המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

החרם
כמזור

הודעת האיחוד האירופי בדבר הטלת חרם על תוצרת ההתנחלויות
ועל כל מוסד המשתף פעולה עם גופים או מוסדות מעבר לקו הירוק, הכניסה את ישראל
לפניקה. שר הכלכלה נפתלי בנט ממפלגת המתנחלים “הבית היהודי” כינה את
ההודעה “פיגוע כלכלי” ואילו אני סימנתי ביומני “וי” קטן. אני
נמנה עם אותם ישראלים שעמלים מזה שנים בסבלנות של עבודת נמלים לשכנע את מעצבי דעת
הקהל במדינות שונות על החיוניות בדבר חרם כלכלי על ישראל.

נפגשתי עם עיתונאים, חברי פרלמנט, שרים בממשלות, סופרים,
אמנים החל מיפן ואוסטרליה, עבור לניו זילנד המשך בארצות אירופה וכלה בארה”ב,
והעברתי מסר ברור כי אם הם רציניים בהתנגדותם לכיבוש, להתנחלויות ולמשטר האפרטהייד
שישראל הקימה בשטחים הכבושים, ולא סתם דיבורים בעלמא מן השפה ולחוץ,  עליהם לתרגם זאת למעשים. ישראל והישראלים לא
משלמים על פשעיהם. הזהרתי אותם מפני מניפולציה של תזמורת ישראלית ועושי דברה בעולם
שינסו להטיל בהם את שיקוץ האנטישמיות והשואה וכי הם צריכים להתחסן מול שימוש ציני
בהאשמות אלו.

ישראל  קיבלה
וממשיכה לקבל סיוע חוץ במאות מיליארדי דולרים, במצטבר לאורך השנים נזדקק למספרים
מאזור הטריליון; היא מקיימת יחסי מסחר עם מרבית העולם, אזרחיה פטורים מאשרות תייר
בחלק ניכר מיעדי תיירות בעולם, כל זאת יצר עם השנים תודעה של יהירות וזלזול בקרב
רבים מאזרחי ישראל היהודים, בבחינת “הגויים מדברים אבל לא מתכוונים
ברצינות”. אשר על כן אני רואה בהודעת האיחוד האירופי פרי פעילותם המתמדת של
שוחרי שלום ושוויון מישראל ומחוצה לה, שמשנתם חדרה בתהליך איטי של טיפות מערות
נטיפים (אבל בזמן קצר יותר) לתודעתם של מקבלי ההחלטות.

בנט דיבר על פיגוע כלכלי. זה בדיוק מה שצריך על מנת
שישראלים יבינו כי אין מותרות כיבוש והפרת זכויות אדם לנצח.  כתבתי על כך 
לא פעם בעבר ואני חוזר על כך גם כאן, כי רק אם ישראלים תומכי כיבוש יחושו
שהם צרעת בינלאומית, שבני אדם הגונים שומרים מרחק מהם, שאין יותר חופשים ביוון או
בארצות תיירות אחרות, שישראל לא תשתתף באירועי ספורט בינלאומיים, שליצוא הישראלי
לא יהיה שווקים, שרכבים לא יוכלו לנוע בגלל שאין דלק, שהשקל הישראלי ידרדר לאפס
בבורסות העולם, כמה זמן יחזיקו הישראלים השחצנים מעמד? אני מעריך זמן קצר.
טייקונים יהודים בעלי בתי הימורים יכולים לממן עיתון יומי המשרת את נתניהו אבל הם
לא יכולים להוות תחליף ליצוא הישראלי. מהר מאד ייפול האסימון ויותר ויותר ישראלים
יאמרו למתנחלים ותומכיהם, לכו לכל הרוחות, בגללכם איננו מוכנים לסבול.

לא יהיה מנוס ממלחמת גוג ומגוג זוטא בין הזרם  המשיחי לציבור היותר שפוי שמבקש לחיות מבלי
להתנגש ולריב עם כל העולם. ייתכן שרבני השטחים הכבושים וחסידיהם השוטים ישתמשו גם
בנשק חם, או אז ניקלע למלחמת אזרחים שבה, יש לקוות, יובס הימין הקיצוני בידי
אלה  שמבקשים לחיות בהרמוניה עם העולם
החופשי. זו תהיה מלחמת השחרור האמיתית שלנו מהשתעבדות לכיבוש  בדומה למלחמת האזרחים האמריקאית ששחררה את
ארה”ב מהעבדות.

בשיחותיי עם מעצבי דעת קהל הסברתי מדוע האבחנה בין שני עברי
הקו הירוק, ככל שמדובר בחרם הוא מלאכותי, ולא בגלל טריקים קטנים של אימוץ כתובת
פיקטיבית של מפעל זה או אחר הממוקם בשטחים הכבושים, אלא בגלל שמדינת האפרטהייד
בשטחים הכבושים ממומנת על ידי ממשלת ישראל היושבת בתחומי הקו הירוק. כל החמצן של
ההתנחלויות מגיע מהעבר הלגיטימי של הקו הירוק. 
לאחרונה ביקרה בישראל משלחת של מומחים פיננסים מהאיחוד האירופי לבדוק את
מידת שיתוף הפעולה של הבנקים עם הכיבוש. הם נידהמו ללמוד כי אין  בנק שלא משתף פעולה עם הכיבוש, בין באמצעות
סניפים בהתנחלויות ובין באמצעות מתן משכנתאות למתנחלים לקניית דירות. לכן אין מנוס
מהחרמת הבנק כולו לא רק סניף זה או אחר בהתנחלויות. כאלה הם פני הדברים גם  באוניברסיטאות; או שיש להן שלוחות בשטחי הכיבוש
המיועדות למתנחלים, או שהן מעסיקות מרצים העובדים גם במכללת האפרטהייד בהתנחלות
אריאל (אני לא מכיר בשדרוגה לאוניברסיטה עליה החליט המושל הצבאי).

הישראלים מתנגדי הכיבוש מחרימים את מוצרי ההתנחלויות כאקט
מחאתי. לפי שעה הם מעטים מדי כדי לגרום לנזק כלכלי  משמעותי. אני משתדל להחרים מוצרי התנחלויות,
קורא לאחרים  לנהוג כך, חותם על עצומות
המעודדות חרם. אני מפר בכוונת מכוון את החוק המטופש שהימין העביר בכנסת הקודמת
האוסר על קריאה פומבית לחרם, ובכל זאת לא מעמידים אותי לדין, משום שהפרקליטות
יודעת כי העמדה לדין תעמיד לרשותי ולרשות אחרים במה שבה אוכיח כי החוק הוא בלתי
חוקתי וכי מפעל ההתנחלויות הוא פשע מלחמה. באחת: על מנת שחרם כלכלי על ישראל יהיה
יעיל הוא צריך להיות יוזמה של מדינות וחייב לחול על ישראל משני צידי הקו הירוק.
נקל לשער את האפקטיביות של החרם, אם יומיים לאחר הודעת האיחוד על חרם עתידי, הביעה
ישראל הסכמה לחידוש המו”מ הישיר עם הרשות הפלסטינית. המדיניות הישראלית שקופה
וברורה: למשוך את המו”מ עוד ועוד בתקווה כי כל עוד הוא נמשך לא יופעל החרם.

היש
סיכוי לשלום?

ביולי 2000 יצא ראש הממשלה דאז אהוד ברק לשיחות שלום עם
הנשיא יאסר ערפאת בקמפ דייויד בחסות נשיא ארה”ב ביל קלינטון. לקראת יציאתו
ארגנה תנועת שלום עכשיו הפגנת תמיכה בראש הממשלה תחת הסיסמה צא לשלום וחזור עם
הסכם שלום. גם אני הייתי שם, בתקווה שהסקפטיות שלי לגבי ברק תתברר כמוטעית.  בראיון לטלביזיה האוסטרלית בעת ההפגנה הבעתי
פסימיות לגבי הסיכויים שברק יחזור עם הסכם שלום. הערכתי כי ברק שבוי בעברו הצבאי
ולא מוכן “באמת באמת” כמו שאומרים הילדים, לשלם את מחיר השלום. עם השנים
למדנו כי כל מטרתו של ברק הייתה ליצור מצג של סרבנות פלסטינית, מול
“נדיבות” ישראלית. “אין פרטנר” קבע ברק ושתי מלים אלו חדרו
עמוק לתודעה הישראלית. השמאל הוכה ועד היום לא ממש התאושש.

האמת היא שלא הייתה כל נדיבות ישראלית. ברק לא הגיש הצעה
כתובה ומסודרת עם מפות, אלא הסתפק בהעלאת הצעות בע”פ לפיהן היה מוכן להחזיר
87 אחוזים מהגדה (ולא 97  כפי שגורסת
התעמולה הרשמית), כאשר השטח בן 13 האחוזים הנותרים בידי ישראל מורכב מנקודות
אסטרטגיות המבטיחות שליטה ישראלית על המדינה הפלסטינית והופכת את 87 האחוזים לסוג
של בנטוסטן. אפשר להשוות זאת לכלא שרק  10
אחוזים משטחו נמצא בידי הסוהרים, אבל אלה 
מבטיחים שליטה על 90 אחוזים מהשטח בו מצויים האסירים.

עברו 13 שנים מאז 
והמציאות הבסיסית לא השתנתה. שוב מעורבת ארה”ב בהבאת הצדדים
למו”מ ישיר, הפעם בוושינגטון. אינני יודע מדוע משקיע שר החוץ האמריקאי, ג’ון
קרי, כל כך הרבה אנרגיה בסכסוך הישראלי פלסטיני כאשר ברור שהולכים לכישלון נוסף.
קרי, עם כל מיני טריקים ושטיקים, לפלסטינים אומר דבר אחד, לישראלים את ההיפך,
הצליח בתוספת לחץ מתון, להביא את הצדדים לקיים מו”מ. המטרה הישראלית של
נתניהו נשארה כמו זו של ברק: למשוך את 
המו”מ ככל שניתן, לעקוף את נושאי הליבה, לא להציג מפה ישראלית של
גבולות המדינה הפלסטינית,  שהרי אם תוצג,
הקהילה הבינלאומית תדחה אותה כבלתי קבילה בעליל, ולסיים את המו”מ ברגע מתאים
בו ניתן להציג את הפלסטינים כאין פרטנר, בתמיכת ארה”ב.

מי שרוצה המחשה של הסלאלום הפוליטי בישראל רצוי שיקרא מעת
לעת ויאזין לעתים לעיתונאי הארץ ארי שביט. הוא היה פעם איש שמאל ועבר הסבה לאמצע.
הוא קם כל בוקר ובודק בפלס איפה עובר קו האמצע. הוא מקפיד על כך הקפדה יתירה. אם
יכתוב בשבוע אחד מאמר ביקורתי על נתניהו יאזן אותו בעור שבוע במאמר משבח. אם יכתוב  מאמר משבח על השמאל כעבור שבוע יאוזן בדברי שבח
לימין. פעם הוא נגד הכיבוש ופעם הוא בעד השארת ההתנחלויות, מוגלת הכיבוש, על כנן.
עתה, לאחר שקרי הצליח להביא את הצדדים לשולחן המו”מ, הוא מציע לו לנסוע לאט
על אופניים ולא למהר בהארלי דוידסון. במילים אחרות,  שביט מציע הסכם ביניים ארוך טווח, ההתנחלויות
נשארות על כנן, בנייה במה שקרוי “גושי ההתנחלויות” תותר, שביט כבר סיפח
אותן למעשה לישראל. אותו הסכם ארוך טווח אינו אלא המשך הכיבוש אבל בפיו של שביט זה
מכונה “לתת לפלסטינים זמן בתהליך בניית אומה”. שפה אורווליאנית. ואם כך
סבור שביט, עיתונאי מוביל ובעל מוניטין בישראל, נתניהו בוודאי לא יעקוף אותו
משמאל.

הסיבוב הבא הוא רק עניין של זמן.

ידיעה
מעודדת

בימים אלה מתבצעים הגיוסים הגדולים לצבא. גיוס אוגוסט
שלעתים מתחיל כבר ביולי, נחשב למחזור האיכותי משום שמדובר בבוגרי בתי הספר
התיכוניים. סקר שנעשה בין המתגייסים מראה זו השנה השנייה ברציפות, על ירידה
בנכונות להתגייס ליחידות לוחמות. מדובר אמנם בירידה מתונה, כך שקשה לייחס לה בשלב
זה משמעות מהפכנית, כמו למשל סירוב המוני לשרת בשטחים הכבושים. אולם אם יש כאן
תחילתו של תהליך מתמשך, אזי אנו ניצבים בפני סוג מסוים, סמוי, של סרבנות כיבוש,
מאחר ומרבית היחידות הלוחמות משמשות תקופות ארוכות כמשטרת כיבוש.

מספסרים
בדם בניהם

היה ברור כי ברגע שיעלה נושא שחרור שבויים פלסטינים שלקחו
חלק בהתנגדות לכיבוש, יופיעו הורים שכולים וינפנפו בשכול כתחמושת נגד שחרור שבויים
“עם דם על הידיים”. המושג הזה מעורר קבס, משום שעושים בו שימוש גזעני
נגד  פלסטינים בלבד. כתבתי על כך לא פעם,
וחובה לחזור על כך כל אימת שהנושא עולה, כי אם דם על הידיים  של מי שנאבקים נגד הכיבוש מצדיק מאסר לכל
החיים, מה נאמר על המדכאים עם דם על הידיים? שהרי בישראל מצויים  אלפים, מוטב לומר עשרות אלפים       של חיילים, קצינים, רמטכ”לים ושרים
עם הרבה דם על הידיים, אמבטיות של דם, 
שצריכים להישלח לכלא לכל חייהם. בתי הסוהר בישראל לא יספיקו כדי לאכלס את
כל הישראלים עם דם על הידיים, אז אולי נאמץ את השיטה של ממשלת ישראל ונייצא את
העודף לאחת ממדינות אפריקה, במקום לעצור ללא משפט ולגרש לשם פליטים מבקשי מקלט,
שאין להם טיפת דם על הידיים.

החומה

הזמר והמוסיקאי הבריטי רוג’ר ווטס, ממקימי להקת פינק פלויד,
מוכר גם כפעיל זכויות אדם. הוא נאבק נגד משטרי דיכוי, נגד חברות רב לאומיות
המנצלות עובדים בעולם השלישי בתנאי עבדות ומזהמות את כדור הארץ. אך טבעי שהוא נמנה
עם מתנגדי הכיבוש הישראלי. בקונצרט שערך בבלגיה הפריח בלון דמוי חזיר בר ובו סמלי
חברות רב לאומיות ומשטרים דיקטטוריים. בין הסמלים הראויים לביקורת הופיע גם מגן
דוד. מיד האשימו אותו באנטישמיות. וכי הוא אשם שמגן דוד הפך לסמל של מדינה חזירית
וגזענית המפעילה דיקטטורה צבאית נגד עם אחר? ישראל זיהמה את מגן דוד ורוג’ר עושה
לישראל תזכורת קטנה. יישר כוח.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס