המאמר
ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל
תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא*לסגור את לשכת עורכי הדין

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק
אותו לאיראנים –

איך נפטרנו מאשר גרוניס

גזענות
1 – הכנסת

כמה סמלי ואופייני שההחלטה הראשונה שקיבלה הכנסת החדשה נגועה
בגזענות – הארכת החוק האוסר על פלסטינים אזרחי ישראל להתאחד במדינתם עם בני/בנות זוגם
מהשטחים הכבושים. זה עשר שנים שהחוק מוארך מדי שנה. מה שאמור היה להיות זמני הופך לקבוע,
שהרי אחד מסימני ההיכר של ישראל שאין גבול לזמניות, בעיקר כשמדובר באפליית ערבים. האיסור
מנומק בסיבות ביטחוניות, כי בישראל הביטחון זו פרה שניתן לחלוב אותה ללא הפסקה. היא
תמיד מניבה מזון מורעל, במקרה זה, פגיעה בזכות הבסיסית של אזרחים להקים משפחה במדינתם.

הנימוק הביטחוני עומד מאחורי רבים ממעשי הנבלה של ישראל. ניתן
לומר כי השימוש לרעה שעושים שלטונות ישראל בפרת הביטחון הפך לשגרה. עד לחקיקת החוק
האוסר על פלסטינים ופלסטיניות להתאחד עם בני/ות זוגם, השתקעו בישראל אלפי פלסטינים/ות
בעקבות נישואים. אחוז המקרים בהם נחשדו בפעילות חבלנית, הוא זעיר, ממש זניח, כמעט זהה
למספר היהודים שנחשדו בעבירות דומות. אין מנוס אלא להפשיט מהממשלה ומהרוב הצייתני בכנסת
את אדרת הביטחון ולומר את האמת: הסיבה האמיתית לאיסור נעוצה בחשש שהנישואים בין פלסטינים
אזרחי ישראל לפלסטינים תושבי השטחים הכבושים ישנו לרעה את הדמוגרפיה, יסכן את הרוב
היהודי.

גזענות
2 – הדת

ישראל היא מדינה רבת סתירות. היא מגדירה עצמה כמדינה יהודית,
אבל זו המדינה היחידה בעולם שלא מכירה ברבנים רפורמים וקונסרבטיבים שמרכיבים את המנהיגות
הרוחנית של שני שליש  מיהדות ארה”ב וקנדה.
בישראל, שאין בה הפרדת דת מהמדינה,  שולטת הגרסה
האורתודוכסית שמרנית ובחלקה גם פונדמנטליסטית –גזענית, שמתייחסת לרבנים רפורמים וקונסרבטיבים,
שלא לדבר על רבות, כאל יהודים שהמירו דתם ועל כן יש בממסד הדתי מי שרואים בהם עובדי
עבודה זרה, שזו אחת הדרגות המקוללות ביותר 
ביהדות. ואך על פי כן יהדות ארה”ב ממשיכה להזרים לישראל כל שנה תרומות
במיליוני דולרים. יורקים להם בפרצוף והם אומרים שזה גשם.

ישראל ממשיכה להתפאר בהיותה הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ומרבית
אזרחיה אינם חשים בסתירה בין היומרה לדמוקרטיה לבין היותה של ישראל חברה קולוניאלית
המשעבדת עם אחר ומונעת ממנו את הזכות הבסיסית לעצמאות לאומית. עם התפרקותן של המדינות
הקומוניסטיות באירופה שנשאו את הכותרת “דמוקרטיות עממיות” נותרו היום בעולם
שלוש דמוקרטיות שעושות צחוק מהדמוקרטיה: הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה הדמוקרטית
העממית של קוריאה (צפון קוריאה) וישראל היהודית והדמוקרטית. מבין השלוש יש לישראל מקום
ייחודי, משום שהיא הדמוקרטיה היחידה בעולם המקיימת בתחומי שלטונה משטר אפרטהייד.

גזענות
3 – התוכנית הסודית

כפי שכתבתי בפרק הראשון, ממשלת ישראל, באמצעות חוק מיוחד, מונעת
מאזרחיה הפלסטינים להתאחד בישראל עם בני/ות זוגם מהשטחים הכבושים. העילה הפורמלית היא
ביטחונית, אולם המטרה האמיתית נעוצה בעקרון הציוני: כמה שפחות ערבים על כמה שיותר שטח.
יש מי שרואים בנישואים אלו מהלך פוליטי מתוחכם של הפלסטינים לממש את זכות השיבה. במלים
אחרות, הפלסטינים לא מתחתנים מאהבה אלא כחלק מחתרנות פוליטית לשנות את הדמוגרפיה בישראל.

המדיניות לפיה יש לחסום את גידול האוכלוסייה הפלסטינית בתחומי
ישראל של הקו הירוק הופכת לכאורה לבלתי רלבנטית משום שישראל מחקה למעשה את הקו הירוק
והיא משתרעת כיום מהים עד הנהר, ולכן בתחומה לא רק מיליון אזרחי ישראל הפלסטינים אלא
ארבעה מיליון פלסטינים שרובם ללא זכויות אדם ותחת ממשל צבאי.

ממשלות ישראל תפקדו בין השאר כחברות המתמחות ביצוא בני אדם,
וההצלחה האירה להן פנים – חצי מיליון מתנחלים יהודים ישראלים מתגוררים כיום בשטחים
הכבושים. גם הימין הישראלי מבין שלאורך ימים אי אפשר יהיה להחזיק מיליוני בני אדם ללא
זכויות אזרח, ולכן צריך ללכת  למגירות הנעולות
של הצבא והשב”כ כדי להבין לאן פני ישראל.

אין ויכוח בין הימין לשמאל, להוציא קבוצות קטנות, על קיומה של
ישראל כמדינה הלאום של העם היהודי. אין גם הבדל ביניהם באי רצון לספח למדינה מיליוני
פלסטינים שיסכנו את הרוב היהודי.  בשעתו התרחש
עימות  בין הסופר א.ב. יהושע והסופר והמתרגם
אנטון שמאס. א.ב.הושע משויך לשמאל, אבל זה לא הפריע לו לומר לשמאס, אזרח ישראלי, לא
מוצא חן בעיניך? אתה רשאי לעזוב, או במלים יותר בוטות, עוף לי מהעיניים. שמאס באמת
עזב, הוא מכהן כיום כפרופסור באוניברסיטת מישיגן באן ארבור, ארה”ב.  ההפסד הוא כולו שלנו. שמאס,  השולט בערבית ועברית ברמה כה גבוהה שאפשר רק לקנא
בו, סופר ומתרגם מהמעלה העליונה שהעשיר את התרבות בישראל. הציונות משבשת לעתים את השכל
הישר והבריא, והתוצאה שא.ב.יהושע “השמאלן רחמנא ליצלן” מוותר על אושיה תרבותית
וספרותית כמו אנטון שמאס. ערבי אחד פחות, מה טוב מזה? זהו מוטו משותף לישראלים משני
המחנות.

ההבדל העיקרי בין שני המחנות הוא בתיאבון הטריטוריאלי. בעוד
השמאל מסתפק בישראל בתחומי הקו הירוק ותומך בהקמת מדינה פלסטינית בשטחים הכבושים, רואה
הימין הישראלי את השטחים  הכבושים כנחלת אבות
עם קושאן מאלוהים. הימין הישראלי רואה בכיבוש השטחים  ביוני 1967 את המשך מלחמת העצמאות של 1948, ולדידו
מלחמה זו טרם הסתיימה כל עוד חיים בשטחים אלה מיליוני פלסטינים. הימין הישראלי מחכה
לשעת כושר להשלים את הנכבה של 1948.

בהקשר זה יש לראות את “תהליך השלום” הבלתי נגמר. מחכים
לשעת כושר לביצוע טיהור אתני שירוקן את השטחים הכבושים מהעם הפלסטיני.

האיומים הישראלים למלחמה עם איראן הם חלק מהתמונה. ישראל מוכנה
להסתכן במלחמה אזורית שתביא עליה מטר טילים 
שיהפכו את החיים כאן לגיהינום, אבל התקווה המפעמת בלב הימין הישראלי היא, כי
כאשר תשומת הלב של כל העולם תתמקד במלחמה עם איראן, תבצע ישראל במלחמת בזק משנית את
גירוש הפלסטינים.  מבצע זה לא יצריך רכבות או
משאיות. צריך רק לחצות את נהר הירדן לממלכת ירדן. נכון שזה יביא לביטול הסכם השלום
עם ירדן, אבל הימין הישראלי ממילא לא מייחס להסכם זה חשיבות רבה.

זה מחזיר אותי למגירות הנעולות של הצבא. מונחות שם תוכניות מלחמה
על פי תסריטים שונים, אחד מהם עוסק בגירוש האוכלוסייה הפלסטינית. כלה ונחרצה עם הצבא
לא לחזור על הטעות של 1967 שם נכשל הטרנספר.

ייתכן כי התוכנית תיכשל, כפי שנכשלה תוכניתו של שרון במלחמת
לבנון הראשונה “לסדר חדש במזרח התיכון”, שילמנו מחיר כבד על מגלומניה זו,
וכך יהיה גם אם תיכנס  ישראל להרפתקה חדשה.
זה עלול להסתיים במלחמת אלף השנים עם העולם הערבי והמוסלמי.

גזענות
4 – אורית סטרוק ושי דרומי

המתנחלת אורית סטרוק, המתגוררת מחוץ לישראל במתחם השודדים והגנבים
בחברון, היא למרבה הבושה  גם ח”כ מטעם
מפלגת הבית היהודי (“אח שלי”). היא הגישה הצעת חוק להרחיב את תחומי חוק שי
דרומי גם לגדה המערבית הכבושה, במטרה להגן על “רכוש יהודי”. הגזענות הגלויה
והסמויה חוגגת כאן מכל כיוון.

למי ששכח: שי דרומי הוא אחד מהחוואים הבודדים בנגב, שהממשלה
העמידה לרשותם שטחי קרקע עצמים במטרה למנוע התיישבות בדואית בקרקע שהייתה בעבר בבעלותם.
המדינה בשיטות רמייה הלאימה למעשה את הקרקע, גירשה את הבדואים מאדמתם, בחלק מהמקרים
הובטח להם על ידי הממשל הצבאי כי תוך שישה חודשים יחזרו למקומם, הבטחה שלא קוימה גם
לאחר 65 שנות עצמאות.

ממשלות ישראל מסרו את הקרקע  ליהודים שהתחייבו לחיות בחווה. בעוד הבדואים שנושלו
מאדמתם מתגוררים בפחונים  בכפרים שהמדינה לא
מכירה בהם, ועל כן לא מקבלים שירותים בסיסיים, כמו מים, חשמל, בריאות ועוד, חוואי בודד
מקבל לרשותו אלפי דונמים, בונה וילה מפוארת, ומקבל כמובן את כל השירותים להם זכאי האזרח.

באשמורת הבוקר של אחד מימי ינואר 2007 גילה החוואי שי דרומי
כי פורצים חדרו לחוותו. הוא נטל רובה שאותו החזיק ללא רישיון, ירה לעבר הפורצים, הרג
אחד מהם, חאלד אל אטראש, ופצע קשה פורץ שני. דרומי הועמד לדין בסעיף הריגה. המקרה עורר
דיון ציבורי סוער. הימין טען כי יש להעניק חסינות למי שפוגע בפורצים ולחוקק חוק בהתאם.
מאחר והימין הינו בעל הרוב בממשלה ובכנסת, הוא הצליח להעביר חוק הפוטר מאחריות פלילית
מי שפוגע בפורצים לרכושו. כל זאת התרחש תוך כדי ניהול משפטו של דרומי. תוצאת המשפט
לא הפתיעה: דרומי זוכה מסעיף ההריגה והלך הביתה שמח וטוב לב. מה קרה בסך הכול?  דרומי הרג ערבי. ביג דיל. חוק זה הוא  דוגמה לחקיקה גזענית סמויה. לא כתוב שם שמותר להרוג
ערבי, אבל זהו בדיוק המסר של החוק,  הגזענות
החבויה בו זועקת לשמים משום שהחוק התקבל קודם כל על מנת לסייע לזכות את דרומי, לכן
החוק נושא את שמו. החוק הוא מסר ליהודים שדמם של הערבים הפקר. כמעט מיותר לומר כי במקרה
הפוך, אילו התרחש, ערבי הורג פורץ תהיה נתכןהה הנסיבות לא הצדיקו את הירי.

עתה באה כאמור הח”כית מתנחלת סטרוק ומבקשת מהכנסת להכליל
גם את השטחים הכבושים במסגרת חוק דרומי. אינני נכנס לסוגיה האם רשאית הכנסת לחוקק חוקים
שחלים על שטחים מחוץ לישראל. הנקודה הראויה למיקוד היא שהגברת סטרוק לא מסתפקת בזכויות
היתר מהם היא נהנית כמתנחלת במסגרת משטר הכיבוש והאפרטהייד. גם בלי החוק של סטרוק חייו
של פלסטיני, תינוק, ילד, אישה, זקן ונער בשטחים הכבושים, שווים כקליפת השום. זה לא
מספק אותה, היא רוצה עוד רישיון שמאפשר להרוג ערבים. אלא שהפעם היא לא לקחה בחשבון
שקבלת חוק כזה שיחול  על השטחים ייתן דווקא
לפלסטינים רישיון להרוג חצי מיליון מתנחלים, שהרי כולם פורצים לרכוש לא להם, שודדים
וחומסים את נכסיהם של הפלסטינים. עם כל האיבה והתועבה שאני חש כלפי גזענותם של המתנחלים,
והסולידריות עם מאבקו של העם הפלסטיני נגד הכיבוש, לא הייתי רוצה לראות מאות אלפי מתנחלים
הרוגים מחמת היותם פורצים, שודדים וגנבים. 
לכן אני מקווה שהצעתה של סטרוק תיגנז.

גזענות
5 – טוהר הגזע

הרוח הרעה של פרעות ליל הבדולח מרחפת מעל ישראל. בכל שבוע יש
לפחות מקרה אחד של פוגרום בערבים רק מפני שהם ערבים. פעולות הטרור של מתנחלים תחת הכותרת
“תג מחיר” עברו מהשטחים הכבושים לתוך תחומי ישראל של הקו הירוק. נערים תלמידי
ישיבה בני 15 בירושלים תקפו ילד פלסטיני בן 13 רק משום שהוא ערבי.  הוא נזקק לאשפוז. הם ספגו בישיבה את המסר הרעיל
שפגיעה בערבים מותרת. השיא שייך לטרוריסטים יהודים מהעיר צפת שבגליל אשר פשטו על הכפר
עכברה הסמוך לצפת, שרפו ארבע מכוניות ומרחו על קירות הבתים את הסיסמאות “תג מחיר”
ו”אל  תגעו לנו בבנות”. הנה יצא המרצע
מהשק. ערבי שמיודד עם בחורה יהודיה מוציאה אותם מדעתם. זהו סימן היכר ידוע של תנועות
פשיסטיות וגזעניות שעומדות על משמר טוהר הגזע תוך שימוש באמצעי הרתעה אלימים,  לבל תדבק בהן הטומאה על ידי מי שנמצא לשיטתם של
שומרי הטוהר ברף התחתון של ההיררכיה האנושית. בארה”ב בתקופת העבדות ועד אמצע שנות
החמישים של המאה ה-20 היו אלה השחורים שניתלו בכיכר העיר אם נחשדו בקיום יחסים עם לבנים,
בגרמניה היו היהודים והצוענים מטמאי הגזע, ובישראל ממלאים הערבים את התפקיד. רוח רעה.

הרהור בטרם
שליחת הטור

אני מדמיין יהודי צעיר בן 24 שחי תחת כיבוש בגטו ורשה.  הוא סובל מאימי המצור, לא יכול לצאת את תחומי הגטו,
אין עבודה, הקיבה מקרקרת אל מול המצוקה הכלכלית, הוריו סובלים מבריאות לקויה ואין טיפול
רפואי, כמה מבני משפחתו נעצרו,  עונו ונרצחו,
הזעם בתוכו הוא הר געש העומד כל רגע להתפרץ. היהודי לוקח סכין מהמטבח ומחליט למחות  בפעולת יחיד באמצעות דקירת גרמני, בין חייל חמוש
או אזרח חמוש העובד במנגנון הכיבוש והדיכוי. הוא רואה ברחוב גרמני בבגדים אזרחיים,
חמוש באקדח ומחליט לפעול. דוקר את הגרמני, לוקח את נשקו ונכנס לחילופי ירי עם כוחות
הכיבוש.

שאלה: מה היינו אומרים על היהודי? קודם כל משבחים את עוז רוחו,
את נכונותו להקריב את חייו על מזבח ההתנגדות לכיבוש, הגם שידע כי הסיכוי לכבות במעשה
זה את הדליקה הענקית שואף לאפס. מדינת ישראל הייתה מעלה על נס את הסיפור כאחד מגילויי
הגבורה, עיריות היו מחליטות לקרוא רחובות על שמו, יד ושם היה גם הוא מוצא דרכים להנצחתו.
כך נוהגים עמים שיצאו מדיכוי, כיבוש, השפלה והרג לגאולה. הטרוריסטים בעיני הכובש הם
גיבורי השחרור בעיני הנכבש. כל מי שמנסה למצוא איתותי דמיון על המתרחש במקום אחר,  האחריות על הקורא.

ה-1 במאי

לרגל ה-1  במאי
2013: יוגבלו הטייקונים בישראל ובעולם; יולאמו הבנקים, יחוסל הכיבוש, יוחזרו המתנחלים
לתחומי מדינת ישראל,  סולידריות עם מנוצלי העולם
ועם הנאבקים במשטרי דיכוי, ישוחרר סרבן הכיבוש נתן בלנק, יחוסל הנשק הגרעיני, תופסק
התעמרות באסיר המצפון מרדכי ואנונו,  חלוקה
מחדש של ההכנסה הלאומית, שוויון לכל באי עולם, סיוע לפליטי חרב, ישונה ההמנון ונתחיל
להיות עם חופשי בארצנו.

__________

למי שלא קרא אני מצרף קישור לידיעה בהארץ:

http://www.haaretz.co.il/news/law/1.1993552#commentsForm-1993552

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן
אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף
הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:
זרוק
אותו לאיראנים – איך
נפטרנו מאשר גרוניס