ב”ה

ישיבות ההסדר חממות לגידול פאשיסטים. ב. המומרים

מומרים להכעיס

תנאי ההסכם על פיו אנו מורשים לחיות בארץ ישראל, מפורטים ב”רחל בתך הקטנה”, בתורה. אי אפשר לטעות. ובכל זאת, “רבני” ה”ציונות הדתית”, מתעקשים להחיל קדושה על המדינה שיסדו יהודים שעוברים על כל מצוות התורה…

והרי זה פשיטא, שיהודי אינו זוכה מן ההפקר ומן ההפקרות.

להלן, דבריו של הרב אלחנן וסרמן, זצוק”ל, הי”ד, דברים המאשרים את שהיה ברור לי, תמיד (על כן, לא חגגתי, מעולם, את “יום העצמאות”, כי לא לנער הזה התפללנו)

הרב אלחנן וסרמן, הי”ד:

ישוב ארץ ישראל מצווה היא, אבל הושבת קבוצות של מומרים להכעיס, עבירה גדולה היא ולא מצוה. אין זה בנין אלא חורבן הארץ. “לית אינון נטורי קרתא אלא חרובי קרתא”. קשה ומסוכן חורבן זה מכל החורבנות, שהמיטו הגויים על ארץ ישראל. החורבנות הראשונים היו מכפרים על כלל ישראל, אבל חורבן זה שבא ע”י משומדים יהודים, הוא קטגוריא קשה על כלל ישראל…

ועוד:

לפני הופעתם ידוע היה כי כיהודי נחשב רק שומר התורה. הכופר בתורה, דינו כמשומד ואין לו שום קשר אתנו. הלאומיים-דתיים טוענים אחרת: אמנם כופר הוא, אבל מכיוון שהוא בעל הכרה לאומית, משלנו הוא, ההלכה פוסקת: “כל אדם שאין בו יראת שמים, אסור למנותו לשום מנוי בישראל” (רמב”ם הלכות מלכים), והמה מכשירים כופרים להיות מנהיגים בישראל…

מה לא ברור?

לפני שנים, בחנות המזכרות של קבוץ צרעה, התפתחה שיחה ביני לבין ה”חברה”, שעבדה בחנות. חברת הקבוץ צרעה, שהוביל את המאבק לפתיחת חנויות הקבוצים בשבת, אמרה לי: הרב קוק אמר, שישוב הארץ שקול כנגד כל המצוות שבתורה….

אצל מנוכרי ישראל, זה התפרש כך – ישוב הארץ דוחה את כל המצוות שבתורה….

כוסות רוח למת    

זו תורת ה”ציונות הדתית”. מדינת ישראל היא “כס אלוק’ ממעל”, האמנם? אז, למה הופכים, עליונים למטה ותחתונים למעלה… למה דוחים הנהגות יהודיות, מדורי דורות, מפני “קדושת” המדינה וצה”ל? זאת בתירוץ “אחדות ישראל” ו”מניעת קרע בעם..”.

הקרע הוא עובדה, לנסות למנוע מה שקיים ומקובע בפלגים השונים, הרי זה ככוסות רוח למת. הקרע נוצר, כאשר פלג מן העם היהודי התנכר לזהותו, והקים את התנועה ה”ציונית”, שהיתה והווה, תנועה אנטישמית.

עינים להם ולא יראו, אזנים ולא ישמעו – האם מי שתאב לגרש יהודים מארץ ישראל, מפגין איזו אחדות עם עם ישראל? האם מי שמסית נגד העם, נגד התורה ונגד הארץ, ראוי הוא, שיהודים ירדו לרמתו וישתתפו בפשעיו, למען “אחדות ישראל”? אלא, הפושעים שמטיפים ל”אחדות ישראל” מתכוונים לאחידות-“ישראל”. הם מתכוונים למקשה פאשיסטית אחת!!

רק הדבקות במשותף לעם ישראל, מה שמזהה ומייחד אותו מכל העמים, היא אחדות ישראל, כנאמר “ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם”!!! אין אחדות אחרת.

האם לא ברור, שהעם הוא הסובל מן המאמצים לאחות קרע, שאינו ניתן לאיחוי, באמצעות קרעים נוספים, הנוצרים עם שיתוף הפעולה עם הקורעים? האם כולם מטומטמים? האם קריעת הארץ וגירוש יהודים מעל פניה, אינם עדות מכרעת לקרע הקיים? האם לא ברור, שהסתפחות לקורעים מחסנת אותם מפני עכבות ומביאה אותם להעמיק את הקרע – קריעת העם, התורה והארץ?

 אני שומעת את התינוקות שנישבו, כשהם נוסעים אתי כטרמפיסטים

.

התעמולה השתנתה קמעא, בתוקף הנסיבות. כבר, קצת, קשה, לראות במדינה רודפת ישראל, את תכלית כיסופינו. אז, זה הולך כך:

“אם אנחנו נסרב, הצפונים של תל-אביב יסרבו לעשות אבט”שים…”, איזו מלה מקצועית…. עושה רושם.. “אבט”שים…”. שטיפת המח של ה”ציונות הדתית” היא על פי שיטת – היתום שרצח את הוריו ומבקש רחמים בדין כי הוא יתום….

אילולא התעקשה “ישראל” להחזיק את חבלי יש”ע כשטחים כבושים, שיש למנוע התישבות יהודית בהם, אילולא הבהירו לערבים, שהשטחים האלה, עומדים להימסר לידיהם, אילו העמידו את חלאת האדם הזו במקומה, לא היה צורך בשום אבט”שים. היו אלה הערבים שהיו מתחבאים בחוריהם, ולא היו אלה היהודים הנעים בכבישים, בארצם שלהם, ארץ אבותיהם, בכלובים ממוגנים… ולא היהודים היו מגדרים את ישוביהם, נוסח הגיטאות…

והם לא היו נרצחים, בשיטת הסרט הנע!!!

גם היום אין צורך בצפונים של תל-אביב. בהתנחלויות מתגוררים טובי חיילי צה”ל, אנשי סיירות ויחידות מובחרות. אין להם צורך בחיילי השוקולדה ה”מגינים” עליהם… אבל, דא עקא, שהמדינה אוסרת עליהם “לקחת את החוק בידים”, כלומר, חל עליהם איסור ההגנה העצמית, וגם נשק נלקח מהם, וניתן למרצחים. וכך, כשלהם אסור להגן על עצמם, יכולה המדינה ה”ציונית” לשטוף את מח העם ב”הבנים שלנו מגינים על המתנחלים…”.

ראשית, זה מלאכותי, ואין צורך בבניהם של המנוכרים בעם, כדי להגן על היהודים ועל הארץ. אבל, זה לא העיקר, הזוועה היא בכך, שהצליחו לקבע במח העם, שהגנה על יהודים בארץ ישראל, זה משהו שלפנים משורת הדין… איך הצליחו להטריף את דעתו של העם הזה, כאילו, היה בזה משהו שאינו מחוייב כל ערכי האנושות והאנושיות? כאילו אין זה מתפקידו של צבא העם להגן על העם?  או, כאילו, זה נכון וצודק וישר, שהמתנחלים יגנו על כל הפרזיטים, בגוש דן, הן בשירותם הצבאי, והן, בעצם ישיבתם במקומות בהם הם יושבים, אבל, הגנה עליהם ועל משפחותיהם, זו הענקת פריווילגיה, שעליה הם צריכים לומר תודה….

השיטה עובדת – 

“עלינו להבין את כאב המשפחות המפונות. מותר לכאוב איתן, אפשר להזיל דמעה, אפשר וצריך להתרגש מעוצמת האירוע, אך חובה לבצע המשימה בנחישות ומתוך רגישות. המפונים וילדיהם הם חלק מאיתנו. חלקם אחים לנשק בעבר או בהווה. בעת הזו, ורק בה, ניצבים אנו לרגע משני צידי המשימה, אך מיד עם השלמתה נתייצב שוב, כתף אל כתף אל מול האתגרים שעוד נכונו” (דן חלוץ, פקודת יום לגירוש).

הם טובים, כדי ליפול בקרבות, כמו, בפארסת מלחמת לבנון השניה, שנועדה להיות ה”מנוף להתכנסות”, כלומר, לטהר גם את ישו”ב מיהודים, ובכל זאת, הם – מגורשים ומיועדים לגירוש – רצו בראש כולם למלחמת הסרק הזו, ונפלו על הגנת שלטון הרוע של המדינה ה”ציונית”.