאמר, אבל “בנסיבות העניין,
בלה-בלה-בלה”, ו”לנוכח הזמן הרב שחלף מאז”, אינכם מייחסים לכך כל
משמעות … תגיד את זה, שפיצר, ונתווכח – אולי אפילו תשכנע אותנו.

וחלקם של הפרסומים, כך שפיצר, מתייחסים לאמירות
“שהוצאו מהקשרן” … כן אנחנו מכירים גם את זה: כאשר אין לך מה לומר
להגנתך, אתה אומר שדבריך “הוצאו מהקשרם”. אז בוא, שפיצר, “תהייה
גבר”, תראה לנו את ההקשר המלא ממנו הדברים “הוצאו”, ונתווכח גם על
זה – אולי גם בהקשר הזה תצליח לשכנע אותנו.

אבל מה שמטריד את שפיצר הוא שהפרסומים האלה “עלולים
להוביל לזהירות יתר מצד השופטים”. שומו שמיים: “זהירות יתר” –
זה מה שמפריע לו … לבד מכך שזהירות-היתר היא הדבר הכי רחוק משופטינו (שאפילו
במינימום זהירות אינם מרבים “לחטוא”), נפלא מבינתי מה פסול מצא לו
שפיצר ב”זהירות-יתר”.

כן, כן … “זהירות היתר” הזאת “תפגע בסופו
של יום דווקא במתדיינים בבתי המשפט”, אומר שפיצר, ומסביר: “כששופט שואל
שאלות במהלך דיון ניתן להבין מה מחשבותיו או הלך הרוח שלו” … כן, כן … זה
בדיוק מה שמפריע לנו, כי כאשר השופט “מסביר” לנו את “מחשבותיו או הלך
הרוח שלו” – הוא לרוב לא פתוח לשמוע כי “מחשבותיו או הלך הרוח שלו”
הם שגויים, וכל מעייניו הם לכופף את ידו של הקרבן שאותו החליט השופט להוריד על
ברכיו (שאלות נפוצות: “אולי אדוני ימשוך את עתירתו?”, “האם
אדוני מבין שאין לו הגנה?”, “האם אדוני מבין שעם הצילום אי אפשר
להתווכח?”, וכו’).

אכן, לפעמים יש מקום לשאול – כאשר השופט רוצה לעזור
לבעל-דין (בעיקר נאשם לא-מיוצג) להבהיר את עצמו, בבחינת “פתח פה לאילם”,
אבל כאשר השופט רוצה לעשות כן, או שלא לעשות כן, התקשורת והפרסומים שלה הם הדבר
האחרון שמעניין אותו.

ובכלל, מתי לאחרונה ראינו פרסום המתייחס לשאלות שהשופטים
מפנים לבעלי הדין? מי בכלל מבין משהו בנושא הזה?

המקסימום שאנחנו נתקלים בו הוא קופי-פייסט מתוך פסק-הדין,
האומר כי “בהמלצת בית המשפט העותר משך את עתירתו” … האם פורסם
אי-פעם מה הייתה אותה ה”המלצה”?

שפיצר לא מסתפק בחשש מפני “זהירות-היתר”, והוא גם
מוסיף כי –

לדבריו,
למרות שהתדמית של מערכת בתי המשפט מאוד מטרידה אותו ואת נשיא בית המשפט העליון אשר
גרוניס, “מערכת בתי המשפט, בשונה מגופים אחרים, אינה יכולה לנהל סחר מכר של
מידע. במקרה הזה (התלונה
נגד שלושת שופטי המחוזי שנבדקה ע”י הנתל”ש ונמצאה מצוצה מן האצבע –
ש’ נ’) הייתה המערכת במצב של ידיים כבולות, כיוון שמדובר בתיק חסוי שעוסק בעבירות
מין ומעורבים בו קטינים”.

אז גם כאן הדברים רחוקים
מן האמת כרחוק מזרח וגו’.

ראשית – התדמית של מערכת
המשפט לא ממש מטרידה אותם, הם
אפילו משתינים על התדמית שלהם;

ושנית – “במקרה
הזה” את כל מה ש”המערכת” הייתה צריכה לומר להגנתה (ולהגנת
השופטים-הנילונים) היא אמרה לנתל”ש, והנתל”ש הביא את הכל לידיעת הציבור,
והכל בלי שנפגע כהוא-זה החיסיון, הנובע מהיות “חסוי שעוסק בעבירות מין
ומעורבים בו קטינים”.

אלא מאי? נוח מאוד
לשופטים לומר כי “ידיהם קשורות”, ולכן הם מבקשים מהביקורת שתשתיק אם
עצמה, ושפיצר
עצמו כבר השתמש בפעלול הזה, באותו ההקשר,במכתבו אל השופטים.

אז לא, ידיכם לא כבולות,
וגם במקרה הזה, כשנוח היה לכם, אתם עשיתם סחר-מכר באותו המידע בו יכולתם להשתמש
להגנתכם.

והנה, אחרי החלטת הנתל”ש, אשר דחה את התלונה כבלתי
מוצדקת, מקונן שפיצר:

“פה
יש דוגמה למקרה שבו לא נצליח למחוק את הנזק שנגרם לשופטים ולמערכת ויהי מה. אולי
נצמצם אותו. הנציב בהחלטתו ציין שמדובר בעלילה, אבל הנזק שספגו המערכת והשופטים הוא
בלתי הפיך ולא ימחה”.

אז אולי, סוף-סוף, תבינו אתם שופטי ישראל, עם גרוניס אשר יגורתי
ושפיצר בראשם, מה פירוש לספוג נזק בלתי-הפיך, כאשר אתם, בערלות-לבבכם, עושים
זאת לזולתכם יום-יום, וגם מזהירים את עצמכם מפני זהירות-יתר.

_________

מיכאל
שפיצר, פס”ד במצפון רע

השופט מיכאל שפיצר, איך אתה
מרגיש עם זה?

השופטים מתקשרים עם עצמם בלבד – וגם זה בספק

תנו לשופטים לקשקש!

שופטים נכבדים, סלקו ידיכם מהתקשורת!

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות –
נא לשתף!

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס